גאורג פון הרטלינג

גאורג פון הרטלינג
Georg von Hertling

הרוזן גאורג פרידריך פון הרטלינג
לידה	31 באוגוסט 1843 דרמשטאדט, הדוכסות הגדולה של הסן
פטירה	4 בינואר 1919 (בגיל 75) רופולדינג , המדינה העממית בוואריה
מדינה
השכלה	אוניברסיטת מינכן אוניברסיטת הומבולדט של ברלין
מפלגה	מפלגת המרכז הגרמנית
קנצלר הקיסרות הגרמנית ה־7 1 בנובמבר 1917 – 30 בספטמבר 1918 (334 ימים) → גיאורג מיכאליס הנסיך מקסימיליאן מבאדן ←
פרסים והוקרה
הצלב הגדול של מסדר צלב החירות (21 ביוני 1918)
חתימה

הרוזן גאורג פרידריך פון הרטלינג (בגרמנית: Georg Friedrich Graf von Hertling; ‏ 31 באוגוסט 1843 – 4 בינואר 1919) היה פוליטיקאי גרמני מטעם מפלגת המרכז, ששימש בתפקיד קנצלר גרמניה בשנים 1917–1918.

ביוגרפיה

ראשית חייו

גאורג פרידריך קרל פון הרטלינג, נולד ב-31 באוגוסט 1843 בדרמשטאדט, והיה בן למשפחה קתולית מהסן הריינית, בנם של יקוב פון הרטלינג ואנטוניה לבית גואיטה. סבתו מצד אמו הייתה מריה מגדלנה קרולינה פרנציסקה ברנטאנו, שנקראה מלין, וסבו מצד אמו היה גאורג פרידריך פון גואיטה, שמילא כמה פעמים את תפקיד ראש העיר של העיר החופשית פרנקפורט. חינוך דתי שניתן לו על ידי אמו גרם לו לשקול להיות כומר. הוא למד פילוסופיה במינכן, מינסטר וברלין, שם קיבל את הדוקטורט שלו בשנת 1864.

למרות ההסמכה שלו ב-1867 בבון, בשל היותו קתולי מושבע, ובגלל מלחמת התרבות, הוא לא מונה שם עד לשנת 1880 כפרופסור, חוויה שעזרה לו להפוך למנהיג אגודת Görres-Gesellschaft עבור הטיפול במדע בגרמניה הקתולית, ונשאר נשיא האגודה הנשיא נשאר עד מותו ב-1919. בשנת 1882 קיבל הרטלינג פרופסורה מלאה באוניברסיטת מינכן.

הרטלינג היה אחד החלוצים בארגון תנועת סטודנטים קתולים. הוא הצטרף ל-KDSt.V. Aenania, ומאוחר יותר ל-KStV Arminia Bonn. הנאום שלו בכנס היום הקתולי בשנת 1863 בפרנקפורט, שבו הוא הציג את הדת, המדע והידידות כעקרונות מנחים של ארגוני אחווה של סטודנטים קתולים, נחשב הטריגר להקמת אגודת וירצבורג, ולאחר מכן, להקמת ארגון הגג לארגוני הסטודנטים הקתולים.

בין השנים 1893–1911 היה הרטלינג נשיא האגודה הגרמנית לאמנות נוצרית.

משפחתו

גאורג התחתן עם אנה פריין פון ביגלבן, אשר באה ממשפחה אזרחית בעלת השפעה. הוריה היו אנגלברט קספר אנטון פון ביגלבן, שהיה שופט בבית המשפט העליון של הסן, ואדל מגדלנה פון זולמאכר. לבני הזוג הרלינג נולד בן, קרל גראף פון הרטלינג, שהיה חבר מועצת המדינה, וחמש בנות (אחת מהן מתה בילדותה). בת אחת הייתה מריה גיזברטה פרייפראו פון וייטרסהאוזן, התחתנה עם היינריך פרייהר פון וייטרסהאוזן.

גאורג פון הרטלינג היה נכד אחיהם של בטינה פון ארנים וקלמנס ברנטאנו. השחקנית גילה פון וייטרסהאוזן היא נינתו. דודתו איגנטיה פון הרטלינג שימש כאם המנזר הקפוצ'יני קלריסה הקדושה וייסד את מנזר ההערצה בית לחם בקובלנץ-פפאפנדורף. בן דוד של סבו היה שר המלחמה של בוואריה פרנץ קסאפר פון הרטלינג.

ראש ממשלת בוואריה

גאורג פון הרטלינג כחבר הרייכסטאג, 1911

בנוסף לאקדמיה, להרטלינג גם הייתה פעילות פוליטית; הוא היה חבר הרייכסטאג בין השנים 1875–1890 ובין השנים 1896–1912 כנציג של מפלגת המרכז הגרמנית. שם הקדיש את עצמו בתחילה לנושאים סוציאליים, ומאוחר יותר גם לנושאי מדיניות חוץ וכלכלה. מ-1909 עד 1912 הוא היה היוזם המרכזי של הפיוס בין הקתולים הגרמנים לבין מדינת פרוסיה. כחבר הרייכסראט הבווארי לכל החיים, הרטלינג גם היה בין השנים 1891–1918 חבר המועצה המלכותית, שהיוותה למעשה את ממשלת בוואריה.

ב-9 בפברואר 1912, מינה לואיטפולד, הנסיך העוצר של בוואריה את הרטלינג כיו"ר המועצה המלכותית של בוואריה ולשר חוץ, ולמעשה לראש הממשלה. מינויו של נציג מפלגת הרוב בפרלמנט לראש הממשלה הצביע על החזרתו של שלטון פרלמנטרי בבוואריה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה תמך הרלינג בעמדותיו של הקנצלר תאובלד פון בתמן-הולווג ודחה לאחר נפילתו בשנת 1917, את תפקיד הקנצלר של הרייך. רק לאחר הכישלון של יורשו של בתמן, גאורג מיכאליס, הסכים הרטלינג לכהן כראש ממשלת פרוסיה וכקנצלר הרייך.

קנצלר גרמניה

הרטלינג השתייך לאגף הימני של מפלגת המרכז הגרמנית, אשר, בניגוד לשמאל דחה את החלטות הפרלמנט. הוא גם ראה בה את הסכנה שהם יפגעו בפדרליזם ויחזקו את הסוציאל-דמוקרטים. במהלך כהונתו התברר כי הכיוון במפלגת העם הפרוגרסיבית הליברלית, השמאלית-ליברלית, רצה לקחת בחשבון את הזכויות המיוחדות של המדינות הגרמניות. עם זאת, הממשלה בראשות הרטלינג הציגה (החל מה-1 בנובמבר 1917) צעד חשוב לקראת השלטון הפרלמנטרי, שכן הקנצלר החדש היה צריך לתאם מראש את תוכניתו הממשלתית עם רוב מפלגות הרייכסטאג. למרכז ניתנה שהות להתרגל לשיתוף פעולה עם ה-SPD ועם הליברלים השמאלנים.

פרידריך פון פאייר, ליברלי שמאלני, מונה לסגן הקנצלר, ורוברט פרידברג איש הליברלים הלאומיים, מונה לסגן ראש ממשלת פרוסיה, אולם הסוציאל-דמוקרטים נשארו מחוץ לממשלה כדי לא לסבך את הקמת הממשלה. פרידריך פון פאייר היה אחראי גם על הקשר בין ה-SPD לבין הממשלה.

בתקופת כהונתו של הרטלינג נעשו כמה צעדים חשובים לקראת פרלמנטריזציה ודמוקרטיזציה, כגון רפורמה אלקטורלית מכוונת עם אלמנטים של ייצוג יחסי. בסך הכל, עם זאת, ה-SPD לא היה מרוצה ממנו, כי ההשפעה של פיקוד הצבא העליון (OHL) עדיין הייתה מאוד גדולה הרפורמות התקדמו לאט. בסוף ספטמבר 1918 הרטלינג איבד סופית את האמון של SPD; היא רצתה להיכנס לממשלה רק בשינוי במדיניות. גם ממשלות בוואריה ובאדן חשבו שהרטלינג אינו האיש המתאים למדיניות שלום עקבית. מפלגת העם הפרוגרסיבית אף היא לא חשבה אחרת, אבל לא רצתה לסכן את הקואליציה.

לאור המצב הצבאי נשמעו קולות רבים, כולל ממפלגת המרכז והרטלינג עצמו לשאת ולתת על הסכם שלום נפרד עם בעלות הברית, אשר ישלול סיפוחים, ובנוסף גרמניה תהפוך למונרכיה חוקתית, שבה הממשלה תהיה תלויה ברייכסטאג. הרטלינג היה נחוש בדעתו לעמוד בפני דרישות אלה. ב-26 בספטמבר 1918 הודיע אריך לודנדורף על המצב הצבאי חסר התקווה, והיה נראה כי יש להעמיד בראש המדינה אדם שיוכל לשאת ולחתום על הסכם הכניעה למדינות ההסכמה ועם נשיא ארצות הברית וודרו וילסון. בעקבות כך, ב-3 באוקטובר מונה הנסיך מקס פון באדן לקנצלר, ואילו הרטלינג פרש לביתו ברופולדינג, שם הוא מת ב-4 בינואר 1919.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גאורג פון הרטלינג בוויקישיתוף

• גאורג פון הרטלינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הקודם: גיאורג מיכאליס

קנצלר גרמניה 1917-1918

הבא: מקס פון באדן