ג'ון מקללן

ג'ון מקללן
John Little McClellan
לידה	25 בפברואר 1896; שרידן, ארקנסו, ארצות הברית
פטירה	28 בנובמבר 1977 (בגיל 81); ליטל רוק, ארקנסו, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	פארק הזיכרון רוזלאון
השכלה	Sheridan High School
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	1927–1930; (כ־3 שנים)
	3 בינואר 1935 – 3 בינואר 1937; (שנתיים)
	→ David Delano Glover
	3 בינואר 1937 – 3 בינואר 1939; (שנתיים)
	William Frank Norrell ←
	3 בינואר 1943 – 3 בינואר 1945; (שנתיים)
	→ ג'יי. לויד ספנסר
	3 בינואר 1945 – 3 בינואר 1947; (שנתיים)
	3 בינואר 1947 – 3 בינואר 1949; (שנתיים)
	3 בינואר 1949 – 3 בינואר 1951; (שנתיים)
	3 בינואר 1951 – 3 בינואר 1953; (שנתיים)
	3 בינואר 1953 – 3 בינואר 1955; (שנתיים)
	3 בינואר 1955 – 3 בינואר 1957; (שנתיים)
	3 בינואר 1957 – 3 בינואר 1959; (שנתיים)
	3 בינואר 1959 – 3 בינואר 1961; (שנתיים)
	3 בינואר 1961 – 3 בינואר 1963; (שנתיים)
	3 בינואר 1963 – 3 בינואר 1965; (שנתיים)
	3 בינואר 1965 – 3 בינואר 1967; (שנתיים)
	3 בינואר 1967 – 3 בינואר 1969; (שנתיים)
	3 בינואר 1969 – 3 בינואר 1971; (שנתיים)
	3 בינואר 1971 – 3 בינואר 1973; (שנתיים)
	3 בינואר 1973 – 3 בינואר 1975; (שנתיים)
	3 בינואר 1975 – 3 בינואר 1977; (שנתיים)
	3 בינואר 1977 – 28 בנובמבר 1977; (330 ימים)
	קניסטר הודג'ס הבן ←

ג'ון ליטל מקללן (באנגלית: John Little McClellan‏; 25 בפברואר 1896 – 28 בנובמבר 1977) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי. כחבר המפלגה הדמוקרטית, כיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית (1935–1939) וכחבר הסנאט של ארצות הברית (1943–1977) מארקנסו.

בזמן מותו, הוא היה החבר השני הבכיר ביותר בסנאט ויושב ראש ועדת ההקצבות של הסנאט. הוא הסנאטור שכיהן את תקופת הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה של ארקנסו.^[1]

ביוגרפיה

ראשית חייו וקריירה

ג'ון ליטל מקללן נולד ב-25 בפברואר 1896 בחווה ליד שרידן, ארקנסו לאייזק סקוט ובל (לבית סודת') מקללן.^[1] הוריו, שהיו דמוקרטים נלהבים, קראו לו על שמו של ג'ון סבסטיאן ליטל, שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית (1894–1907) וכמושל ארקנסו (1907).

הוא התקבל ללשכת עורכי הדין במדינה ב-1913, כשהיה רק בן 17, לאחר שהאספה הכללית של ארקנסו אישרה חוק מיוחד המבטל את דרישת הגיל להסמכה כעורך דין. כעורך הדין הצעיר ביותר בארצות הברית, הוא עסק בעריכת דין עם אביו בשרידן. כמו כן, באותה שנה, מקללן התחתן עם אולה היקס; לזוג נולדו שני ילדים, והם התגרשו ב-1921.^[1]

במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוא שירת בצבא ארצות הברית כלוטננט ראשון במדור התעופה של חיל הקשר מ-1917 עד 1919.^[2] לאחר שירותו הצבאי, הוא עבר למלוורן, שם פתח משרד עורכי דין ושימש כפרקליט עירוני (1920–1926).

ב-1922 התחתן עם לוסיל סמית', לה נשאר נשוי עד מותה ב-1935; נולדו להם שלושה ילדים.^[1] הוא שימש כתובע של המחוז השיפוטי השביעי בארקנסו מ-1927 עד 1930.^[2]

בית הנבחרים של ארצות הברית

בשנת 1934, מקללן נבחר כדמוקרטי לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס ה-6 של ארקנסו.^[2] הוא נבחר מחדש לבית הנבחרים ב-1936. במרץ אותה שנה, הוא גינה את CBS על שידור נאום של המנהיג הקומוניסטי ארל בראודר, שאותו תיאר כ"לא פחות מבגידה".

במהלך כהונתו בבית הנבחרים, הוא הצביע נגד תוכנית "אריזת בית המשפט" של הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט, נגד חוק גאבאגן למניעת מעשי לינץ', ונגד חוק הארגון מחדש של 1937. בשנת 1937, נישא בפעם השלישית והאחרונה לנורמה מאיירס צ'יטהאם.

בשנת 1938, מקללן ניסה ללא הצלחה לאתגר את הסנאטורית המכהנת לתקופת כהונה ראשונה, האטי קראווי, במאבק על המועמדות הדמוקרטית לסנאט של ארצות הברית.^[2] במהלך הקמפיין, מתח ביקורת על קראווי בשל תמיכתה בחוק הארגון מחדש של 1937 והאשים אותה בהפעלת "השפעה בלתי הולמת" על עובדי ממשל פדרליים בארקנסו. עם זאת, הוא הפסיד בבחירות המקדימות בהפרש של כ-8,000 קולות. לאחר מכן חזר לעסוק בעריכת דין בקמדן, שם הצטרף למשרד Gaughan, McClellan and Gaughan.^[1] מקללן שימש כציר בוועידות הארציות של המפלגה הדמוקרטית בשנים 1940 (שיקגו), 1944 (שיקגו), ו-1948 (פילדלפיה).

הסנאט של ארצות הברית

בשנת 1942, לאחר שג'. לויד ספנסר החליט שלא להתמודד מחדש על כהונה בסנאט, התמודד מקללן, שהכריז על עצמו כגזען, שוב לסנאט והפעם ניצח. הוא כיהן כסנאטור מטעם ארקנסו מ-1943 ועד מותו בתפקיד בשנת 1977. במהלך כהונתו, שימש כיושב ראש ועדת ההקצבות של הסנאט וכיהן במשך 22 שנים כיושב ראש ועדת הפעולות הממשלתיות. מקללן היה הסנאטור בעל הכהונה הארוכה ביותר בתולדות ארקנסו. בשנים המאוחרות של שירותו בסנאט, נחשבה ארקנסו לאחת המדינות בעלות המשלחת הקונגרסיאלית החזקה ביותר, עם מקללן כיושב ראש ועדת ההקצבות של הסנאט, ג'יימס ויליאם פולברייט כיושב ראש ועדת יחסי החוץ של הסנאט, וילבור מילס כיושב ראש ועדת הדרכים והאמצעים של בית הנבחרים, אורן האריס כיושב ראש ועדת המסחר של הבית, איזיקיאל סי. "טוק" גאת'ינגס כיושב ראש ועדת החקלאות של הבית, וג'יימס ויליאם טרימבל כחבר בוועדת הכללים החזקה של בית הנבחרים.

מקללן כיהן במשך שמונה-עשרה שנים כיושב ראש ועדת המשנה הקבועה לחקירות של הסנאט (1955–1973). במהלך כהונתו, המשיך לקיים שימועים בנוגע לפעילויות חתרניות בקבוצת חיל הקשר של צבא ארצות הברית, פורט מונמות', ניו ג'רזי, שם עבדו מרגלים סובייטים, בהם יוליוס רוזנברג, אל סאראנט וג'ואל באר בשנות ה-40.

מקללן היה מעורב בשימועי "צבא-מקארתי" המפורסמים והוביל מחאה דמוקרטית שבאה לידי ביטוי ביציאה קולקטיבית מהוועדה, במחאה על התנהלותו של הסנאטור ג'וזף מקארתי באותם דיונים.

ב-2005 הופיע מקללן בסרט Good Night, and Good Luck בצילומים מתוך השימועים האמיתיים.

מקללן הוביל שתי חקירות נוספות, שתיהן שודרו בטלוויזיה וחשפו עבירות חוק ושחיתות מרשימות. הראשונה מבין החקירות הללו נערכה במסגרת ועדת הסנאט לבדיקת פעילויות בלתי הולמות בעבודה וניהול, הידועה גם כ"וועדת מקללן". ועדה זו חקרה שחיתות באיגודים המקצועיים, התמקדה בג'ימי הופה, ונמשכה מינואר 1957 עד מרץ 1960.

באפריל 1961, במהלך שימוע של ועדת המשנה לחקירות, הקבלן הנרי גייבל טען כי אפילו קומוניסטים לא יוכלו להסב נזק משמעותי למאמץ הטילים האמריקאי כפי שעשו האיגודים בכף קנוורל. מקללן ציין כי הערות אלה קרובות להאשמות בדבר פעילות חתרנית, וקרא להמשך עדויות מצד נציגי האיגודים. ^[3]

החקירה הגדולה השנייה שהוביל מקללן, ששודרה בטלוויזיה, התקיימה בשנת 1964 ונודעה כ"שימועי ולאצ'י". חקירה זו התמקדה בפעילות הפשע המאורגן וכללה את עדותו של ג'וזף ולאצ'י, דמות ממאפיה אמריקאית שהייתה הראשונה להעיד על פעילויותיה הפליליות.

מקללן המשיך במאבקו נגד הפשע המאורגן, כולל תמיכתו בחוק RICO (חוק למאבק בארגוני פשע מאורגן), עד שנת 1973, אז התמקד בחקירת חתרנות פוליטית. במהלך תקופה זו, הוא שכר את רוברט פ. קנדי לתפקיד היועץ המשפטי הראשי, דבר שהכניס את קנדי לראשונה לתודעה הלאומית.

מקללן חקר מקרים רבים של שחיתות ממשלתית, כולל חקירות נגד קבלני הגנה שונים ואיש הכספים מטקסס בילי סול אסטס.

בשנת 1957, מקללן התנגד להחלטתו של נשיא ארצות הברית דווייט ד. אייזנהאואר לשלוח חיילים פדרליים לאכיפת ביטול ההפרדה הגזעית בבית הספר התיכון סנטרל בליטל רוק. לפני שליחת הכוחות בהנהגת הגנרל אדווין א. ווקר, הביע מקללן חרטה על השימוש בכוח מצד הממשלה הפדרלית לאכיפת האינטגרציה. הוא אמר:

"אני מאמין שזה נעשה ללא סמכות חוקית. אני חושש מאוד שפעולה כזו עלולה לגרום ליותר בעיות מאשר למנוע אותן."

מקללן, יחד עם הסנאטור רוברט ס. קר מאוקלהומה, היו יוזמי החוק שאישר את בניית מערכת הניווט של נהר ארקנסו, הידועה בשם McClellan-Kerr Arkansas River Navigation System, שמנוהלת על ידי חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית. מערכת זו שינתה את נהר ארקנסו, שהיה לעיתים רדוד ולעיתים יבש, לנתיב תחבורה מרכזי ולמקור מים חשוב.

אף על פי שוועדת הבחירה שלו לפעילויות בלתי הולמות בעבודה וניהול פורקה כבר בשנת 1960, מקללן החל בשנת 1963 בחקירה קשורה שנמשכה שלוש שנים, דרך ועדת המשנה הקבועה לחקירות. החקירה התמקדה בתוכניות ההטבות של מנהיג האיגוד המקצועי ג'ורג' בראש, והועלו בה האשמות על שימוש לרעה והסטת כ-4,000,000 דולר מקרנות ההטבות.

הכישלון הבולט של מקללן במציאת עבירה חוקית הוביל אותו להציג מספר הצעות חוק חדשות, כולל הצעת החוק האישית שלו ב-12 באוקטובר 1965, שהציבה סטנדרטים פידוציאליים חדשים למנהלי תוכניות. ^[4] הסנאטור ג'ייקוב ק. יעבץ (רפובליקני-ניו יורק) הציג הצעות חוק ב-1965 וב-1967 במטרה להגביל את שליטת מנהלי התוכניות והממונים. סעיפים משלוש הצעות החוק התפתחו בסופו של דבר לכדי הקווים המנחים שחוקקו במסגרת חוק אבטחת הכנסה לגמלאים (ERISA) של 1974.^[5]

בשנת 1977, מקללן היה אחד מחמישה דמוקרטים שהצביעו נגד מינויו של פ. ריי מרשל למזכיר העבודה של ארצות הברית. ^[6]

חיים אישיים

אשתו השנייה של מקללן מתה מדלקת קרום המוח בעמוד השדרה ב-1935 ובנו מקס מת מאותה מחלה ב-1943 בזמן ששירת באפריקה במהלך מלחמת העולם השנייה. בנו, ג'ון ל' הבן, מת ב-1949 בתאונת דרכים, ובנו ג'יימס ה' מת בתאונת מטוס ב-1958. שני הבנים היו חברים בסניף קסי של אחוות קפא סיגמא באוניברסיטת ארקנסו. כדי לכבד את שני אחיהם שנפלו, הסניף צירף את הסנאטור לאחווה ב-1965.

מקללן מת בשנתו ב-28 בנובמבר 1977 בליטל רוק, ארקנסו, לאחר ניתוח להשתלת קוצב לב. הוא נקבר בפארק זיכרון רוזלואן בליטל רוק. בית חולים של משרד ענייני הוותיקים (VA) בליטל רוק נקרא על שמו. סניף של אחוות דלתא פי למשפטים באוניברסיטת ארקנסו בבית הספר למשפטים בואן בליטל רוק נקרא על שמו. אוניברסיטת Ouachita Baptist משמשת כמקום לשמירת מסמכיו הרשמיים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון מקללן בוויקישיתוף

ג'ון מקללן, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
ג'ון מקללן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ "John Little McClellan (1896–1977)". The Encyclopedia of Arkansas History & Culture.
^ ¹ ² ³ ⁴ ג'ון מקללן, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
^ "Missile Delays Are Blamed On Union Practices". Toledo Blade. 27 באפריל 1961. {{cite news}}: (עזרה)
^ Barkdoll, Robert (13 באוקטובר 1965). "Bill to Guard Welfare, Pension Funds Offered". Los Angeles Times. p. 1. {{cite news}}: (עזרה)
^ McMillan, III, James G. (2000). "Misclassification and Employer Discretion Under ERISA" (PDF). University of Pennsylvania Journal of Labor and Employment Law. 2 (4): 837–866. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-04. נבדק ב-2013-09-10.
^ "Senate Roll-Call Vote Approving Marshall". The New York Times. 27 בינואר 1977. {{cite news}}: (עזרה)

[arkansas-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ "John Little McClellan (1896–1977)". The Encyclopedia of Arkansas History & Culture.

[congress-2] ¹ ² ³ ⁴ ג'ון מקללן, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

[3] "Missile Delays Are Blamed On Union Practices". Toledo Blade. 27 באפריל 1961. {{cite news}}: (עזרה)

[4] Barkdoll, Robert (13 באוקטובר 1965). "Bill to Guard Welfare, Pension Funds Offered". Los Angeles Times. p. 1. {{cite news}}: (עזרה)

[law.upenn-5] McMillan, III, James G. (2000). "Misclassification and Employer Discretion Under ERISA" (PDF). University of Pennsylvania Journal of Labor and Employment Law. 2 (4): 837–866. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-04. נבדק ב-2013-09-10.

[6] "Senate Roll-Call Vote Approving Marshall". The New York Times. 27 בינואר 1977. {{cite news}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]