ג. אריוך

ג. אריוך
	אין תמונה חופשית
לידה	25 במרץ 1925; כ"ט באדר תרפ"ה
פטירה	3 ביולי 2010 (בגיל 85); כ"א בתמוז תש"ע
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית

גֶ'נטילה ברוידא (25 במרץ 1925 – 3 ביולי 2010), שנודעה בשם העט ג. אַרְיוֹךְ, הייתה מתרגמת ישראלית שתרגמה מאנגלית לעברית.

קורות חיים

ברוידא הייתה הבכורה משני ילדיהם של סוניה לבית זק ודניאל לייבל (אלכסנדר) (1891–1967), עיתונאי ועורך, סופר, משורר ומתרגם, בלשן ופעיל ציוני-סוציאליסטי, ממנהיגי פועלי ציון שמאל בפולין ובישראל.^[1] בשנת 1947 נישאה לברוך נאדל (1926–2014), עיתונאי וסופר.^[2] בני הזוג היו הורים לבת, דינה. לאחר גירושיהם ב-1956, נישאה בשנות ה-50 לאפרים ברוידא (1912–1994), עורך, מסאי ומתרגם, העורך-המייסד של כתב העת "מולד". התגוררה בירושלים,^[3] בשדרות בן-מימון שבשכונת רחביה. עבדה במערכת "דברי הכנסת" מראשיתם.^[4]

ברוידא תרגמה מאנגלית לעברית יותר מארבעים ספרים, החל בסוף שנות ה-50 וכלה בתחילת שנות האלפיים. את הספרים תרגמה מאנגלית, גם כששפת המקור הייתה אחרת. רוב תרגומיה היו לספרות יפה. הספר הראשון בתרגומה היה הרומן "אש בעמקים" מאת הסופר היפני שוהיי אוקא. הספר, שראה אור במקור ביפנית ב-1951, הופיע בעברית בשנת תשי"ט-1959 בסדרת "ספריה לעם" של עם עובד, הוצאת הספרים של ההסתדרות. (בן-זוגה, אפרים ברוידא, שהיה עורך בעם עובד, הציע ב-1957 לראש ההוצאה משה שרת שאשתו תתרגם את הספר.^[5])

עוד מתרגומיה: "גיבור בן זמננו" מאת לואי ברומפילד (1963); "הפרידה האחרונה" לדפנה דה-מורייה (תשכ"ד); "אשליות" לג'ון או'הרה (1966); "סיפורים מופלאים מספורי אנגלווד" מאת נתנאל הותורן (1968); "רוח עזה בג'מאיקה" מאת ריצ'רד יוז (1970); "1984" לג'ורג' אורוול (תשל"א); "חלף עם הרוח" למארגרט מיצ'ל (1971); ספריו של הלדור לכסנס "תחנת האטום" (תשל"ב) ו"גם הדג ישיר" (1976); סיפורים מאת ד"ה לורנס (1973); "חלומו של ברונו" לאייריס מרדוק (תשל"ה); ספריה של דוריס לסינג "מחברת הזהב" (תשל"ח) ו"שיקאסטה" (1984); "הגורם האנושי" מאת גרהם גרין (1979); "הווידויים של נט טרנר" מאת ויליאם סטיירון (1983); "עונת יובש לבנה" מאת אנדרה ברינק (1984); "מידלמארץ'" לג'ורג' אליוט (עם אפרים ברוידא, תשמ"ה); "מעשה השפחה" למרגרט אטווד (1986); ספריו של פטריק וייט "גולת המאנדלה" (1987) ו"עין הסערה" (בהשתתפות רימונה די-נור, 2001); "חרב של כבוד" מאת אוולין וו (1987); "זכרונות של צייד שועלים: פרקי זכרונותיו של ג'ורג' שרסטון" מאת סיגפריד ששון (1990); ו"מסעי גוליבר" של יונתן סויפט (2000).

ברוידא נחשבה למתרגמת טובה.^[6] היא בחרה בשם העט "ג'ורג'" (שהופיע בקיצור "ג.", כמקובל בתקופתה) מתוך הזדהות עם סופרות כגון ג'ורג' אליוט וז'ורז' סאנד, שנאלצו להסתתר מאחורי שם עט גברי; ובשם "אַרְיוֹךְ" בהקשר לצירוף המופיע בתלמוד הבבלי "תרגמה אריוך" (שבת נג ע"א), וכן כהתייחסות לשם נעוריה, לֶייבְּל^[7] (על פי הסבר אחר, מקורו בבדיחה וכפשרה, לאחר שתחילה חשבה על שמו של בן-בריתו של המלך המקראי אריוך, המלך כְּדָרְלָעוֹמֶר).^[3]

ג'נטילה ברוידא נפטרה בשנת 2010, בגיל 85. נקברה בבית העלמין פרדס חנה.

תרגומיה

שוהיי אוקא, אש בעמקים; תורגם מאנגלית בידי ג. אריוך, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשי"ט 1959.
יוסף טננבוים, מלכות הגזע והרשע: הרייך השלישי ומעלליו; תרגמה: ג'נטילה ברוידא; ערך: יעקב בוקסנבוים, ירושלים: יד ושם, תשכ"א 1960.
קתלין מ' קניון, חשפנו את יריחו: פרשת החפירות 1952-56; תרגמה: ג' אריוך, תל אביב: דביר, 1961. (Digging Up Jericho)
ווילארד מוטלי (אנ'), השוחרים לטרף: רומן; עברית: ג' אריוך, תל אביב: מ' מזרחי ('מועדון הספר הטוב'), תשכ"ב.
ג'ורג' פאלושי-הורוות' (אנ'), חרושצ'וב: הדרך אל השלטון; תרגמה: ג' אריוך, ירושלים: קריית ספר, 1963.
לואיס ברומפילד (אנ'), גיבור בן זמננו: רומן, תל אביב: מ' מזרחי ('מועדון הספר הטוב'), 1963. (A Modern Hero)
אדוארד קרנקשו (אנ'), דו קרב מוסקבה-פקין; תורגם מאנגלית בידי ג' אריוך, תל אביב: עם עובד, תשכ"ד 1963. (Moscow vs. Pekin)
דפנה דה-מורייה, הפרידה האחרונה: רומן; עברית: ג. אריוך, תל אביב: מ. מזרחי ('מועדון הספר הטוב'), תשכ"ד.
פייר לה-מור, אור הירח: סיפור חייו של קלוד דביוסי: רומן; עברית: ג. אריוך, תל אביב: מ' מזרחי ('מועדון הספר הטוב'), 1964. (Clair de lune: A novel about Claude Debussy)
דאצ'ה מאראיני (אנ'), דור חסר נחת; תורגם מאנגלית בידי ג. אריוך, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשכ"ה.
דיטריך זאקל (גר'), אמנות הבודהיזם: צמיחתה, התפשטותה וגלגוליה; עם חמישים ושמונה תמונות צבעוניות; תרגמה: ג' אריוך, תל אביב: דביר ועם עובד ('אמנות העולם'), תשכ"ו. (The Art of Buddhism)
ג'והן או'הרה, אשליות: רומן; עברית: ג. אריוך, 2 כרכים, תל אביב: מ' מזרחי ('מועדון הספר הטוב'), 1966.
טיילור קולדוול, נצחונה של אשה: רומן; עברית: ג' אריוך, תל אביב: מ' מזרחי ('מועדון הספר הטוב'), 1967. (Never Victorious, Never Defeated)
נתנאל הותורן, סיפורים מופלאים מספורי אנגלווד; מאנגלית: ג' אריוך; ציורים: ואן אבה, ירושלים – תל אביב: מ' ניומן, תשכ"ט 1968. (Tanglewood Tales)
ריצ'רד יוז (אנ'), רוח עזה בג'מאיקה; תורגם מאנגלית בידי ג' אריוך, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תש"ל 1970. (A High Wind in Jamaica)
מרי סירקין ,אבי, נחמן סירקין: בלווית ארבעה מאמרים מאת נחמן סירקין; חיבורה של מרי סירקין תורגם בידי ג' אריוך; מאמריו של נחמן סירקין תרגמו בידי אפרים ברוידא, ירושלים: הספריה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית, תש"ל.
ג'ורג' אורוול, 1984: רומן; תורגם מאנגלית בידי ג. אריוך, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשל"א.
מארגרט מיצ'ל, חלף עם הרוח: רומן; עברית: ג. אריוך, תל אביב: מ. מזרחי ('מועדון הספר הטוב'), 1971.
הלדור לכסנס, תחנת האטום; תורגם מאנגלית בידי ג' אריוך, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשל"ב. (The Atom Station)
ד"ה לורנס, השועל; תורגם מאנגלית בידי: ג' אריוך, תל אביב: עם עובד, תשל"ד 1973. (שלושה סיפורים)
אלן בולוק (אנ'), היטלר: אנטומיה של רודנות; תורגם מאנגלית בידי ג' אריוך; הביא לבית הדפוס: ש' דרך, 2 כרכים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד; בית לוחמי הגטאות ע"ש יצחק קצנלסון, תשל"ד. (Hitler: A Study in Tyranny)
אייריס מרדוק, חלומו של ברונו; תרגום מאנגלית: ג' אריוך, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשל"ה. (Bruno's Dream)
הלדור לכסנס, גם הדג ישיר; [תרגמה מאנגלית: ג. אריוך], תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשל"ז 1976. (The Fish Can Sing)
עמוס אילון, הרצל; נוסח עברי: ג. אריוך ועמוס אילון, תל אביב: עם עובד ('ספרית אפקים'), תשל"ז 1976.
מוריס סמואל, ואנכי לא ידעתי; תרגום: ג' אריוך, ירושלים: הספריה הציונית, תשכ"ח. (אוטוביוגרפי)
עמנואל נוימן, בזירת המאבק הציוני: פרקי זכרונות; תרגמה: ג' אריוך, ירושלים: הספריה הציונית, תשל"ח. (In the Arena)
דוריס לסינג, מחברת הזהב; תרגמה מאנגלית: ג' אריוך, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), תשל"ח.
גרהם גרין, הגורם האנושי; תרגמה מאנגלית: ג' אריוך, תל אביב: עם עובד ('ספריה לעם'), 1979. (The Human Factor)
הנרי רידר הגרד, טבעת מלכת שבא; עברית: ג' אריוך, ירושלים: כתר ("ספרי כתרי": סדרת תרגומים חדשים לנער ממיטב ספרות העולם), 1979.
ויליאם סטיירון, הווידויים של נט טרנר; מאנגלית: ג. אריוך, תל אביב: ספרית מעריב, 1983. (The Confessions of Nat Turner)
דוריס לסינג, שיקאסטה; תרגמה מאנגלית: ג. אריוך, תל אביב: עם עובד, תשמ"ד 1984.
אנדרה ברינק, עונת יובש לבנה; מאנגלית: ג. אריוך, תל אביב: ספרית מעריב, 1984. (A Dry White Season)
ג'ורג' אליוט, מידלמארץ'; תרגום: ג'נטילה ואפרים ברוידא, תל אביב: דביר, תשמ"ה.
כריסטינה סטד, האיש שאהב ילדים; תרגמה מאנגלית והוסיפה אחרית דבר: ג. אריוך, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ו 1986. (The Man Who Loved Children)
מרגרט אטווד, מעשה השפחה; מאנגלית: ג. אריוך, תל אביב: כרם ('ספרות מודרנית'), תשמ"ו 1986. (The Handmaid's Tale)
פטריק וייט, גולת המאנדלה; מאנגלית: ג. אריוך, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ז 1987. (The Solid Mandala)
אוולין וו, חרב של כבוד: טרילוגיה; מאנגלית: ג. אריוך, תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ז 1987. (Sword of Honour)
בן אמס וויליאמס (אנ'), אשה זרה: רומן; עברית: ג. אריוך, תל אביב: מ' מזרחי ('מועדון הספר הטוב'), 1987. (The Strange Woman)
בן הלפרן, היהודי האמריקני: ניתוח ציוני; תרגמה מאנגלית: ג' אריוך, ירושלים: הספריה הציונית ('סדרת ספרים על העם היהודי והציונות בדורנו'), תשמ"ח 1988. (The American Jew: A Zionist Analysis)
סיגפריד ששון, זכרונות של צייד שועלים: פרקי זכרונותיו של ג'ורג' שרסטון; תרגמה מאנגלית וצירפה הערות ואחרית דבר: ג' אריוך, תל אביב: זמורה-ביתן, תשנ"א 1990. (Memoirs of a Fox-Hunting Man)
דוד ויטל, המהפכה הציונית, כרך ג: "שלב ההכרעה", תל אביב: עם עובד והספריה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, תשנ"א 1991.
איסק דינסן, צללים על העשב; מאנגלית: ג. אריוך, תל אביב: זמורה-ביתן, תשנ"א 1991. (Shadows on the Grass)
רוברט ניי (אנ'), גברת שקספיר: כל הכתבים; תרגמה מאנגלית: ג. אריוך, ירושלים: כתר ('כותרים'), 2000. (Mrs. Shakespeare: The Complete Works)
יונתן סויפט, מסעי גוליבר; [תרגמה מאנגלית וערכה את המבוא וההערות: ג' אריוך ; ציורים מאת גראנוויל], ירושלים: שוקן, תש"ס 2000.
פטריק וייט, עין הסערה; מאנגלית: ג' אריוך בהשתתפות רימונה די-נור, לוד: זמורה-ביתן, תשס"א 2001. (The Eye of the Storm)

קישורים חיצוניים

ג. אריוך באתר WorldCat Identities
ג. אריוך, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ דוד תדהר (עורך), "דניאל לייבל (אלכסנדר)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1881;
דניאל לייבל באתר האקדמיה ללשון העברית.
^ דוד תדהר (עורך), "ברוך נאדל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יט (1971), עמ' 5598; ג'נטילה לייבל – ברוך נדל: נשואים, דבר, 3 ביוני 1947.
^ ¹ ² דורון ב. כהן, יש לך משהו לקרוא?: ביקורות ומאמרים על ספרים וסופרים, ירושלים: כרמל, תשס"ג 2003, עמ' 98.
^ ראו ד.ב. שרירא, עריכת "דברי הכנסת" [מכתב למערכת], דבר, טור 2, 26 במרץ 1954.
^ כותב משה שרת ביומנו: "טלפנתי לאפרים ברוידא לדעת מה משפטו על הרומן היפני. כפי שציפיתי הוא לא הספיק לקרוא את כולו – האיש החרוץ למופת. אבל ג'נטילה קראה ודעתה חיובית בהחלט. אפרים מציע כי ג'נטילה תתרגם." (שרת, יומן אישי, תל אביב: ספרית מעריב, 1978, 13 באפריל 1957, כרך ז, עמ' 2110; מובא אצל כהן, יש לך משהו לקרוא? (ירושלים 2003), עמ' 98).
^ על התרגום העברי לספרה של קתלין קניון "חשפנו את יריחו" (1961) – "התרגום העברי של ג. אריוך נקי, מתוקן ובהיר" (א. שאול, סודות כיבושי יהושע, מעריב, טור 2, 23 במרץ 1962); על תרגום הסיפור "מותו של המלך ליר" למנדל מן באנתולוגיית סיפורי היידיש הארץ-ישראליים "מכאן ומקרוב" שבעריכת מרדכי חלמיש (1966) – המבקר מונה אותה בין המתרגמים ש"נאים הם תרגומיהם" (י. עמוס, מכאן ומקרוב, הצופה, 30 בדצמבר 1966); על "טבעת מלכת שבא" של הנרי ריידר הגרד (1979) – "תרגום טוב ונהיר" (משה דור, טבעת הקסם, מעריב, 5 באוקטובר 1979); על "זכרונות של צייד שועלים" לסיגפריד ששון (1990) – "הספר הזה אכן מצליח להפוך את הקורא למאזין אוהד, ולא מעט גם בזכות המתרגמת, שהישגה ראוי לצל"ש" (גדעון תלפז, קצין ומשורר, מעריב, 11 בינואר 1991). יש לציין גם את הביקורת על התרגום העברי לספרה של אייריס מרדוק "חלומו של ברונו", שבה עמדה המבקרת על כך ש"כרגיל [בתרגומים העבריים של אותה תקופה] ניכרת המגמה של הגבהה ניכרת ברמה הסגנונית. אייריס מרדוק כותבת בשפה פשוטה מאוד, ואילו שפת התרגום 'ספרותית' מאוד. דבר זה אינו פוגם הרבה בספר מכיוון שהשפה אינה משחקת תפקיד חשוב בכתיבתו, אך ודאי שה'פוי' אינו מוסיף לו דבר. מוטב היה אילו הייתה השפה פונקציונלית וישירה, כמו במקור" (חנה הרציג, המוסר – כעימות עם הזולת, דבר, 28 בפברואר 1975).
^ השם "אריוך" קשור סמנטית ל"אריה" או ל"ריכא" (מלכות) – ו"לייבל" ביידיש הוא צורת הקטנה של השם "לֶיְיבּ", שפירושו אריה.

[1] דוד תדהר (עורך), "דניאל לייבל (אלכסנדר)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1881;
דניאל לייבל באתר האקדמיה ללשון העברית.

[2] דוד תדהר (עורך), "ברוך נאדל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יט (1971), עמ' 5598; ג'נטילה לייבל – ברוך נדל: נשואים, דבר, 3 ביוני 1947.

[כהן,_משהו_לקרוא-3] ¹ ² דורון ב. כהן, יש לך משהו לקרוא?: ביקורות ומאמרים על ספרים וסופרים, ירושלים: כרמל, תשס"ג 2003, עמ' 98.

[4] ראו ד.ב. שרירא, עריכת "דברי הכנסת" [מכתב למערכת], דבר, טור 2, 26 במרץ 1954.

[5] כותב משה שרת ביומנו: "טלפנתי לאפרים ברוידא לדעת מה משפטו על הרומן היפני. כפי שציפיתי הוא לא הספיק לקרוא את כולו – האיש החרוץ למופת. אבל ג'נטילה קראה ודעתה חיובית בהחלט. אפרים מציע כי ג'נטילה תתרגם." (שרת, יומן אישי, תל אביב: ספרית מעריב, 1978, 13 באפריל 1957, כרך ז, עמ' 2110; מובא אצל כהן, יש לך משהו לקרוא? (ירושלים 2003), עמ' 98).

[6] על התרגום העברי לספרה של קתלין קניון "חשפנו את יריחו" (1961) – "התרגום העברי של ג. אריוך נקי, מתוקן ובהיר" (א. שאול, סודות כיבושי יהושע, מעריב, טור 2, 23 במרץ 1962); על תרגום הסיפור "מותו של המלך ליר" למנדל מן באנתולוגיית סיפורי היידיש הארץ-ישראליים "מכאן ומקרוב" שבעריכת מרדכי חלמיש (1966) – המבקר מונה אותה בין המתרגמים ש"נאים הם תרגומיהם" (י. עמוס, מכאן ומקרוב, הצופה, 30 בדצמבר 1966); על "טבעת מלכת שבא" של הנרי ריידר הגרד (1979) – "תרגום טוב ונהיר" (משה דור, טבעת הקסם, מעריב, 5 באוקטובר 1979); על "זכרונות של צייד שועלים" לסיגפריד ששון (1990) – "הספר הזה אכן מצליח להפוך את הקורא למאזין אוהד, ולא מעט גם בזכות המתרגמת, שהישגה ראוי לצל"ש" (גדעון תלפז, קצין ומשורר, מעריב, 11 בינואר 1991). יש לציין גם את הביקורת על התרגום העברי לספרה של אייריס מרדוק "חלומו של ברונו", שבה עמדה המבקרת על כך ש"כרגיל [בתרגומים העבריים של אותה תקופה] ניכרת המגמה של הגבהה ניכרת ברמה הסגנונית. אייריס מרדוק כותבת בשפה פשוטה מאוד, ואילו שפת התרגום 'ספרותית' מאוד. דבר זה אינו פוגם הרבה בספר מכיוון שהשפה אינה משחקת תפקיד חשוב בכתיבתו, אך ודאי שה'פוי' אינו מוסיף לו דבר. מוטב היה אילו הייתה השפה פונקציונלית וישירה, כמו במקור" (חנה הרציג, המוסר – כעימות עם הזולת, דבר, 28 בפברואר 1975).

[7] השם "אריוך" קשור סמנטית ל"אריה" או ל"ריכא" (מלכות) – ו"לייבל" ביידיש הוא צורת הקטנה של השם "לֶיְיבּ", שפירושו אריה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]