ג'יאג'ינג, קיסר סין

גְ'יָאגִ'ינְג
嘉靖

לידה	16 בספטמבר 1507 חוביי, שושלת מינג
פטירה	23 בינואר 1567 (בגיל 59) בייג'ינג, שושלת מינג
שם מלא	ג'וּ חוֹאוּ-צונְגּ
מדינה	שושלת מינג
מקום קבורה	קברי שושלת מינג
עיסוק	מונרך
דת	דאואיזם
בן או בת זוג	Empress Xiaojiesu (1522–1528) Consort Duan Wang Ningpin Empress Xiaolie Empress Zhang Empress Xiaoke בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
שושלת ג'ו
אב דְזוֹאוּ יוּאוּ-יוּ'אֶן אם צְה שְׂיַאו-שְׂײֵן צאצאים Longqing Emperor Princess Guishan Prince Junsi Princess Chang'an Princess Ning'an Princess Sirou Zhu Zaikui Prince Shang of Ying Zhu Zaiji Prince Qihuai Zhu Zaihe Zhu Zaizhen בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה מספר צאצאים 6 יורש העצר לונְגְצִ'ינְג, קיסר סין
קיסר סין ה־11 בשושלת מינג 27 במאי 1521 – 23 בינואר 1567 (45 שנים) → גֶ'נְגְדֶה, קיסר סין לונְגְצִ'ינְג, קיסר סין ←

גְ'יָאגִ'ינְג (במנדרינית: 嘉靖, נולד בשם ג'וּ חוֹאוּ-צונְגּ; 16 בספטמבר 1507 – 23 בינואר 1567) היה קיסר סין ה-11 משושלת מינג, אשר שלט בין השנים 1521–1567. שלטונו הארוך הוסיף מידה של יציבות לממשלה בתחילתו אף עם הזמן נחלש כאשר הועברו רוב הסמכויות לידי הסריסים בחצר המלוכה. הזנחת התפקידים הרשמיים בממשל הביא לתחילת עידן של שחיתות שלטונית ועצירת הפיתוח של שושלת מינג לעומת מעצמות ברחבי העולם, בעיקר לעומת האירופאים.

שלטונו נודע מצד אחד בפיתוח נרחב בנושאי האומנות אך בו בזמן היחלשות הצבא כפי שנראה במהלך פלישת צבא מונגולי שעבר את החומה הגדולה של סין והגיע עד פרברי בייג'ינג. תקופת שלטונו שארכה 45 שנים הייתה השנייה באורכה בתולדות שושלת מינג ושנית רק לנכדו, ואן-לי, קיסר סין (שלט 48 שנים).

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

ג'וּ חוֹאוּ-צונְגּ נולד בחוביי, שושלת מינג, והיה בנו הבכור של הנסיך הקיסרי דְזוֹאוּ יוּאוּ-יוּ'אֶן (בן דודו של הקיסר המכהן גֶ'נְגְדֶה) וצְה שְׂיַאו-שְׂײֵן, אחת מנשותיו של הנסיך הקיסרי. ג'ו גדל וחונך בתוך העיר האסורה בבייג'ינג (אחת משתי בירות האימפריה הסינית באותה העת, לצד נאנג'ינג) בתור יורש העצר למנדט השמיים מכיוון שלאחיינו הקיסר לא היו ילדים. בעת צעירותו הייתה האימפריה הסינית מזה זמן רב במצב של סטטוס קוו בכל הנוגע לפיתוח נרחב בנוגע לממשל, צבא, מדינה ומדעים.

אביו של ג'ו, הקיסר גֶ'נְגְדֶה, עוד מאז שירש את הכתר בשנת 1505, התנגד לקחת על עצמו את סמכויות השלטון ובמקום זאת העביר את רוב הסמכויות לסריסים בחצר המלוכה, שרבים מהם, ביודעין כי הם נמצאים ללא כל פיקוח מצד הקיסר אודות פועלם, החלו לפעול כדי להאדיר את הכנסתם ואוצרם האישי, מה שהעלה את השחיתות השלטונית. בשנת 1519, בעודו בן 12, נפטר אביו של ג'ו וזה הפך ליורש העצר הקיסרי של גֶ'נְגְדֶה.

שנתיים לאחר מות אביו של ג'ו נפטר גם הקיסר גֶ'נְגְדֶה כאמור ללא ילדים. ג'ו היה הבן היורש המקורב ביותר לקיסר המנוח ועל כן הועלה להיות קיסר סין בתמיכת מספר שרים רבי השפעה בחצר המלוכה כמו גם אלמנתו הקיסרית של גֶ'נְגְדֶה. במהלך צעדה לעבר הבירה לקראת ההכתרה שלו, התקבל ג'ו בפני קהל ענק של תושבי הבירה בייג'ינג שבירחו את הקיסר החדש. עם עלייתו לשלטון ניתן לו התואר הקיסרי גְ'יָאגִ'ינְג, משמע "שלווה מעוררת התפעלות".

קיסר סין

ענייני דת

הקיסר ג'יאג'ינג הצעיר, אף על פי שהיה רק בן 14 בירושת הכתר והיה בעל ניסוי פולטי מועט, נכנס במהרה למריבה עם כוהני דת אודות ערכיה של הדת הסינית העממית ומעורבותה בתוך המנהל של האימפריה הסינית. המריבה הביאה פקידים רבים בחצר המלוכה להתנגד להמשך שלטונו של הקיסר הצעיר. לפי חוק הירושה הסיני הדתי היה על הקיסר החדש לרשת את אביו. מכיוון שזה מעולם לא עלה לשלטון ולא היה קיסר אז צופה מגיאג'ינג להכיר בגֶ'נְגְדֶה בתור אביו החורג. ג'יאג'ינג מצידו סירב לכך וכיבד את הוריו בתור קודמיו, דבר שנגד את ערכי הדת ומעורבותה בשלטון. ג'יאג'ינג וידא לאחר המריבה עם הפקידים והכהנים על ערכי הדת כי מאותה הנקודה והאלה יתבצע פיקוח מצד הג'יניוויי (המשמר החשאי הקיסרי שנשמע רק לקיסר המכהן) על העלאתם של פקידים חדשים דרך בחינות קבלה לתפקידי מפתח במטרה למנוע את עלייתם של יריבים נוספים מאוחר יותר. לאחר דיונים במשך שלוש שנים הסכימו מנהיגי הדת ופקידי הממשל להכיר בדרישותיו של הקיסר הצעיר וקיבלו אותו כיורש של אביו ולא של דודו.

ביחס לטווח הארוך תרמה המריבה לשלטונו של ג'יאג'ינג. היא שימשה אותו כדי להשתפשף בפוליטיקה הלאומית, לזהות מתנגדים אפשריים מחצר המלוכה ולסלקם, להוכיח את מרות רצונו ולהשיג סמכות ריכוזית ברחבי האימפריה. בעשור השנים מאז שהתחתן הקיסר לראשונה, לא נולדו לו ילדים יורשים. רק לאחר ביקור אצל מורה רוח דאואיסט נולד ילדו הראשון של הקיסר. האירוע הביא את הקיסר להפוך לפטרון של הדאואיזם. הוא העביר כספים רבים מהאוצר הלאומי במטרה לפתח בתי מדרש וקרא להאדיר את השפעתה של הדת בתוך הפוליטיקה הפנימית ביחד עם הקונפוציאניזם, בדומה לעירוב הדאואיזם בפוליטיקה הקוריאנית מאז שלטונו של סג'ונג הגדול, מלך קוריאה לבית שושלת ג'וסון (שהייתה מדינת חסות סינית).

פיתוח פנימי

שלטונו הארוך של הקיסר ג'יאג'ינג בולט בהידרדרות באיכות גוף החרסינה, מוצר שנסחר רבות, בעיקר עם מעצמות אירופאיות. הידרדרות זאת באיכות גוף החרסינה הביאה את המייצרים הסינים להשתמש בצבע כחול כהה עשיר במטרה להסתיר את האיכות הירודה. סחורות שצוירו עליהם על זיגוג יתר, מולאו גם כן בצבעים כהים במטרה להסתיר שגיאה זאת, עם קווי מתאר מסומנים היטב המיועדים להסב את מבט המתבונן מן השגיאות. צבע אופייני למעבר על גוף החרסינות הירוד בערכו היה "אדום הברזל אטום", הנקרא לפעמים אדום עגבניות בפי סוחרים, אשר שימש ליצירת פס צבע אחיד ועליו מעברי פס מוזהב על קערות שלעיתים עוטרו בזיגוג מועט מהצפוני, מה שהוריד מערכן. מוצרים שונים מאותה התקופה מעוטרים בצבעי אדום וירוק, צבא שהפך מוכר יותר מאוחר יותר והוכר כנאהב על ידי הקיסר. זיגוג צהוב נמצא לרוב בשילוב עם פס קישוט (בדרך כלל של דרקון) בירוק. לעיתים רחוקות מאוד נעשה שימוש אחיד בצבעי ירוק או כחול ולרוב למען צבע אחיד שומש האדום ברזל אטום.

ריכוז כוח

מאבקו הראשון עם סריסים ופקידים בחצר המלוכה עוד בעת ירש את הכס, הביא את הקיסר הצעיר להבין את הסכנה שבהסתמכות על הסריסים והפקידים מתקופת קודמו. הקיסר ג'יאג'ינג נודע כאחד הקיסרים האכזריים ביותר ביחסו לפקידי הממשל בתולדות ההיסטוריה של שושלת מינג, ביחד עם יונגלה, קיסר סין השלישי מהשושלת. כל הסריסים רבי ההשפעה מתקופת שלטונו של גֶ'נְגְדֶה הוצאו להורג בטיהור פוליטי והשאר מתקופתו של הקיסר הקודם גורשו מחצר המלוכה. ודרך המשטרה החשאית וידא הקיסר ג'יאג'ינג את נאמנותם של הנבחנים בבחינות הקבלה לשירות האזרחי ווידא מי מהם יכול להשיג תפקיד מפתח בחצר המלוכה שלו. מאוחר יותר וידא הקיסר לבצע רפורמות בטקסים רשמיים שפעלו על בסיס ערכים להם התנגד והקים מערכת קבינט ממשלתי הנאמן ישירות לדרישותיו. פעילות זאת הביאה לקיסר מוניטין של שליט אוטוקרטי. לאורך שלטונו המוקדם פעל הקיסר לפתח את הכלכלה, לקדם חקלאות ומסחר ובנוסף לכך גם להוריד את כמות המיסים. מעורבותו הפוליטית של ג'יאג'ינג בענייני המדינה פחתה לאורך השנים.

בליל 27 בנובמבר, שנת 1542, התגנבו 18 חדרניות קיסריות לחדר השינה של הקיסר במטרה לחנוק אותו למוות. הן כמעט נתפסו עקב הרעש שביצעו ועל כן היה עליהן לברוח והקיסר נותר ללא פגע. בהמשך הגיעה הידיעה אודות ניסיון ההתנקשות פוליטית בחיי הקיסר לידי הקיסרית שְׂיַאו-לְיֵה, אשר הורתה על תפיסתן של החדרניות והעמדתן לדין. לאחר מכן הורה הקיסר על טיהור פוליטי נוסף של רוב הסריסים בחצרו אך המניע מאחורי ניסיון ההתנקשות נותר לא ידוע. ישנה טענה כי החדרניות עשו זאת על דעת עצמן מכיוון שהקיסר דרש מהן מדי בוקר לאסוף מוקדם טל למען האימונים שלו באלכימיה. ישנה טענה נוספת כי ניסיון ההתנקשות היה בפועל ניסיון הפיכה שהונהג בידי חלק מאנשי חצר המלוכה שהתנגדו להמשך שלטונו של הקיסר. לאחר ניסיון ההתנקשות החל הקיסר לפעול מאחורי הקלעים וסירב להצטרף לפגישות של הקבינט בנושאי מדינה. מנקודה זאת והאלה העביר הקיסר מסמכים חשאיים לפקידים עליהם סמך ופעל לרוב דרכם. בהמשך שלטונו, ג'יאג'ינג התאמן בדאואיזם במהלך היום, וניהל מסמכים בנוגע לעסקי המדינה במהלך הערבים.

יחסי חוץ

לאחר מלחמת השבת הכתר הפורטוגזי ועצמאותה של האימפריה הפורטוגזית מידי האיחוד האיברי, ניסתה פורטוגל לסבסד מחדש את יחסי המסחר שהחזיקה בהם קודם האיחוד. בשנת 1557 התקבלה החלטה סופית בחצר המלוכה הסיני להותיר לסוחרים פורטוגזים להתיישב במקאו שהפכה רשמית לנקודת מעבר סחורות בין האימפריה הפורטוגזית והאימפריה הסינית. ג'יאג'ינג, כפי כל קודמיו סירב להכיר בפורטוגזים בתור מדינה ריבונית וכמו כן סירב להכיר גם בריבונותה של האימפריה הספרדית (אשר באותה העת כבשה וסיפחה את הפיליפינים לתוך מלכות המשנה של ספרד החדשה). אי הכרה זאת בוצעה בהמשך למסורת הסינית שראתה והכירה את האימפריה הסינית כמדינה הריבונית היחידה בעולם והאמינה כי עם הזמן יפלו כל ה"ברברים" ויסורו למרותו של הקיסר הסיני.

היחלשות ומוות

ערך מורחב – רעידת האדמה בשאאנשי (1556)

בשנת 1543, המנהיג השבטי של המונגולים המזרחיים, אלטן ח'אן (במונגולית: ᠠᠯᠲᠠᠨ ᠬᠠᠨ), החל להוציא לפועל סדרת פשיטות אל מול הגבול הצפוני עם סין באזור החומה הגדולה של סין. לאורך כל שלטונו של הקיסר ג'יאג'ינג נחלש הצבא עד מאוד עקב הורדה בתקציב, מחסור במאבקים הדורשים פיתוח ושחיתות פנימית מצד מפקדים. אלטן הפך למפקד המונגולים המזרחיים בשנת 1543 ולאחר מכן היווה איום מתמיד על גבולותיה הצפוניים של סין. בשנת 1550 הוא הוביל את כוחותיו מעבר לחומה הגדולה, שסימנה את הגבול הצפון מערבי של סין, ופשט על פרברי הבירה בייג'ינג. אלטן, ביחד עם צבאו, נאלץ לסגת חזרה למונגוליה כעבור כמה ימים אך הביא את הקיסר לחתום על סבסוד מחודש של מסחר ביחד עם השבטים המונגולים מצפון. הפשיטה המונגולית פגעה ביוקרתה של החומה הגדולה של סין ואפשרה את התחזקותם של המונגולים המזרחיים מצפון לסין ברחבי הערבה האסייתית.

האסון הגדול ביותר לאורך שלטונו של הקיסר ג'יאג'ינג התרחש ב-23 בינואר 1556, כאשר התחוללה רעידת האדמה בשאאנשי, רעידת האדמה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית שהביאה למותם של לערך 800,000 איש והייתה בדרגה 8 לפי סולם מגניטודה לפי מומנט. לפי הדת הסינית העממית, אסון טבע מתרחש כאשר פועל הממשל לא בה בעין טובה בפי שמיים, משמע שהקיסר פעל נגד רצון האלים. האירוע היווה פגיעה חריפה בסמכות הקיסרית לא רק של הקיסר ג'יאג'ינג, אלא של כל השושלת. הרישומים ההיסטוריים אודות האירוע בוצעו בידי פקידים שסרו למרותו של הקיסר, ועל כן לא הוזכרה כל פגיעה בסמכות שושלת מינג: ”בחורף 1556, ארעה אסון רעידת אדמה במחוזות שאנשי ושאאנשי. בנפת הואה שלנו אירעו פורענויות שונות. הרים ונהרות שינו את מיקומם ודרכים נהרסו. במקומות אחדים התרוממה הקרקע בפתאומיות ויצרה הרים חדשים, או ששקעה בחדות ונוצרו עמקים חדשים. במקומות אחרים, התפרץ נחל ברגע, או שהקרקע נסדקה ונוצרו ערוצים חדשים. בקתות, מבנים ציבוריים, מקדשים וחומות העיר לפתע התמוטטו.”

ב-23 בינואר 1567 נפטר הקיסר ג'יאג'ינג, ככל הנראה עקב כספית בה השתמש במהלך לימודי האלכימיה שלו ואת מקומו ירש בנו, הקיסר החדש לונְגְצִ'ינְג. רעייתו המלכותית הרביעית והאחרונה של הקיסר נפטרה בשנת 1554 ומאז לא נשא עוד אישה. במותו השאיר אחריו חמישה ילדים חוקיים, שני בנים ושלוש בנות.

חיים אישיים

ישנן שמועות רבות על כך שהעובדה כי סירב הקיסר להשתתף בהחלטות רבות ונהג להעביר סמכויות לסריסים ופקידים עליהם סמך, בעיקר במהלך חייו המאוחרים, נבעה מכך שבילה באורח חיים מהודר כמו של דודו. לאחר ניסיון ההתנקשות עבר הקיסר מערבה מעיר הבירה ובנה ארמון חדש שנועד במטרה לטפח את הדאואיזם. לאורך חייו היו לקיסר ארבע נשים קיסריות. ישנן שמועות כי הקיסר נהג לדבר ולהתייעץ עם רוחות המתים למען קבלת החלטות בנושאי המדינה וכי נהג להשתמש בדת הדאואיזם במטרה להתקשר עמן. הקיסר נהג לכתוב שאלות למתים במסמכים רשמיים שכללו את חתימתו, לאחר מכן העביר אותם לכוהנים דאואיסטים עליהם סמך, כוהנים אלו "העבירו" את המסמכים לעולם הבא בכך ששרפו אותם ובהמשך הרוחות כיוונו שני פקידים בחצר המלוכה לרשום את תגובתן לקיסר.

משפחתו

אשתו הראשונה של הקיסר, שְׂיַאו גְּ'יֵה-סוּ, נפטרה בשנת 1528, שש שנים לאחר שחותנה עם הקיסר וללא ילדים. אשתו השנייה של הקיסר, הקיסרית גַ'אנְג, חותנה עם הקיסר גם כן בשנת 1522 והייתה לאם בנו הבכור של הקיסר. עקב סכסוך משפחתי גורשה מן הארמון המלכותי בשנת 1534, בנה, ג'וּ דְזַאי-זְ'װֵי, איבד את תואר יורש העצר וגַ'אנְג איבדה את כל מעמדה המלכותי. בשנת 1530 התחתן הקיסר עם שְׂיַאו-לְיֵה, אשר הפכה לקיסרית לאחר גירושה של גַ'אנְג. בשנת 1547 נהרגה שְׂיַאו-לְיֵה במהלך שרפה. גם כן בשנת 1530 התחתן הקיסר עם שְׂיַאו-קֶה, שהייתה אם לבנו ויורשו של הקיסר ונותרה רעייה קיסרית עד לפטירתה בשנת 1554. להלן רשימת כל ילדיו החוקיים (לא רק מהקיסריות) של הקיסר ג'יאג'ינג:

• ג'וּ דְזַאי-גִּ'י (哀衝皇太子;‏ 1533–1533)
• צָ'אנְג-אָן (常安;‏ 1536–1549)
• ג'וּ דְזַאי-זְ'װֵי (莊敬皇太子;‏ 1536–1549)
• לונְגְצִ'ינְג, קיסר סין (隆庆;‏ 1537–1572)
• ג'וּ דְזַאי-גֶ'ן (景恭王;‏ 1537–1565)
• ג'וּ דְזַאי-שַׁאנְג (潁殤王;‏ 1537–1537)
• ג'וּ דְזַאי (薊哀王;‏ 1537–1538)
• ג'וּ דְזַאי-קְװֵי (薊哀王;‏ 1538–1538)
• סְה ז'וֹאוּ (思柔;‏ 1538–1549)
• נִינְג-אָן (寧安;‏ 1539–1607)
• ג'וּ דְזַאי-פֶנְגּ (均思王;‏ 1539–1540)
• גְּ'יַה שַׁאן (嘉善;‏ 1541–1564)

ראו גם

• שושלת מינג
• רעידת האדמה בשאאנשי (1556)
• היסטוריה של מקאו

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'יאג'ינג, קיסר סין בוויקישיתוף

• ג'יאג'ינג, קיסר סין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'יאג'ינג, קיסר סין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)