ג'וזפה נחמד
ג'וזפה ג'ו נחמד | |
לידה |
1932 חלב, סוריה |
---|---|
פטירה |
23 בנובמבר 2012 (בגיל 80 בערך) מונטה קרלו, מונקו |
מדינה | סוריה |
מקום קבורה | ירושלים |
תקופת הפעילות | 1948–2012 (כ־64 שנים) |
מקצוע | אספן וסוחר אמנות |
ג'וזפה ("ג'ו") נחמד (1932 - 23 בנובמבר 2012) היה סוחר אמנות שהתמחה באמנות אימפרסיוניסטית, פוסט-אימפרסיוניסטית ומודרנית. הוא צבר הון הנאמד במיליארדים בסחר בדברי אמנות, בקנייה, מכירה ואיסוף יצירות אמנות של אמנים מהמאה ה-19 וה-20.[1][2]
משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'וזפה נחמד נולד ב-1932 בחלב, סוריה. אביו הלל נחמד היה בנקאי שהקים את נחמד וביידה עסקי בנקאות, בסוריה. משפחת נחמד היו אזרחי איטליה ויהודים ספרדים שדיברו צרפתית, ערבית ועוד מספר שפות.[1] בשנת 1948, לאחר שהלל ומטילדה נחמד עברו לביירות, לבנון, הילל פתח סניף של נחמד וביידה בעיר. לזוג נולדו שמונה ילדים: ארבעה בנים (אלברט, ג'וזפה, עזרא, דייוויד) וארבע בנות (דניז נחמד אמון, ג'קלין נחמד הררי, נדיה נחמד צ'ואיקי, אוולין נחמד מטלן).[3] בשנת 1958, לאחר שאלברט הרחיב את עסקי הבנקאות המשפחתיים בריו דה ז'ניירו, ברזיל, הוא נהרג בהתרסקות מטוס.[1]
בשנת 1957, ג'וזפה נחמד עבר למילאנו והתיישב בה, שם הוא החל במסחר באמנות משלו. שנתיים לאחר מכן הוריו ואחיו הצעירים הגרו לאיטליה והתיישבו גם הם במילאנו. בשנת 1963 אחיו הצעירים של ג'וזפה, דוד ועזרא, הצטרפו לעסקי האמנות שלו בעודם נערים. הבנים של דוד ועזרא עצמם, שניהם בשם הלל, מנהלים גלריות בניו יורק ובלונדון.[4]
ג'וזפה נחמד מעולם לא התחתן ולא היו לו ילדים.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'וזפה נחמד, גילה את האמן לוסיו פונטנה ובמקביל הזמין גם ציורים מהאמן ויפרדו לאם. כשהמחירים בפריז היו נמוכים במיוחד, ג'וזפה נחמד, הרווח בין 50% ל-100% ממכירתם במילנו.[4]
בשנת 1995, ג'וזפה ואחיו קנו את ציור הדיוקן של ג'קלין אשתו השנייה של פיקאסו משנת 1955, תמורת 2.6 מיליון דולר. הם החזיקו בציור במשך שתים עשרה שנים ומכרו אותו תמורת 30.8 מיליון דולר.[4] בשנות ה-70, ג'וזפה נחמד קנה עוד מספר ציורים של פיקאסו, במחירים שנעו בין 40,000 עד 50,000 דולר ליחידה.[4] בשנות ה-80, נחמד עסק בשוק האמנות היפני והמשיך לקנות יצירות אמנות במחירים נמוכים, במהלך השפל שהיה בשנת 1989.[4]
בתקופה זו עזרא ודוד נחמד פתחו גלריות בניו יורק ובלונדון.
מחלוקת וסיקור תקשורתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 2007, מאמר בעיתון פורבס צטט טענות לפיהן האחים נחמד הצעירים שינו ברגע האחרון את תנאי העסקאות שלהם. דוד נחמד הכחיש את ההאשמות. מאידך, אותה כתבה בפורבס, שבחה את הנחמדים בייצוב עסקי המכירות הפומביות, בכך שרכשו מוצרי אמנות בכמויות גדולות במיוחד במהלך, המיתון שהיה בשוק האמנות.[4] אחד מסוחרי האמנות בניו יורק, ג'פרי דייטש אמר: "הם כמו חברת ברוקרים גדולה בשוק המניות; השוק צריך כוח כזה כדי לתפקד".[4]
בשנת 2011, חלק מאוסף האמנות של ג'וזפה נחמד הוצג לראשונה בקונסטה אוס ציריך (אנ'). התערוכה עוררה מחלוקת, מכיוון שנטען כנגד המוזיאון, על כך, שהוא מספק לכאורה את האינטרסים העסקיים הרחבים יותר של משפחת נחמד.[5]
מוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'וזפה נחמד מת במונטה קרלו ב-23 בנובמבר 2012. הוא נקבר ב-26 בנובמבר 2012 בירושלים, ליד הוריו וליד אחיו אלברט. רוב אחיו שנותרו בחיים, וכמעט כל אחייניותיו ואחייניו השתתפו בהלוויה, אף על פי שהידיעה על מותו לא פורסמה בתקשורת.[6]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Art dealer who bought and sold with immaculate timing, Financial Times, 21 בדצמבר 2012
- זוכרים את ג'וזפה נחמד
- Memorial Page Celebrates Life Of Giuseppe (Joe) Nahmad, 28 בדצמבר 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Wullschlager, Jackie (November 11, 2011). "Lunch with the FT: Helly Nahmad" Financial Times. Retrieved January 2, 2013.
- ^ Aspden, Peter (2012-12-21). "Art dealer who bought and sold with immaculate timing". FT.com. נבדק ב-2013-02-07.
- ^ h "Denise Amon, September 29, 2013, Beloved wife of Dr. René Amon". Chicago Tribune. 1 באוקטובר 2013.
Dear sister of Jacqueline (the late Raymond) Harari, Nadia (Albert) Chowaiki, Evelyn (Enrico) Matalan, Ezra (Marie) Nahmad, David (Colette) Nahmad and the late Albert (Arlette) Nahmad and Joseph Nahmad
{{cite web}}
: (עזרה); Check|url=
value (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 Adams, Susan (December 24, 2007). "The Art of the Deal". Forbes. Retrieved January 2, 2013.
- ^ Brechbühl, Regula (October 13, 2011). "The Nahmad Collection: "An exciting experiment"" (אורכב 15.02.2013 ב Archive.today). Credit Suisse. Retrieved January 2, 2013.
- ^ Sarah Cascone, ARTnews.com, ARTnews.com, 18 בדצמבר 2012