ג'ון בייטס קלארק

ג'ון בייטס קלארק
John Bates Clark
לידה	26 בינואר 1847; פרובידנס, ארצות הברית
פטירה	21 במרץ 1938 (בגיל 91); ניו יורק, ארצות הברית
ענף מדעי	כלכלה
מקום קבורה	בית הקברות לייקווד
מקום לימודים	קולג' אמהרסט; אוניברסיטת היידלברג; אוניברסיטת ציריך ;
מנחה לדוקטורט	קרל קניס
מוסדות	אוניברסיטת קולומביה
תלמידי דוקטורט	Henry Ludwell Moore, ג'ון מוריס קלארק, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
צאצאים	Frederick Huntington Clark, ג'ון מוריס קלארק
תרומות עיקריות
חתימה

ג'וֹן בֵּייטְס קְלַארְק (באנגלית: John Bates Clark‏; 26 בינואר 1847 – 21 במרץ 1938) היה כלכלן אמריקאי נאו-קלאסי. הוא היה מחלוצי המהפכה השולית ומתנגד לאסכולת הכלכלה המוסדית. במרבית הקריירה המקצועית שלו היה קלארק פרופסור באוניברסיטת קולומביה.

ביוגרפיה

קלארק נולד וגדל בפרובידנס שברוד איילנד, וסיים את לימודיו במכללת אמהרסט, במסצ'וסטס, בגיל 25. מ-1872 עד 1875, הוא למד באוניברסיטת ציריך ובאוניברסיטת היידלברג, שם למד אצל קארל קניס (אנ') (מנהיג האסכולה ההיסטורית הגרמנית (אנ')).^[1] הוא לימד כפרופסור לכלכלה במכללת קרלטון (אנ') מ-1875 עד 1881 לפני שעבר מזרחה ללמד במכללת סמית'. לאחר מכן לימד במכללת אמהרסט, אוניברסיטת ג'ונס הופקינס ואוניברסיטת קולומביה שאליה הצטרף ב-1895 וממנה פרש לגמלאות ב-1923.^[2] בתחילת הקריירה שלו כתביו של קלארק שיקפו את הרקע הסוציאליסטי הגרמני שלו והראו אותו כמבקר של הקפיטליזם. אולם בתקופתו כפרופסור באוניברסיטת קולומביה, דעותיו עברו בהדרגה לתמיכה בקפיטליזם, ומאוחר יותר הוא נודע כתומך מוביל של השיטה הקפיטליסטית.

עבודה תאורטית

לאחר שובו, מ-1877 ואילך, פרסם קלארק כמה מאמרים שרובם נערכו מאוחר יותר בספרו "הפילוסופיה של העושר" (The Philosophy of Wealth‏; (1886). שם הוא ניסח גרסה מקורית של התועלת השולית, עיקרון שכבר פורסם קודם על ידי ויליאם סטנלי ג'בונס (1871), קרל מנגר (1871) ולאון ולראס (אנ') (1878).

עד 1886 קלארק היה סוציאליסט נוצרי המשקף את דעתם של מוריו הגרמניים כי תחרות אינה תרופה אוניברסלית - במיוחד לא לקביעת שכר. קלארק כתב:

זו טעות מסוכנת להלל את התחרות, ככזו, יותר מדי, ולהתייחס לכל ההתקפות עליה כמהפכניות. ... איננו אוכלים אנשים ... אך אנו עושים זאת בשיטות כה עקיפות ומעודנות, עד שבדרך כלל לא עולה בדעתנו שאנו קניבלים.

— John Bates Clark, "How to Deal with Communism"^[3]

הוא קיווה שניתן להילחם בקומוניזם על ידי דיכוי ורפורמה: ”בין חסידי הקומוניזם ישנו יסוד גדול שהוא פשוט רצחני, וזה ראוי רק לגורלו של הרוצח. ... יתכן שחלק גדול לאין שיעור מהקומוניסטים המוצהרים במדינה זו עלולים להיות חסרי ערך או בעלי אופי פלילי”.

לדברי קלארק רק אם "...ההתאגדות של ההון מחייבת את ההתאגדות של העבודה" שכר הוגן יגיע ועשוי להיות להיקבע בבוררות.^[4]

תפיסה זו על שכר הוגן השתנתה ב-1886: "קלארק עצמו, ייזכר שכמי ששר את חורבן התחרות ב"הפילוסופיה של העושר". אבל עכשיו... הוא הפך את עמדתו ובנה גוף של חוקים כלכליים המבוססים על תחרות"^[5] כתב פול הומן (Paul Thomas Homan) (1928). ג'ון אוורט (John Rutherford Everett) (1946) מגלה: "אך זמן קצר לאחר כתיבת הפילוסופיה של העושר, קלארק התחיל להגן על המערכת התחרותית. מה גרם לשינוי אינו ידוע. עד כדי כך אנחנו יכולים לומר. עד שכתב את "חלוקת העושר" הוא היה משוכנע שהתחרות הטהורה היא החוק הטבעי והנורמלי שבאמצעותו הושג צדק בסדר הכלכלי". סיבה אחת שהניעה כיוון מחדש זה יכולה להיות מהומות היימרקט (1886) בשיקגו כשכמה שובתים נורו ואחרים נתלו. בארצות הברית גרמו אירועים אלו זה הביא לטיהור ההשכלה הגבוהה מרפורמטורים סוציאליסטים ולחורבן ארגון אבירי העבודה.

בשנת 1888 כתב קלארק את "הון ורווחיו" (Capital and Its Earnings). פרנק פטר (אנ') כתב מאוחר יותר על המוטיבציה של בייטס לכתיבת עבודה זו:

המקור הסביר שממנו הגיע גירוי מיידי לקלארק היה דיון המס היחיד (אנ') העכשווי. ... באותה תקופה בדיוק האירועים התרחשו זה אחר זה במהירות בתעמולת המס היחיד. הספר קידמה ועוני [של הנרי ג'ורג'] ... נמכר יותר מכל ספר אחר שנכתב אי פעם על ידי אמריקאי. ... שום נושא כלכלי אחר באותה תקופה לא היה דומה בחשיבותו בעיני הציבור לתורת הקידמה והעוני. "הון ורווחיו"... לובש את המראה של התאוריה הטהורה... אבל... כמעט ולא ניתן לראות כמעט בכל עמוד את השתקפויות הדיון העכשווי על מס יחיד. בהקדמה הקצרה מובעת התקווה ש'ניתן למצוא שעקרונות אלה מיישבים שאלות של סוציאליזם אגרארי (אנ'). שוב ושוב פונה הדיון ל'הון המקנה לעצמו אדמה'...

— Fetter, Frank A. (1927). "Clark's Reformulation of the Capital Concept."^[6]

הבסיס לעבודתו הנוספת של קלארק היה תחרות: "אם שום דבר לא מדכא תחרות, ההתקדמות תימשך לנצח".^[7] קלארק: "המדע שאומץ... הוא דרוויניזם כלכלי... אף על פי שהתהליך היה פראי, ההשקפה שהוא העניק לא הייתה רעה לחלוטין. הישרדות הכוח הגולמי הייתה, בטווח הארוך, רצויה".^[8] זה היה הבסיס לפיתוח התאוריה שהפכה אותו למפורסם: בהתחשב בתחרות ובגורמי ייצור הומוגניים של עבודה והון, החלוקה מחדש של התוצר החברתי תהיה בהתאם לפריון התשומה הפיזית האחרונה של יחידות עבודה והון. משפט זה הוא אבן יסוד במיקרו-כלכלה הנאו-קלאסית. קלארק הצהיר על כך ב-1891^[9] והרחיב יותר ב-1899 בספרו "חלוקת העושר" (The Distribution of Wealth).^[10] אותו משפט נוסח מאוחר יותר באופן עצמאי על ידי ג'ון אטקינסון הובסון (אנ') (1891) ופיליפ ויקסטיד (1894). המסר הפוליטי של משפט זה הוא: "מה שמעמד חברתי מקבל הוא, לפי החוק הטבעי, מה שהוא תורם לתפוקה הכללית של התעשייה".

מסקנתו של קלארק נשענת על התרומה היצרנית של יחידת העבודה הפיזית האחרונה - שעת עבודה בלתי מגובלת - והיחידה האחרונה של ההון הפיזי. מבחינתו למוצרי הון הטרוגניים יש צורה שנייה, צורה חברתית כהון הומוגני (הקרויה ג'לי – jelly) והפרודוקטיביות של יחידת הג'לי האחרונה קובעת את הרווח. זה חוזר על דעתו של קרל מרקס שלסחורות יש צורה טבעית הטרוגנית (Naturalform) וגם מנוגדת לה צורת ערך הומוגנית (Wertform), ג'לי. קלארק אולי הכיר את המבנה המרקסיסטי הזה מתקופתו הגרמנית וננזף על דמיון זה.^[11]

ההון של קלארק אינו "אמצעי ייצור מיוצרים" שלכל אחד מהם מבנה ייצור שונה. זהו כלי מופשט, קיים תמיד ולעולם אינו מתכלה, "כלי אחד גדול בידה של האנושות העובדת" בדומה לשדה או למפל, שנחשבים גם הם להון על ידי קלארק.

הצדדים הניתנים לוויכוח של מושג ההון של קלארק סייעו להוליד את מחלוקת קיימברידג' על ההון בין השנים 1954 עד 1965 בין המחלקות לכלכלה באוניברסיטת קיימברידג', אנגליה, ובין MIT בקיימברידג' במסצ'וסטס.

ספר הלימוד הקלאסי "כלכלה" (Economics) של פול סמואלסון מ-1947, הפיץ את תפיסת ההון של קלארק בכל העולם.

קלארק גם עסק בבעיות של מונופולים וקרטלים ספציפית בשוק האמריקאי בספריו: "שליטה בקרטלים" (Control of Trusts‏; 1901) ו"בעיית המונופולים" (The Problem of Monopoly‏; ;1904).^[12]

על שמו של קלארק קרוי הפרס מדליית ג'ון בייטס קלארק שמעניקה התאחדות הכלכלנים האמריקאית לכלכלן אמריקאי (או שעיקר עבודתו בארצות הברית) מתחת לגיל 40.

קלארק היה אביו של הכלכלן ג'ון מוריס קלארק (אנ').

מבחר מכתביו

The Philosophy of Wealth: Economic Principles Newly Formulated (1886).
Capital and Its Earnings (1888).
The Distribution of Wealth: A Theory of Wages, Interest and Profits (1899).
Essentials of Economic Theory (1907).
Social Justice without Socialism (1914).

לקריאה נוספת

Hollander, Jacob H. (1927). "John Bates Clark as an Economist." In: Economic Essays. New York: The Macmillan Company, pp. 1–5.
Messori, L. and Orsini, R., "A Biographical Note on John Bates Clark," History of Economic Thought and Policy, 2/2016, pp. 132–140.
Messori, L. and Orsini, R., "John Bates Clark: the first American marginalist as a social economist", History of Economic Thought and Policy, 2/2018, pp. 33–53.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון בייטס קלארק בוויקישיתוף

ג'ון בייטס קלארק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי ג'ון בייטס קלארק בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ג'ון בייטס קלארק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ג'ון בייטס קלארק, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה

Works by John Bates Clark, at JSTOR
Works by John Bates Clark, at Hathi Trust
New School: John Bates Clark, 1847–1938
John Bates Clark (AC 1872) and Alden Hyde Clark (AC 1900) Family Papers at the Amherst College Archives & Special Collections

הערות שוליים

^ Henry, John F. (2016). John Bates Clark: The Making of a Neoclassical Economist. p. 2. ISBN 9781349131457.
^ Economics. "Famous Carleton Economists - Carleton College". www.carleton.edu. נבדק ב-2020-09-29.
^ Clark, J.B. (1878). "How to Deal with Communism," The New Englander, Vol. XXXVII, No. 4, pp. 537–8, 540.
^ Clark, J.B. (1887). "Christianity and Modern Economics," The New Englander, Vol. XLVII, No. 1, p. 56.
^ Homan, P.T. (1928). "John B. Clark." In: Contemporary Economic Thought. New York: Harpers, p. 91.
^ Fetter, Frank A. (1927). "Clark's Reformulation of the Capital Concept." In: Jacob Hollander (ed.), Economic Essays Contributed in Honor of John Bates Clark. New York: The Macmillan Company.
^ Clark, J.B. (1907). Essentials of Economic Theory. New York: The Macmillan Company, p. 374.
^ Clark, J.B. (1888). "The Limits of Competition." In: Clark, J.B. & Giddings, F.H., The Modern Distributive Process. Boston: Ginn & Co, p. 2.
^ Clark, J.B. (1891). "Distribution as Determined by a Law of Rent," The Quarterly Journal of Economics, Vol. V, No. 3, pp. 289–318.
^ Clark, J.B. (1908). The Distribution of Wealth. New York: The Macmillan Company; 1st. ed. 1899.
^ Fetter, Frank A. (1900). "Recent Discussions of the Capital Concept," The Quarterly Journal of Economics, Vol. XV, No. 1, pp. 1–45.
^ הערך קְלַרְק, ג'וֹן בֵּיטְס באנציקלופדיה העברית, כרך כ"ט, עמוד 798

[1] Henry, John F. (2016). John Bates Clark: The Making of a Neoclassical Economist. p. 2. ISBN 9781349131457.

[2] Economics. "Famous Carleton Economists - Carleton College". www.carleton.edu. נבדק ב-2020-09-29.

[3] Clark, J.B. (1878). "How to Deal with Communism," The New Englander, Vol. XXXVII, No. 4, pp. 537–8, 540.

[4] Clark, J.B. (1887). "Christianity and Modern Economics," The New Englander, Vol. XLVII, No. 1, p. 56.

[5] Homan, P.T. (1928). "John B. Clark." In: Contemporary Economic Thought. New York: Harpers, p. 91.

[6] Fetter, Frank A. (1927). "Clark's Reformulation of the Capital Concept." In: Jacob Hollander (ed.), Economic Essays Contributed in Honor of John Bates Clark. New York: The Macmillan Company.

[7] Clark, J.B. (1907). Essentials of Economic Theory. New York: The Macmillan Company, p. 374.

[8] Clark, J.B. (1888). "The Limits of Competition." In: Clark, J.B. & Giddings, F.H., The Modern Distributive Process. Boston: Ginn & Co, p. 2.

[9] Clark, J.B. (1891). "Distribution as Determined by a Law of Rent," The Quarterly Journal of Economics, Vol. V, No. 3, pp. 289–318.

[10] Clark, J.B. (1908). The Distribution of Wealth. New York: The Macmillan Company; 1st. ed. 1899.

[11] Fetter, Frank A. (1900). "Recent Discussions of the Capital Concept," The Quarterly Journal of Economics, Vol. XV, No. 1, pp. 1–45.

[עברית-12] הערך קְלַרְק, ג'וֹן בֵּיטְס באנציקלופדיה העברית, כרך כ"ט, עמוד 798

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]