גאיוס סמפרוניוס גרקכוס
 | |
| לידה | 154 לפנה"ס |
|---|---|
| התאבד |
121 לפנה״ס (בגיל 33 בערך) רומא, הרפובליקה הרומית  |
| מדינה |
רומא העתיקה |
| תפקיד |
|
| מפלגה |
פופולארים |
| בן או בת זוג |
ליקיניה |
  | |
גאיוס סמפרוניוס גרקכוס (בלטינית: Gaius Sempronius Gracchus; 154 – 121 לפנה"ס) היה פוליטיקאי רומי מפורסם מהמאה ה-2 לפנה"ס. אחיו הצעיר של טיבריוס סמפרוניוס גרקכוס, ובדומה לאחיו היה ממנהיגי הסיעה הפופולרית ברומא. נרצח על ידי מתנגדיו הפוליטיים באישום מרד ברפובליקה.
תחילת הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרקכוס, בנו של אציל רומי בשם טיבריוס גרקכוס, נולד ב-154 לפנה"ס, קרוב משפחה של בכירים פוליטיים רבים. הקשר הבולט מביניהם היה לבית קורנליי סקיפיונס. בית זה זכה להצלחה המתמשכת ביותר מבין הבתים הרומאים, וגרקכוס היה קשור אליהם דרך אמו, קורנליה אפריקאנה, בתו השנייה של גיבור המלחמה סקיפיו אפריקנוס שהביס את חניבעל בקרב זאמה. אחותו, סמפרוניה, נישאה לפובליוס קורנליוס סקיפיו אמיליאנוס, שניצח במלחמה הפונית השלישית והחריב את קרתגו. גרקכוס היה קשור גם ליריביהם של הסקיפיוים הקלאודיים - דרך אשתו של טיבריוס, קלאודיה, בת אפיוס קלאודיוס פולכר. פולכר תפקד בזמנו כראש המשפחה.
כמו כל אריסטוקרט בתקופה, גרקכוס התחיל את תפקידו בצבא הרומאי כקצין זוטר. הוא הצטרף לצבא בנומנטיה בתור טריבון צבאי והתמנה למטהו של גיסו פובליוס קורנליוס סקיפיו אמיליאנוס. כבחור צעיר ונלהב נחרד ממצבו העגום של הפלבס הרומי, שרובו ככולו היה עני וחסר את האמצעים הבסיסיים ביותר לקיום. אחיו, טיבריוס, העביר רפורמה אגררית על מנת להקל על מצוקתו של העם. טיבריוס נרצח על ידי מתנגדיו הפוליטיים בקטטה שפרצה בקפיטול ולאחר מותו גאיוס הצעיר ירש את האחוזה ויחד עמה את דעותיו החברתיות של אחיו הגדול.
גאיוס התחיל את הקריירה הפוליטית שלו בשנת 126 לפנה"ס כשנבחר למשרת הקוואיסטור ושירת בסרדיניה. בסרדיניה התגלה כישרונו כנואם כששידל את הערים לספק בגדים לחיילים בחורף קשה. גאיוס חזר לרומא והתמודד עם ביקורת לפיה נטש את משרתו, גאיוס הגן על חזרתו באמרו כי נשאר בתפקיד הקוואיסטור שנתיים למרות שחוקית היה חייב בשרות של שנה אחת. גאיוס זוכה גם מאשמת סיוע למרד בעיר פריגלי.
פעולותיו כטריבון
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי כמה שנים שבהן שרר שקט ברומא, המשיך גאיוס את המסורת המשפחתית ונבחר בשנת 123 לפנה"ס לטריבון הפלבס. גאיוס, שלמד מטעויותיו של טיבריוס, כונן בסיס תמיכה רחב יותר מזה של אחיו באמצעות חקיקה שתמכה גם בעשירי רומא, לא רק בענייה. בין חוקיו היו חוק אגררי שנועד לחזק את הרפורמה האגררית של אחיו, חוק לסיבסוד הדגן לאזרחי רומא וחוק להחכרה במכרז של הזכות לגבות מיסים בפרובינקיה אסיה לבני מעמד הפרשים. בנוסף לכך, הוא ניסה להגביל את מספר המערכות הצבאיות ושנות שירות צבאי שהאזרח היה צריך לתת לרומא על מנת להקל על העומס מעל החקלאים הזעירים. הוא גם העביר מידי הסנאטורים לידי בני מעמד הפרשים את תפקידי השיפוט בבתי משפט מיוחדים לענייני עושק, ששפטו נציבים שמעלו בתפקידם. הוא תמך בהענקת זכויות אזרחיות לכמה קהילות באיטליה. הסנאטורים התנגדו להצעות אלו וניסו לשמור בכול כוחם על זכויות היתר שלהם. כמו כן רצה להעביר הצעת חוק שלא תאפשר לטריבון שהודח מתפקידו להמשיך בקריירה פוליטית, כנראה כפעולת נקמה כנגד מרקוס אוקטביוס, אולם ביטל אותה בעקבות בקשת אמו.
על מנת לכרות ברית פוליטית נישא לליקיניה, בתו של פובליוס ליקינוס קראסוס דיבס מוקיאנוס, ובכך יצר ברית עם השבט הרומי ליקינוס.
בשנת 122 גאיוס רץ לתקופת כהונה נוספת בתור טריבון הפלבס, ובחירתו היוותה תקדים בפוליטיקה הרומית. למרות התנגדות האצולה, הצליח להיבחר שנית בזכות התמיכה המקיפה לה זכה מהמעמדות הנמוכים והגבוהים של רומא כאחד. במשך אותה שנה הוא המשיך לדחוף את הרפורמות החברתיות שלו אולם לא הצליח עקב ההתנגדות שהתעוררה. גאיוס רצה להעביר שני חוקים שפגעו בפופולריות שלו. הראשון היה הפיכת קרתגו, שאדמתה קוללה, לקולוניה רומית - חוק שעבר, אך פגע במעמדו של גאיוס. השני היה חוק שהציע להעלות את בני הברית הלטיניים למעמד אזרחים, ואת בני הברית האיטלקיים למעמד לטיני. אמנם העם הרומי היה נדיב בהענקת אזרחיות, אך היו אלו הענקות קטנות ולבודדים. החוק, שהיה רדיקלי בהרבה, נדחה.
הרפורמות שיזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פקיד שפוטר משרתו לא יוכל להתמנות לכהונה אחרת (החוק היה מכוון נגד מרקוס אוקטביוס שהודח ממשרת טריבון ביזמת אחיו טיבריוס)
- פקיד שיגלה אזרח רומאי ללא משפט יישפט בפני העם (חוק שכוון נגד פובליוס פופליוס ששימש כקונסול בשנת 132 והגלה תומכים של טיבריוס)
- חלוקת אדמות מדינה לעניים
- חלוקה של מדים לחיילים על חשבון המדינה מבלי לנכות משכרם על כך
- איסור גיוס צעירים מתחת לגיל 17
- הצעה מרחיקת לכת שנדחתה הייתה מתן אזרחות רומית לבני בריתה האיטלקים של רומא
- צרוף 300 ממעמד הפרשים ל-300 השופטים חברי הסינאט. תקנה זו שנועדה להחליש את כוחם של הסינאטורים זכתה לתמיכה עממית רחבה. בנאום שנשא לטובת תיקון זה הפנה את פניו לא לעבר בית הסנאט, כנהוג, אלא אל הפורום. לשינוי זה הייתה משמעות סמלית רבה
עד אותה שעה נאמו כל המנהיגים העממיים כשפניהם מכוונים אל בית הסנאט אבל הוא שינה ודיבר בפעם הראשונה ומביט בשעת מעשה לעבר הפורום..בשינוי קל זה הביא לידי הפיכה גדולה כהופך את משטר המדינה מאריסטוקרטיה לדמוקרטיה
— פלוטארכוס, חיי גאיוס גראקכוס, תרגום יוסף ליבס
- שיפור דרכים, בניית גשרים והצבת אבני מיל.
נפילתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנה לאחר מכן, ניסה להיבחר פעם שלישית לטריבון כאשר מרקוס פולביוס פלאקוס ניצב לימינו בתור שותפו. גרקכוס נכשל בהשגת הכהונה השלישית. הקונסול החדש לוקיוס אופימיוס כינס אספה על מנת לבטל את חוקיו של גאיוס, וקודם כל את החוק הכי פחות פופולרי שלו - הקמת הקולוניה בקרתגו. במהלך האספה, אחד הליקטורים של אופימיוס הסתכסך עם תומכי גאיוס ונדקר למוות. אופימיוס הביא את הגופה לסנאט, וזה הגיב בהעברת החלטת חירום שנקראה senatus consultum ultimum ("הוראה סופית או קיצונית של הסנאט") שקבעה שהקונסולים "ידאגו שלא יאונה כל רע לרפובליקה". אופימיוס חימש כוח, וגאיוס, פולביוס ותומכיהם ברחו לגבעת האוונטין והתבצרו בה, פעולה שהתפרשה על ידי הקונסול כמרד. גאיוס ופולביוס שלחו את בנו של פולביוס לנהל משא ומתן עם הקונסול, אך זה הצהיר שהוא לא מנהל משא ומתן עם מורדים, ושלח את הנער חזרה אליהם עם פקודה להוריד את נשקם ולבוא אל הסנאט. כשבמקום לציית לו שלחו גאיוס ותומכיו את הנער שוב, אופימיוס עצר אותו ויצא למתקפה על האוונטין. גאיוס, פלאקוס וכשלושת אלפים מתומכיהם נהרגו.
בשנת 120 לפנה"ס נשפט הקונסול על מעשיו באספת הקנטוריות. הקונסול טען לזכותו כי הסנאט נתן לו את הסמכות לפעול כראות עיניו, כי גאיוס אחז בנשק, וכי במהלך בריחתם, ניסו המורדים לשדל עבדים למרד (טאבו עצום בחברה הרומית). לבסוף יצא זכאי. זיכויו של אופימיוס היווה תקדים משפטי חשוב, שכן לפיו לקונסול יש סמכות להרוג אזרחים במשפטי בזק ולשלול מהם את זכות הערעור אם הוא פועל תחת החלטת החירום של הסנאט. השאלה על היקף סמכויותיו של הקונסול תחת החלטה זו העלתה לבמה באופן בולט את שאלת היקף סמכויותיו של הסנאט בכלל, ובכך היוותה נקודת מחלוקת חשובה במאבק בין סיעת הפופולרים לסיעת האופטימטים, כאשר הראשונה מנסה להפחית מחשיבותה וכוחה של ההחלטה והשנייה להעצימן. פועלו של גאיוס, מורשתו ומותו נותרו שנויים במחלוקת ברומא עד סוף הרפובליקה ואחריה.
