גארי פרנציון
 | |
| גארי פרנציון עם כלבים שהציל מבית מחסה לבעלי חיים | |
| לידה |
24 במאי 1954 (בן 70) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה |
Gary Lawrence Francione |
| מקום לימודים |
בית הספר למשפט של אוניברסיטת וירג'יניה, אוניברסיטת רוצ'סטר |
| מוסדות | |
| זרם |
אבולישניזם |
| תחומי עניין | פילוסופיה של המוסר, זכויות בעלי חיים |
| עיסוק |
פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, עורך דין |
| מדינה |
ארצות הברית |
| אתר רשמי | |
  | |
גארי לורנס פרנציון (באנגלית: Gary L. Francione; נולד ב־24 במאי 1954) הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת ראטגרס הידוע בפעילותו למען זכויות בעלי החיים. בשנת 1989 היה הראשון שהעביר קורס בנושא זה בבית ספר למשפטים בארצות הברית. עבודתו התמקדה בשלושה נושאים: מעמדם הרכושני של בעלי החיים, ההבדלים בין זכויות בעלי חיים לרווחת בעלי חיים, והביסוס התאורטי של זכויות בעלי-חיים על סמך תחושתיות, ולא על סמך מאפיינים קוגניטיביים אחרים.
פרנציון הוא ממייסדי התנועה לשחרור בעלי חיים, ולדבריו ארגונים הדואגים לרווחת בעלי החיים גורמים לציבור הרחב להרגיש בנוח עם התפיסה לפיה בעלי החיים הם רכוש המיועד לניצול. על פי השקפתו, לכל היצורים החיים, בני אדם ובעלי חיים כאחד, יש זכות יסוד והיא: הזכות שלא להתייחס אליהם כאל רכוש של אחרים.
פרנציון תומך בטבעונות ומתנגד לכל צורה של אלימות. לדבריו, התנועה לזכויות בעלי חיים היא התפתחות טבעית של תנועות השלום בעולם.
פרנציון חיבר מספר רב של ספרים ומאמרים, חלקם במשותף עם מחברים נוספים.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרנציון סיים תואר ראשון בפילוסופיה בהצטיינות באוניברסיטת רוצ'סטר, וסיים תואר שני בפילוסופיה וכן תואר דוקטור באוניברסיטת וירג'יניה. לאחר מכן עבד בבית המשפט העליון של ארצות הברית עם השופט אלברט טייט והשופטת סנדרה דיי או'קונור, וכן כמשפטן במשרד עורכי דין בניו יורק.
בשנת 1984 החל ללמד משפטים באוניברסיטת פנסילבניה. בשנת 1985 הוא החל ללמד את נושא זכויות בעלי חיים כחלק מקורס בתורת המשפט. בשנת 1989 עבר ללמד באוניברסיטת ראטגרס, והעביר קורס בנושא זכויות בעלי חיים העומד בזכות עצמו, לראשונה בבית ספר למשפטים אמריקאי.
בשנת 1990 הקים, יחד עם אנה אי צ'רלטון (לימים אשתו) את "המרכז לזכויות המשפטיות של בעלי חיים" באוניברסיטת ראטגרס, בו ניתנה לסטודנטים הזדמנות להתמודד עם טענות משפטיות בתחום זה. במאמר בניו יורק טיימס משנת 1995 דווח כי המרכז מטפל ב-200 פניות בשבוע, וכי מחצית התביעות נדחות בגלל "גישתו המחמירה לנושא שחרור בעלי חיים" של פרנציון. המרכז נסגר בשנת 2000.
תאורייתו בנושאי זכויות בעלי החיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעמדם הרכושני של בעלי חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרו "בעלי חיים, רכוש וחוק" (1995) פרנציון טוען כי חוקי רווחת בעלי חיים אינם מספקים להם רמת הגנה משמעותית התואמת לזכויותיהם. הוא מנתח את החוקים לטיפול "הומני" בבעלי חיים ומסיק כי רובם נועדו להגן עליהם כרכוש של האדם. לבעלי החיים יש ערך זהה לסחורה, והאינטרסים שלהם אינם נחשבים בשום קנה מידה מוסרי. כתוצאה מכך, למרות שיש חוקים שכביכול מגנים עליהם, פרנציון טוען כי אנו מטפלים בבעלי חיים באופן שהיה נחשב לעינויים אילו בני אדם היו מטופלים כך. לדבריו, בני האדם מכירים בזכויות בעלי החיים רק כאשר יש בה תועלת כלכלית לבעליהם.
השוואת זכויות בעלי חיים לרווחת בעלי חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרו "גשם ללא רעם: האידאולוגיה של התנועה לזכויות בעלי חיים" (1996) פרנציון טוען כי ישנם הבדלים תאורטיים ומעשיים משמעותיים בין זכויות בעלי חיים, הדורשים אי-ניצול, לבין רווחת בעלי חיים, המבקשת להסדיר את הניצול ולהפכו למתחשב יותר. פרנציון טוען כי ההבדל התאורטי בין שתי גישות אלה הוא ברור. גישת התנועה לשחרור בעלי חיים אינה מצדיקה שום שימוש בבעלי חיים, ואילו גישת הרווחה גורסת כי שימוש בבעלי חיים הוא מוצדק ונותר רק להסדיר את נושא הטיפול בהם.
לדבריו, תקנות הרווחה לרוב מסדירות את נושא הטיפול בבעלי חיים בדומה לטיפול בסחורה בעלת ערך כלכלי, דבר הגורם לציבור הרחב להרגיש בנוח עם התפיסה לפיה בעלי החיים הם רכוש המיועד לניצול, ואף מגדיל את צריכת המזון מן החי.
עיקרון מרכזי בתפיסה של פרנציון הוא שהשינוי החשוב ביותר הנדרש לשחרור בעלי החיים הוא המעבר ההדרגתי לטבעונות.
תחושתיות אצל בעלי חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהקדמתו לספר "זכויות בעלי-חיים: הילד שלך או הכלב?" (2000) פרנציון מתבסס על הפילוסופיה של המוסר וכותב שעל מנת לשחרר את בעלי החיים לא נדרש מהם כל מאפיין קוגניטיבי מעבר להיותם חלק מהקהילה המוסרית, הזכאים מראש לזכות הבסיסית שלא להיות רכוש של בני אדם. הוא דוחה את העמדה המקנה זכויות לבעלי חיים רק אם הם בעלי מאפיינים קוגניטיביים הדומים לבני אדם, כמו מודעות עצמית או שימוש בשפה. למסקנה זו הגיע פרנציון תוך התבססות על תחושתיות אצל בעלי חיים, ושימוש בעיקרון "שיקול שוויון האינטרסים" (אנ'), עיקרון מוסרי לפיו ההצדקה המוסרית למעשה מסוים צריכה לקחת בחשבון את כל האינטרסים הכרוכים בפעולה, ויש להעניק לכל האינטרסים הללו משקל שווה.
פרנציון זיהה מגמה לפיה החברה מספקת הגנה טובה יותר לבעלי חיים מסוימים, כגון קופי אדם או דולפינים, בהתבסס על יכולותיהם הקוגניטיביות הגבוהות. פרנציון מתנגד לגישה זו, ובהקשר זה כתב: "ניצול של קופי אדם אינו מוסרי מאותה סיבה שלא מוסרי לנצל מאה מיליון עכברים וחולדות המנוצלים באופן שיגרתי במעבדות, או מיליארדי בעלי חיים שאנחנו הורגים ואוכלים."
במסגרת הדיון בנושא תחושתיות, פרנציון מזהה את מה שהוא מכנה "סכיזופרניה מוסרית" של בני אדם כשמדובר בבעלי חיים. מצד אחד, בני אדם מתייחסים במלוא הרצינות לצרכיהם של בני אדם אחרים ואף של חיות מחמד. מצד שני, בגלל ההתייחסות לבעלי חיים כאל רכוש, אנו מתייחסים לצרכיהם רק כאשר הם עולים בקנה אחד עם התועלת שצומחת מכך. הפתרון היחיד לסוגיה זו הוא להפסיק להתייחס לבעלי חיים כאל רכוש.
בדיון עם הפילוסוף מיכאל מרדר הסביר פרנציון שלצמחים אין תחושתיות, לכן לא הגיוני להתייחס אליהם כאל בעלי חיים.
התנועה לשחרור בעלי חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – התנועה לשחרור בעלי חיים
פרנציון הוא ממייסדי התנועה לשחרור בעלי חיים, הדוגלת במימוש זכויות בעלי חיים באמצעות שלילת כל שימוש בבעלי חיים על ידי בני אדם, מתוך השקפה לפיה לכל היצורים החיים, בני אדם ובעלי חיים כאחד, יש זכות יסוד והיא: הזכות שלא להתייחס אליהם כאל רכוש של אחרים.
הוא טוען שארגונים כמו "אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים", הדואגים לזכויות בעלי החיים אך גם לרווחת בעלי חיים, גורמים לציבור הרחב להרגיש בנוח עם התפיסה לפיה בעלי החיים הם רכוש המיועד לניצול. לטענתו אין הבדל גדול בין ארגונים אלה לארגונים ותיקים, כמו עמותות צער בעלי חיים, שמטרתן העיקרית היא מניעת צער וסבל מבעלי חיים אך אינן מעוניינות בשחרורם. דוברי "אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים" הגיבו לטענה זו באומרם שהם מתנגדים בנחרצות לצריכת בשר "הומני" ופועלים במפורש לקידום טבעונות ואורח חיים טבעוני.
בשנת 2008 הוצעה הצעת חוק בקליפורניה האוסרת על כליאת בעלי חיים במשקים באופן שאינו מאפשר להם להסתובב בחופשיות, לשכב, לעמוד ולמתוח את איבריהם. פרנציון התנגד לחוק זה.
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "Eat Like You Care: An Examination of the Morality of Eating Animals". Exempla Press, 2013. ISBN 978-1-492-38651-3.
- The Animal Rights Debate: Abolition or Regulation. Columbia University Press, 2010. ISBN 978-0-231-14955-6
- "Animal Welfare and the Moral Value of Nonhuman Animals." Law, Culture and the Humanities 6(1), 2009: 24-36.
- Animals As Persons: Essays on the Abolition of Animal Exploitation. Columbia University Press, 2008. ISBN 978-0-231-13950-2
- "Taking Sentience Seriously." Journal of Animal Law & Ethics 1, 2006.
- "Animal Rights Theory and Utilitarianism: Relative Normative Guidance." Between the Species 3, 2003.
- Introduction to Animal Rights: Your Child or the Dog?. Philadelphia: Temple University Press, 2000. ISBN 1-56639-692-1
- Rain without Thunder: The Ideology of the Animal Rights Movement. Philadelphia: Temple University Press, 1996. ISBN 1-56639-461-9
- Animals, Property and the Law. Philadelphia: Temple University Press, 1995, ISBN 1-56639-284-5
- "Personhood, Property and Legal Competence, in Paola Cavalieri & Peter Singer (eds.), The Great Ape Project. New York: St. Martin's Griffin, 1993, pp. 248–257.
- (with Anna E. Charlton) Vivisection and Dissection in the Classroom: A Guide to Conscientious Objection. Jenkintown, Pa. : American Anti-Vivisection Society, 1992.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גארי פרנציון
גארי פרנציון, ברשת החברתית Goodreads- גארי פרנציון ואנה צ'רלטון, כשלבעלי חיים יהיו זכויות, לא יהיו חיות מחמד, לא יהיו אקווריומים, לא יהיו גני חיות. לא עדרי כבשים ולא רפתות מלאות בפרות, אלכסון.
