גאורגיוס, נסיך יוון ודנמרק
 | |||||||||
| גאורגיוס, נסיך יוון ודנמרק | |||||||||
| לידה |
24 ביוני 1869 אתונה, ממלכת יוון | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 בנובמבר 1957 (בגיל 88) סן-קלוד (אנ'), צרפת | ||||||||
| מדינה | ממלכת יוון | ||||||||
| מקום קבורה |
טאטוי  | ||||||||
| בת זוג | מארי, נסיכת בונפארטה | ||||||||
| שושלת בית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג | |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
גאורגיוס, נסיך יוון ודנמרק (ביוונית: Πρίγκιπας Γεώργιος της Ελλάδας; 24 ביוני 1869 – 25 בנובמבר 1957), היה נסיך יווני, בנו של גאורגיוס הראשון, מלך היוונים, אשר שירת כנציב העליון של מדינת כרתים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גאורגיוס נולד באתונה ב-24 ביוני 1869, לגאורגיוס הראשון, מלך היוונים ולאולגה קונסטנטינובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, בתם של קונסטנטין ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ואלכסנדרה, נסיכת סקסוניה-אלטנבורג.
בשנת 1883 נשלח גאורגיוס לדנמרק לשרת בצי המלכותי הדני, וחי בארמון ברנסטורף ליד קופנהגן יחד עם דודו ולדמר, נסיך דנמרק, שהיה אדמירל בצי הדני. גאורגיוס הרגיש שאביו זנח אותו בהזדמנות זו, ומאוחר יותר תיאר לארוסתו את הקשר העמוק שפיתח לדודו מאותו יום ואילך. בשנת 1891 ליווה גאורגיוס את דודנו ניקולאי אלכסנדרוביץ', הצארביץ' של רוסיה במהלך ביקורו באסיה, ואף הציל אותו מניסיון התנקשות ביפן. בשנת 1896 היה גאורגיוס אחראי יחד עם אחיו קונסטנטינוס וניקולאס בארגון אולימפיאדת אתונה, והוא כיהן כנשיא ועדת המשנה לספורט ימי.
אף שרוב יוון המודרנית הייתה עצמאית מאז שנות ה-20 של המאה ה-19, נותרה כרתים בידי האימפריה העות'מאנית. במהלך המאה ה-19, היו מרידות והפגנות רבות על האי, ובשנת 1897 הגיע כוח יווני על מנת לספח את האי. בשנת 1898 גורשו מהאי החיילים העות'מאנים והוקמה ממשלה לאומית, אשר הייתה כפופה באופן רשמי לשלטון העות'מאני. גאורגיוס, שעוד לא מלאו לו 30 שנה, נעשה לנציב העליון, ואספה מוסלמית-נוצרית משותפת נבחרה כאספה הלאומית, אולם צעד זה עוד לא סיפק את הלאומנים בכרתים.
אלפתריוס וניזלוס היה מנהיג התנועה לאיחוד כרתים עם יוון. הוא נלחם במרידות הקודמות, וכעת היה חבר באספה הכללית, ואף מונה כשר המשפטים לצד גאורגיוס. עד מהרה נוצרה מתיחות בין השניים, משום שגאורגיוס אשר היה מלוכני נלהב, דגל בשלטון אבסולוטי, בעוד שווניזלוס הוביל את התנגדות לכך. בשנת 1905 היה וניזלוס מעורב בארגון מרד טריסו, ובעקבותיה נאלץ גאורגיוס לעזוב את האי, ואת מקומו תפס ראש ממשלת יוון לשעבר אלקסנדרוס זאימיס.
ב-19 ביולי 1907 התארס גאורגיוס עם מארי, נסיכת בונפארטה, בתם של רולנד בונפארטה ומארי-פליקס בלאן, וגאורגיוס ויתר על כל סעיף חוזי המבטיח קצבה או ירושה ממרי, וסוכם שהיא תשמור ותנהל את ההון העצמי שלה (נאמנות מניבה של 800,000 פרנקים בשנה), ורק ילדיהם יקבלו את ירושתה. ב-21 בנובמבר אותה שנה התחתנו השניים בפריז, ונולדו להם שני ילדים.
באוקטובר 1912 חזר גאורגיוס מפריז לאתונה, כדי שיוכל להצטרף לצי היווני, בעת מלחמת הבלקן הראשונה. מאוחר יותר הוא שירת כקצין במטה אביו המלך גאורגיוס הראשון. במרץ 1913 נרצח אביו, ואחיו קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון עלה לשלטון במקומו, וגאורגיוס נסע לקופנהגן, על מנת לסדר שם את ענייני הכספים של אביו.
בין השנים 1913–1916, ובכלל זה במהלך מלחמת העולם הראשונה, ניהלה מארי רומן עם ראש ממשלת צרפת אריסטיד בריאן, מה שיצר מתח ביניהם לאחר שהצי הצרפתי הפגיז את אתונה בדצמבר 1916. אף על פי שהוא היה ביחסים ידידותיים עם המורה הרוחני של אשתו, זיגמונד פרויד, בשנת 1925 ביקש גאורגיוס ממארי לוותר על עבודתה כפסיכואנליטיקאית כדי להקדיש את עצמה לחיי המשפחה, אבל היא סירבה. כאשר נודע לו מהעיתונות בשנת 1938 שבנו היחיד התחתן בנישואים מורגנטיים עם אשה רוסייה פשוטה, אסר עליו גאורגיוס לחזור הביתה וסירב לפגוש את אשתו.
ב-21 בנובמבר 1957 חגגו גאורגיוס ומארי חגגו את יום חתונת הזהב, וכעבור 4 ימים, ב-25 בנובמבר, מת גאורגיוס בביתו בארמון סן קלוד.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-19 ביולי 1907 התחתן גאורגיוס עם מארי, נסיכת בונפארטה, בתם של רולנד בונפארטה ומארי-פליקס בלאן, ממנה נולדו לו שני ילדים:
- פטרוס, נסיך יוון ודנמרק (1908–1980)
- אוגניה, נסיכת יוון ודנמרק (1910–1988), התחתנה עם דומיניק ריינר רדזיוויל, ולאחריו התחתנה עם ריימונדו, דוכס קסטל דווינו השני
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גאורגיוס, נסיך יוון ודנמרק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
| בקרת זהויות |
|
|---|