ג'ים וארני
 | |
| לידה |
15 ביוני 1949 לקסינגטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
10 בפברואר 2000 (בגיל 50) White House, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות לקסינגטון |
| שם לידה |
James Albert Varney Jr. |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1976 |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
פרס אמי (1989) |
| http://www.jimvarney.org | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
ג'יימס (ג'ים) וארני (באנגלית: James Albert Varney Jr.; 15 ביוני 1949 – 10 בפברואר 2000) היה שחקן וקומיקאי אמריקאי. נודע בעיקר בזכות גילום דמותו הקומית של ארנסט פי. וורל, עליה זכה בפרס אמי. בנוסף, השתתף בסרטים, בסדרות טלוויזיה ובקמפיינים פרסומיים רבים.
וארני גילם את ג'ד קלמפט בעיבוד הקולנועי של משפחת קלמפט (1993) ואף ביצע גרסת כיסוי לשיר Hot Rod Lincoln במסגרת הסרט. כמו כן, דיבב את דמותו של סלינקי הכלב בשני הסרטים הראשונים בסדרת צעצוע של סיפור.
ב-10 בפברואר 2000 נפטר מסרטן הריאות. לאחר מותו יצאו שני סרטים בהם השתתף: מפגש סוער ו-אטלנטיס: האימפריה האבודה.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]וארני נולד בעיר לקסינגטון, קנטקי, בנם של ננסי לואיז וג'יימס וארני. כבר בילדותו גילה כישרון יוצא דופן כשהיה בעל זיכרון לשירים ארוכים וקטעים מספרים, באמצעותם נהג לשעשע את משפחתו וחבריו. אימו הבחינה כי הוא מחקה בקלות דמויות מצוירות שהופיעו בטלוויזיה, ולכן שלחה אותו לתיאטרון ילדים כשהיה בן שמונה. כנער, הוא השתתף בתחרויות דרמה וזכה בפרסים.
בגיל 15 גילם את דמותו של אבנעזר סקרוג' בהפקה מקומית של מזמור לחג המולד, וכשהיה בן 17 כבר הופיע באופן מקצועי במועדוני לילה ובתי קפה. וארני למד תיאטרון שייקספירי ב"תיאטרון בארטר" שבעיירה אבינגדון, וירג'יניה[1], וכן השתתף במופע פולקלור בפארק השעשועים Opryland בשנתו הראשונה לפעילותו בשנות ה-70. הוא ציין כי אחת ממורותיו, תלמה בילר, הייתה המנטורית שלו בדרכו להפוך לשחקן. בגיל 24 הצטרף כשחקן ל"תיאטרון פיוניר" שבעיר דנוויל, קנטקי, ששכן בסמוך לכפר משוחזר בסגנון המערב פרוע. השחקנים הופיעו מול קהל מצומצם יחסית, והצעירים שבהם נהנו ממופעי בידור מאולתרים שערך וארני שכללו בין היתר זריקת סכינים לעבר עצים. בתקופה זו השתתף בהפקות תיאטרון, בהן רוח עליזה ו-Fire on the Mountain.[2]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני שזכה להכרה רחבה, ג'ים וארני הופיע במספר תוכניות טלוויזיה. בשנת 1976 היה חבר קבוע בצוות התוכנית Johnny Cash and Friends ואף השתתף כאורח בתוכנית האירוח הקומית Fernwood 2 Night. בין השנים 1977–1979 גילם את סימן ברום (Seaman "Doom & Gloom" Broom) בסדרה Operation Petticoat, ובשנת 1978 הופיע בסדרה Alice. בשנת 1980 לקח חלק בתוכנית הכושלת Pink Lady and Jeff.
הדמות המזוהה ביותר עם וארני היא ללא ספק ארנסט פי. וורל – דמות קומית שדיברה ישירות למצלמה, כאילו היא משוחחת עם חבר בשם ורן, תוך שימוש בביטוי המזוהה: "קולט מה אני אומר, ורן?" (KnoWhutImean, Vern?). לראשונה הופיעה הדמות בשנת 1980 בפרסומת לפארק השעשועים Beech Bend Park שבקנטקי. עם הזמן הפכה לאייקון שיווקי והופיעה בעשרות פרסומות ברחבי ארצות הברית, במיוחד עבור מוצרי חלב, ובהן פרסומות לרשת Braum’s, לחברת Purity Dairies בנאשוויל, Pine State Dairy בצפון קרוליינה ו-Oakhurst Dairy שבמיין.
מלבד דמותו של ארנסט, וארני גילם דמות נוספת במסגרת הפרסומות של סוכנות הפרסום Carden & Cherry – סמל גלורי (Sgt. Glory), מדריך טירונים קשוח שהופיע בפרסומות לתעשיית החלב ולחנויות מכולת. בנוסף, השתתף גם בפרסומות מקומיות עבור חברות שונות, בהן ספקיות גז טבעי, רשתות חנויות נוחות ומסעדות מזון מהיר.
בעקבות ההצלחה הגדולה של הדמות, בשנת 1988 עלתה למסכים סדרת הטלוויזיה הקומית Hey Vern, It's Ernest!, שהביאה לווארני זכייה בפרס אמי בקטגוריית השחקן המצטיין בתוכנית ילדים. במקביל, נוצר גם זיכיון קולנועי מצליח סביב הדמות, שכלל מספר סרטים:
- ארנסט הולך למחנה (1987)
- ארנסט מציל את חג המולד (1988)
- ארנסט הולך לכלא (1990)
- ארנסט מפחד טיפש (1991)
- ארנסט יוצא שוב לדרך (1993)
לאחר כישלונו הכלכלי של הסרט ארנסט יוצא שוב לדרך, המשך הזיכיון עבר להפקות שיצאו ישירות לווידאו, ובהן: ארנסט הולך לבית הספר (1994), סלאם דאנק ארנסט (1995), ארנסט באפריקה (1997) ו-ארנסט בצבא (1998).
חייו אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]וארני היה נשוי פעמיים: לג'קלין דרו ולג'יין וארני[3][4], אך שני נישואיו הסתיימו בגירושין, וללא ילדים. על אף זאת, הוא נותר מיודד עם גרושתו השנייה, שליוותה אותו בתקופת חייו האחרונה ואף ייצגה אותו כדוברת ציבורית.
בשנת 2013 יצא לאור ספר ביוגרפי עליו, The Importance of Being Ernest: The Life of Actor Jim Varney, שנכתב על ידי אחיינו, ג'סטין לויד. באותה שנה פורסמה גם ביוגרפיה נוספת, Keeper of the Clown. בשנת 2022 הוכרז על הפקת סרט תיעודי על חייו בשם The Importance of Being Ernest[5].
וארני היה מעשן כבד במשך שנים רבות. באוגוסט 1998, בזמן צילומי הסרט Treehouse Hostage, פיתח שיעול טורדני, שלימים התברר כתסמין לסרטן הריאות[6][7]. לאחר שאובחן, ניסה להיגמל מעישון והחל בטיפולי כימותרפיה. וארני נפטר בביתו שבעיר וייט האוס, טנסי, ב-10 בפברואר 2000, בגיל 50.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ים וארני (באנגלית)- ג'ים וארני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Klady, Leonard (31 במאי 1987). "The Importance of Being Ernest". Los Angeles Times. נבדק ב-3 במרץ 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Jim Varney, 50, Who Turned 'Ernest' Character into a Career". The New York Times. Associated Press. 11 בפברואר 2001. נבדק ב-3 במרץ 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cedrone, Lou (10 באפריל 1990). "Actor Varney Comfortable as Ernest". Los Angeles Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ McClain, Buzz (22 באפריל 1990). "HEY, VERN! JIM VARNEY'S FOR REAL". The Buffalo News.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lloyd, Justin (6 בדצמבר 2013). The Importance of Being Ernest: The Life of Actor Jim Varney. CreateSpace. ISBN 978-1-4927-4631-7. אורכב מ-המקור ב-17 בדצמבר 2014.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Keel, Beverly (15 בנובמבר 1999). "The Importance of Being Ernest". Nashville Scene. אורכב מ-המקור ב-28 בינואר 2022. נבדק ב-2 ביוני 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Posey, Sebastian (15 ביוני 2021). "Ernest Lives On: The legacy of Jim Varney's cult classic character". WKRN. נבדק ב-10 ביולי 2024.
{{cite web}}: (עזרה)