לדלג לתוכן

ג'ודית לייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ודית לייט
Judith Light
ג'ודית לייט, 2015.
ג'ודית לייט, 2015.
לידה 9 בפברואר 1949 (בת 75)
ארצות הבריתארצות הברית טרנטון, ניו ג'רזי, ארצות הברית
שם לידה Judith Ellen Light עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1970
עיסוק שחקנית
מפיקה
מקום לימודים
פרסים והוקרה זוכת פרסי אמי, טוני, GLAAD
www.judithlight.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ודית אלן לייט (באנגלית: Judith Ellen Light; נולדה ב-9 בפברואר 1949) היא שחקנית יהודייה-אמריקאית, זוכת שלושה פרסי טוני.

לייט ערכה את הופעת הבכורה המקצועית שלה בתיאטרון בשנת 1970, ובשנת 1975 הופיעה בהופעת בכורה בברודוויי, בהפקת "בית בובות". את פריצת הדרך המקצועית שלה השיגה בתפקיד קארן וולק, באופרת הסבון "לחיות את החיים" של רשת ABC, בשנים 1977–1983. עבור תפקיד זה היא זכתה בשני פרסי אמי עבור השחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה יומית. מאוחר יותר, היא כיכבה בסיטקום "מי הבוס?" של ABC, בתפקיד אנג'לה באוור, בשנים 1984–1992. בהמשך, היא כיכבה במספר רב של סרטי טלוויזיה ובסדרות טלוויזיה, אשר לא האריכו ימים רבים. היא שיחקה את התפקיד החוזר של אליזבת דונלי בדרמה המשפטית של NBC "חוק וסדר: מדור מיוחד", ואת קלייר מיד בדרמה הקומית של ABC "בטי" (2006-2010), תפקיד אשר עבורו היא הייתה מועמדת לפרס אמי לבידור בפריים טיים בשנת 2007.

בשנת 2011 היא הייתה מועמדת לראשונה לפרס טוני, על השתתפותה במחזה "Lombardi" אודות וינס לומברדי. בשנים 2012 ו-2013 היא זכתה ברציפות בשני פרסי טוני בקטגוריה השחקנית הטובה ביותר במחזה, על הופעותיה ב-"Other Desert Cities" וב-"The Assembled Parties". בשנים 2014–2019 היא גילמה את דמותה של שלי פפרמן בדרמה-הקומית-השחורה זוכת השבחים "טרנספרנט", תפקיד עליו הייתה מועמדת לפרס אמי ולפרס גלובוס הזהב.

שנותיה הראשונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לייט נולדה בטרנטון, ניו ג'רזי,[1] שבארצות הברית למשפחה יהודית. בתם של פרל סו (שם משפחה לפני הנישואים: הולנדר), דוגמנית, וסידני לייט, רואה חשבון. לייט סיימה את התיכון בשנת 1966 בברלינגטון, ניו ג'רזי. היא בוגרת אוניברסיטת קרנגי מלון עם תואר בדרמה.[2] היא מגדירה את האוניברסיטה בה למדה כ"קפדנית" ו"מדהימה".[3] לאחר מכן, היא החלה את דרכה על במה, עם הופעת בכורה בריצ'רד השלישי בפסטיבל שייקספיר שנערך בקליפורניה בשנת 1970.

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1975–1983

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ודית לייט, טקס חלוקת פרסי האמי, 1989.

הופעת הבכורה של לייט בברודוויי הייתה בהפקת "בית בובות" בשנת 1975.‏[2] כמו כן היא כיכבה גם בהפקת ברודוויי משנת 1976 של המחזה Herzl. במשך השנים, לייט הופיעה גם במסגרות של קבוצות תיאטרון במילווקי ובסיאטל.[4] בשנות ה-70 המאוחרות, לייט התקשתה למצוא עבודה במשך תקופה ארוכה.[3] בהיותה חסרת פרוטה, היא כמעט ופרשה מקריירת המשחק שלה, כי היא הרגישה שהיא לא תורמת דבר לעולם התיאטרון.[3]

בשנת 1977 הסוכן של לייט הציע לה לגשת לאודישן עבור תפקיד של שחקנית מחליפה באופרת הסבון "לחיות את החיים" של ABC. בתחילה, מאחר שלא רצתה להיות מקושרת להפקות של אופרות סבון או סיטקומים, היא דחתה את ההצעה, אך שינתה את דעתה לאחר שנאמר לה כי תרוויח משכורת יומית של 350 דולר.[3] במהלך האודישן לייט הבינה כי התוכנית מגיעה לקהל צופים רב מאוד, וכי ביכולתה "לעשות שינוי" וגם "לעשות כסף" בעת ובעונה אחת.[3] בסופו של דבר, לייט לא לוהקה לתפקיד השחקנית המחליפה, ובמקום זאת היא לוהקה לתפקיד של קארו וולק, שבעבר גולם על ידי השחקניות קתרין בריץ' וג'וליה דאפי. תפקיד זה הפך למשתלם למדי עבור לייט, מאחר שסביבו התרחשה אחת מהעלילות הזכורות ביותר של הסדרה; דמותה של לייט הפכה לזונה אלכוהוליסטית, אחרי שהיא השתעממה מחייה כעקרת בית. בבית המשפט, קארן הצילה את חברתה ויקי מהרשעה ברצח סרסור. על ביצועיה, זכתה לייט לביקורות מחמיאות ולזכותה נזקפים ההישגים של הסדרה כולה שזכתה ברייטינג גבוה, מסוף שנות ה-70 ועד לשנות ה-80 המוקדמות.[5][6] הופעתה על דוכן העדים נחשבת לאחד הרגעים הזכורים ביותר בטלוויזיה, על פי TV Guide.‏[7] בשנת 1980 זכתה לייט בפרס אמי עבור "השחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה שעות היום"; הסצנה שבה הודתה באשמה בבית המשפט מוערכת כל כך, שהיא משמשת בתי ספר למשחק עד היום.[8] על תפקיד זה התבטאה לייט, ואמרה: "פחדתי לפני הסצנות האלו באולם בית המשפט ... הייסורים שנמשכו והתובע שנועץ את הסכין בקרביה... לא יכולתי שלא לשפוך הכל החוצה".[9]

לייט זכתה בפרס אמי נוסף על אותו התפקיד בשנת 1981.‏[10] היא הופיעה בעונה הראשונה של הסדרה "St. Elsewhere", בפרק "Dog Day Hospital", בו גילמה עקרת בית שהרתה בפעם התשיעית, אף על פי שבעלה טוען שעבר ניתוח לכריתת צינור הזרע. בניסיון להעניש את הרופא שהתרשל בתפקידו, היא משתלטת על חדר הניתוחים, ומאוחר יותר מגלה כי בעלה לא עבר את הניתוח, כפי שטען קודם.

1984–1998

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ודית לייט, טקס חלוקת פרסי האמי, 1992.

לאחר הצלחה של לייט בשידורי הטלוויזיה של שעות היום, היא לוהקה לתפקיד הראשי של הפרסומאית האסרטיבית אנג'לה באוור בסיטקום של ערוץ ABC "מי הבוס?",[2] לצידו של טוני דנזה, ששיחק את דמות סוכן הבית שלה (ובסופו של דבר - גם בן-זוגה). התוכנית רצה במשך שמונה עונות, מ-1984 ועד ל-1992. הסדרה זכתה לרייטינג גבוה, ודורגה באופן עקבי בעשירייה הראשונה של דירוגי צפיות השיא הסופיים בשנים 1989–1985. מדריך הטלוויזיה TV Guide דירג את הסדרה במקום 109 של רשימת הסיטקומים הטובים ביותר בכל הזמנים. במקביל לעבודתה בסדרה, לייט כיכבה גם בכמה סרטי טלוויזיה, לרבות Stamp of a Killer‏ (1987) לצד ג'ימי סמיתס, הדרמה הביוגרפית עטורת השבחים The Ryan White Story ‏ (1989) שבה היא גילמה את אמו של נער חולה איידס בשם ראיין וייט, וכן Wife, Mother, Murderer‏ (1991), שבו גילמה את דמותה של אודרי מארי הילרי.

אחרי "מי הבוס?", לייט כיכבה בסיטקום נוסף של ABC בשם Phenom, אשר שודר במשך עונה אחת, ב-1993–1994, לאחר מכן בוטל. בשנת 1988 היא שוב כיכבה בסיטקום שלא האריך ימים, The Simple Life, של רשת CBS.‏[2] במהלך רוב שנות ה-90 היא הופיעה בסרטי קולנוע וטלוויזיה רבים, בהם Men Don't Tell וToo Close to Home.

1999 ועד היום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ודית לייט בבניין עיריית ניו יורק, 2012.

בשנת 1999, חזרה לייט לבמה בהפקה באוף ברודוויי של המחזה זוכה פרס פוליצר Wit. היא זכתה לביקורות מחמיאות עבור ביצוע התפקיד של פרופ' ויויאן ברינג, מרצה לספרות באוניברסיטה, הנאבקת בסרטן השחלה, ושבה לגלם את התפקיד גם בסיבוב ההופעות בארצות הברית של ההפקה.[2][11] לצורך ביצוע התפקיד, לייט אף גילחה את ראשה.[12] אל מסך הטלוויזיה היא חזרה בשנת 2002, עם תפקיד אורח של עו"ד אליזבת דונלי - תובעת מחוזית ושופטת בסדרת הדרמה המשטרתית-משפטית של רשת NBC "חוק וסדר: מדור מיוחד".[13] היא הופיעה ב-25 פרקים של הסדרה, בין השנים 2002–2010. בשנת 2004 היא כיכבה בסיטקום של רשת CBS, בשם The Stones.‏[14]

בשנת 2006, הצטרפה לייט לצוות השחקנים של הסדרה הדרמה-קומית של ABC "בטי", בתפקיד קלייר מיד, אמם של אלקסיס (רבקה רומיין) ודניאל (אריק מביוס). במהלך העונה הראשונה, היא הופיעה מספר פעמים כשחקנית אורחת, והחל מהעונה השנייה היא קודמה לשחקנית קבועה בסדרה, והמשיכה להופיע בה עד לסיומה בשנת 2010. על תפקידה בסדרה, לייט הייתה מועמדת לפרס אמי (שחקנית אורחת בקומדיה הטובה ביותר לשנת 2007) ולפרס גילדת שחקני המסך (האנסמבל הטוב ביותר בסדרה קומית לשנת 2008).‏[4] בשנת 2011 היא כיכבה בשני פיילוטים שכשלו: בסיטקום "Other People's Kids" של ABC ובדרמה "Eden" של USA.‏[15][16] בשנת 2014 היא כיכבה לצידו של הנרי וינקלר בפיילוט נוסף של ABC בשם "The Winklers".‏[17]

לייט הופיעה במספר סרטים בשנות ה-2000. היא כיכבה לצידם של כריס מסינה וג'ניפר וסטפלדט בקומדיה הרומנטית משנת 2006‏ "Ira & Abby". בשנת 2007, גילמה לייט את דמותה של אישה נוצרית רדיקלית בסרט העצמאי "Save Me".‏[18] דמותה של לייט, גייל, עובדת בכנסייה נוצרית אשר פועלת לסייע להומוסקסואלים להתגבר על "מחלתם". אמונותיה מתערערות כאשר למקום מגיע מארק (צ'אד אלן), הומוסקסואל חולה המזכיר לגייל את בנה המת, והשניים מתיידדים ולומדים לקבל אחד את השני. בשנת 2014 היא הופיעה בסרט "Last Weekend" לצידה של פטרישיה קלרקסון; בסרט "We'll Never Have Paris" לייט ומלאני לינסקי גילמו אמא ובת.[19][20]

בשנים 2010–2011 הופיעה לייט בתפקיד האלכוהוליסטית השנונה מארי לומברדי במחזה "Lombardi" שעלה בברודוויי, והייתה מועמדות לפרס טוני בקטגוריית השחקנית הראשית הטובה ביותר במחזה.[21] היא הופיעה במחזה "Other Desert Cities" ברודוויי ב-2011–2012 ועל הופעתה זו בתפקיד סילדה זכתה בפרס הטוני הראשון שלה, עבור השחקנית הראשית הטובה ביותר במחזה.[22] בשנת 2013, היא הופיעה בברודוויי במחזה "The Assembled Parties", וב-8 ביוני 2013 זכתה בפרס הטוני השני שלה עבור השחקנית הראשית הטובה ביותר במחזה, על גילום דמותה של "פיי".[23]

בשנת 2013, הצטרפה לייט לצוות השחקנים של סדרת ההמשך של "דאלאס" בערוץ TNT, בתפקיד המרשעת ג'ודית בראון ריילנד, אמו של האריס ריילנד (למרות היותה מבוגרת בשלוש שנים בלבד ממיטש פילגי שגילם את בנה בסדרה).[24][25] היא קיבלה ביקורות חיוביות עבור הופעתה, ואנטרטיינמנט ויקלי קבע שהיא "גונבת את ההצגה".[26] בשנת 2014 היא לוהקה לגלם את שלי פפרמן - גרושתו של אישה טרנסג'נדרית (בגילומו של ג'פרי טמבור) בקומדיה השחורה הדרמטית עטורת השבחים שנוצרה על ידי ג'יל סולווי ואולפני אמזון, "טרנספרנט".[27][28] פרק הפיילוט שודר לראשונה ב-6 בפברואר 2014, ושאר פרקי העונה הראשונה שודרו ב-26 בספטמבר 2014.‏[29] על תפקיד זה, לייט זכתה ב-Critics' Choice Television Award עבור שחקנית המשנה הקומית הטובה ביותר, ובפרס גלובוס הזהב עבור שחקנית המשנה הטובה ביותר (בסדרת טלוויזיה, מיני-סדרה או סרט טלוויזיה).[30][31]

בשנת 2015, שבה לייט להופיע בברודוויי, בתפקיד מאדאם רקווין במחזה "Thérèse Raquin", בו כיכבה יחד עם קירה נייטלי ומאט ראיין.[32]

בשנת 2018 הופיעה בתפקיד מרילין מיגלין ב"הרצח של ורסצ'ה" - העונה השנייה של סדרת הטלוויזיה האמריקאית "סיפור פשע אמריקאי".

בשנת 2021 שיחקה את דמותה של רוזה סטיבנס בסרט הדרמה המוזיקלי "טיק, טיק... בום!" שביים לין-מנואל מירנדה לשירות הזרמת המדיה "נטפליקס", ומבוסס על המחזמר הסמי-אוטוביוגרפי באותו השם מאת ג'ונתן לארסון.

בשנת 2022 גילמה את המוציאה לאור בלאנש קנופף (אנ') בסדרה "ג'וליה" (אנ'); דרמה קומית תקופתית אודות ג'וליה צ'יילד של רשת HBO Max.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לייט היא יהודיה.[33] היא נשואה לשחקן הטלוויזיה רוברט דסידריו מאז 1985,‏[34] כאשר הם נפגשו בעת ששניהם כיכבו בסדרה "One Life to Live". לזוג אין ילדים, והם מתגוררים בקליפורניה. לייט מדברת צרפתית שוטפת.

אקטיביזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לייט היא פעילה למען זכויות להט"ב[4] וסייעה לעמיתה מהסדרה "מי הבוס?" דני פינטאורו לצאת מהארון. היא התנדבה עבור ארגוני צדקה להט"בים רבים. היא חברה במועצת המנהלים של קרן על שם מתיו שפרד, והייתה אחת מהנואמים במצעד לוושינגטון בשנת 1993. בשנת 1998, נחנכה על שמה ספרייה במרכז קהילתי עבור הומואים ולסביות בלוס אנג'לס.

לייט היא פעילה בולטת במלחמה באיידס בארצות הברית, וגילמה את דמותה של אמו של ראיין וייט, בסרט טלוויזיה משנת 1989 על חייו של וייט. כמו כן, היא חברה במועצת המנהלים של Point Foundation, ארגון להט"בי המספק תמיכה כספית, חונכות, הדרכה ותקווה לתלמידים מצטיינים המרגישים שנדחקו לשוליים בשל נטייה מינית, זהות מגדרית או ביטוי מגדרי.[4]

ב-1 באפריל 2010, ג'ודית לייט חברה אל סינדי לאופר בהשקת הקמפיין להעלאת המודעות אודות אפליה של להט"בים, כחלק מפעילות הקרן שלה True Colors Fund. במסגרת הקמפיין, גברים ונשים הטרוסקסואלים עומדים יחד עם חברי הקהילה ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, על מנת להפסיק את האפליה נגדם. עוד לקחו חלק בקמפיין: וופי גולדברג, ג'ייסון מראז, אלטון ג'ון, סינת'יה ניקסון, קים קרדשיאן, קליי אייקן, שרון אוסבורן, קלי אוסבורן וג'סי טיילר פרגוסון.

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ודית לייט, 2007
שנה שם הסרט תפקיד הערות
1996 Paul Monette: The Brink of Summer's End בתפקיד עצמה
A Step Toward Tomorrow אנה לרנר
2000 יוסף נסיך החלומות זולייקה - דיבוב
2005 Ira & Abby ארלין בלאק
2006 A Broken Sole הילרי
2007 Save Me גייל
2012 Rhymes with Banana בתפקיד עצמה
Scrooge & Marley קריינות
2014 Last Weekend נרוניקה גרוס
לעולם לא תהיה לנו את פריז ג'ין
2015 חפירות לאש סבתא
2019 מצוץ מהאצבע ג'ודית
2021 טיק, טיק... בום! רוזה סטיבנס
The Same Storm שירלי סולט
2022 התפריט אן
2023 Down Low סנדי
2024 Out of My Mind מיס וי סרט של דיסני+
יפורסם בהמשך The Young Wife קוקי

טלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה תוכנית תפקיד הערות
1977 Kojak ליטיטיה פלמרנס הפרק: "Monkey on a String"
1977 – 1983 לחיות את החיים קרן וולק שחקנית ראשית
1983 St. Elsewhere ברברה לוניקר הפרק: "Dog Day Hospital"
1983 קשרי משפחה סטייסי הוג'ס הפרק: "Not an Affair to Remember"
1983 Intimate Agony מרשה סרט טלוויזיה
1984 The Mississippi הפרק: "Home Again"
1984 Remington Steele קלריסה קסטר הפרק: "Dreams of Steele"
1984 You Are the Jury אליזבת' הרדינג הפרק: "The Case of the People of Florida vs. Joseph Landrum"
1984 – 1992 מי הבוס? אנג'לה באואר שחקנית ראשית, 196 פרקים
1986 Charmed Lives אנג'לה באואר הפרק: "Pilot"
1987 Stamp of a Killer קת'י פרוקטר סרט טלוויזיה
1989 The Ryan White Story ג'ין ווייט סרט טלוויזיה
1989 My Boyfriend's Back ויקי ויין סרט טלוויזיה
1990 בהגנה על גבר נשוי לונה סימונס סרט טלוויזיה
1991 Wife, Mother, Murderer אודרי מארי הילי סרט טלוויזיה
1993 Men Don't Tell לורה מק'אפרי סרט טלוויזיה
1993 – 1994 Phenom דיאן דולן שחקנית ראשית, 22 פרקים
1994 Betrayal of Trust ברברה נואל סרט טלוויזיה
1994 Against Their Will: Women in Prison אליס נידהם סרט טלוויזיה
1995 Lady Killer ג'ניס מיטשל סרט טלוויזיה
1996 – 1997 Duckman אורסולה דיבוב, 3 פרקים
1996 A Strange Affair ליסה מק'קיבר סרט טלוויזיה
1996 Murder at My Door אירן מק'ניר סרט טלוויזיה
1997 פרה ותרנגול אחות (דיבוב) הפרק: "Space Cow/The Legend of Sailcat"
1997 Too Close to Home דיאן דונאיו סרט טלוויזיה
1998 Carriers כרמן טרוויס סרט טלוויזיה
1998 The Simple Life שרה קמפבל שחקנית ראשית, 7 פרקים
2002 ספין סיטי כריסטין הפרק: "O Mother, Where Art Thou?"
2002 – 2010 חוק וסדר: מדור מיוחד אליזבת' דונלי שחקנית אורחת, 25 פרקים
2004 משפחת סטון ברברה סטון שחקנית ראשית, 9 פרקים
2006 Twenty Good Years ג'ינה שחקנית אורחת, 3 פרקים
2006 – 2010 בטי קלייר מיד שחקנית ראשית, 72 פרקים
2011 האחות ג'קי מורין קופר הפרק: "Rat Falls"
2012 האקסים מרג'ורי הפרקים: "A Very Wrong Engagement" ו-"Sister Act"
2013 – 2014 דאלאס ג'ודית בראון ריילנד שחקנית אורחת, 18 פרקים
2014 לגדל את הופ לואיס הפרק: "Dinner with Tropes"[35]
2014 – 2019 טרנספרנט שלי פפרמן שחקנית ראשית
2018 הרצח של ורסצ'ה: סיפור פשע אמריקאי מרילין מיגלין 2 פרקים, תפקיד חזור
2018 – 2019 מלכת אמריקה רג'ינה 3 פרקים; תפקיד חוזר
2019 הפוליטיקאי דידי סטנדיש הפרק: "Day 492"
2020 מצוד בובי ג'וול תפקיד משני (עונה 2); 7 פרקים
2021 סיפור פשע אמריקאי: מוניקה לווינסקי סוזן קרפנטר-מק'מילאן תפקיד חוזר
2022 ג'וליה בלאנש קנופף (אנ') 5 פרקים
Shining Vale ג'ואן 2 פרקים
2023 פוקר פייס איירין סמות'רס פרק: "Time of the Monkey"
  • זוכת פרס אמי לשחקנית האורחת הטובה ביותר בסדרת קומדיה (2024)
2024 !Kite Man: Hell Yeah הלן ויליגן דיבוב בסדרת אנימציה

תיאטרון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה הצגה תפקיד הערות
1975 בית בובות הלנה Vivian Beaumont Theater
1976 מידה כנגד מידה פרנסיסקה Delacorte Theater
1976 Herzl ג'ולי הרצל Palace Theatre
1999-2000 Wit ויואן ברינג Union Square Theatre
2002 Sorrows and Rejoicings Second Stage Theatre
2005 Colder Than Here מירה Lucille Lortel Theatre
2010-2011 Lombardi מרי לומברדי Circle in the Square Theatre
2011-2012 Other Desert Cities סילדה גרונמן Booth Theatre
2013 The Assembled Parties פיי Samuel J. Friedman Theatre
2015 Thérèse Raquin Madame Raquin Roundabout Theater at Studio 54

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה פרס קטגוריה סרט / סדרה תוצאה
1979 Soapy Awards השחקנית הטובה ביותר One Life to Live זכייה
1980 פרס אמי השחקנית הראשית הטובה ביותר בסדרת דרמה זכייה
Soapy Awards השחקנית הטובה ביותר זכייה
1981 פרס אמי השחקנית הראשית הטובה ביותר בסדרת דרמה זכייה
1998 פרסי התקשורת של הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה Vision Award זכייה
2007 TV Land Awards האמא העובדת האהובה ביותר מי הבוס? מועמדות
Prism Awards ההופעה הטובה ביותר בסדרה קומית בטי זכייה
פרס אמי לבידור בפריים טיים השחקנית האורחת הטובה ביותר בסדרה קומית מועמדות
2008 TV Land Awards Mad Ad Man or Woman of the Year מי הבוס? מועמדות
פרס גילדת שחקני המסך האנסמבל הטוב ביותר בסדרה קומית בטי מועמדות
2011 Drama Desk Awards השחקנית הטובה ביותר במחזה Lombardi מועמדות
פרס טוני השחקנית הטובה ביותר במחזה מועמדות
2012 Drama Desk Awards השחקנית הטובה ביותר במחזה Other Desert Cities זכייה
פרס טוני השחקנית הטובה ביותר במחזה זכייה
2013[36] Drama Desk Awards השחקנית הטובה ביותר במחזה The Assembled Parties זכייה
פרס טוני[37] השחקנית הטובה ביותר במחזה זכייה
2015 Critics' Choice Television Award שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית טרנספרנט מועמדות
2016 פרס גלובוס הזהב שחקנית המשנה הטובה ביותר - סדרה, מיני-סדרה או סרט טלוויזיה מועמדות
פרס גילדת שחקני המסך האנסמבל הטוב ביותר בסדרה קומית מועמדות
Critics' Choice Television Award האנסמבל הטוב ביותר בסדרה קומית מועמדות

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ודית לייט בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "New York Times". The New York Times.
  2. ^ 1 2 3 4 5 "Judith Light". Biography.com. אורכב מ-המקור ב-2012-12-07. נבדק ב-8 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 4 5 "Big Think Interview With Judith Light". BigThink.com. 10 במאי 2010. נבדק ב-2010-08-10. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 3 4 "TV Guide".
  5. ^ Denis, Paul (1985). Inside the Soaps. New York City: Citadel Press. p. 103. ISBN 0-8065-0940-6.
  6. ^ Browne, Ray Broadus; Browne, Pat (2001). The Guide to United States Popular Culture. Madison, Wisconsin: University of Wisconsin Press. p. 589. ISBN 9780879728212. נבדק ב-26 בדצמבר 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ "Professional Highlights" (PDF). Judith Light official website. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-04-15. נבדק ב-28 באוקטובר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "'Guiding Light' Wins Top Daytime Emmy". Observer–Reporter. Washington County, Pennsylvania. Associated Press. 5 ביוני 1980. p. 8. נבדק ב-18 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "Judith portrays ex-hooker sensitively" by Steven H. Scheuer, Boca Raton News, September 28, 1979. p. 10
  10. ^ "'General Hospital' tops Emmy list". St. Joseph Gazette. St. Joseph, Missouri. Associated Press. 20 במאי 1981. p. 104. נבדק ב-18 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Alan W. Petrucelli (1999). "It's 'Wit,' Not Judith, That's Light". Theater Mirror. נבדק ב-8 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Farrah Weinstein (22 באוגוסט 1999). "Style & Substance: Judith Light". New York Post. נבדק ב-8 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Judith Light". Variety. 25 בפברואר 2002. ארכיון מ-8 בספטמבר 2014. נבדק ב-8 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Brian Lowry (11 במרץ 2004). "Review: The Stones". Variety. נבדק ב-8 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Nellie Andreeva (8 במרץ 2011). "ABC Pilot Castings: Natalie Dormer To Star In 'Poe', Judith Light Joins 'Kids'". Deadline. נבדק ב-8 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Stuart Levine (11 במרץ 2011). "USA's Eden finds its Light". Variety. נבדק ב-8 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Nellie Andreeva (17 במרץ 2014). "Judith Light To Co-Star In ABC Comedy Pilot 'The Winklers'". Deadline. נבדק ב-8 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Save Me". Rotten Tomatoes. נבדק ב-8 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Dennis Harvey (20 ביוני 2014). "Film Review: Last Weekend". Variety. נבדק ב-8 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Justin Chang (13 במרץ 2014). "SXSW Film Review: We'll Never Have Paris". Variety. נבדק ב-8 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "2011 Tony Nominations Announced! THE BOOK OF MORMON Leads With 14!". Broadwayworld.com. 2011-05-03. נבדק ב-2011-12-29.
  22. ^ Jones, Kenneth. "'Once', 'Clybourne Park', 'Porgy and Bess', Audra McDonald, 'Salesman' Win Tony Awards" Playbill.com, June 10, 2012
  23. ^ Gans, Andrew. "Nominations Announced for 67th Annual Tony Awards; 'Kinky Boots' Earns 13 Nominations" playbill.com, April 30, 2013
  24. ^ "Judith Light Heads to Dallas" tvguide.com
  25. ^ "Dallas Spoilers: Debuts, Deceptions and Deaths" tvfanatic.com
  26. ^ Mandi Bierly (4 במרץ 2014). "PopWatch PSA: You really need to watch Judith Light snort cocaine on 'Dallas'". Entertainment Weekly. נבדק ב-8 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Erin Whitney (7 בפברואר 2014). "'Transparent' Could Be 2014's Groundbreaking Show". Huffington Post. נבדק ב-8 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Dustin Rowles (14 בפברואר 2014). "5 Reasons Why 'Transparent' Is The Best Of The New Pilots On Amazon Instant". UPROXX. נבדק ב-8 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Ariana Bacle (27 באוגוסט 2014). "Jeffrey Tambor transitions in emotional 'Transparent' trailer". Entertainment Weekly. נבדק ב-8 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Erik Pedersen. "Critics' Choice Television Awards Nominations 2015". Deadline. נבדק ב-6 במאי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ http://variety.com/2015/film/awards/golden-globe-nominations-2016-nominees-full-list-1201658166/
  32. ^ Gordon Cox. "Matt Ryan, Judith Light Join Broadway's Therese Raquin". Variety. נבדק ב-13 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Goldstein, Gary (19 בספטמבר 2008). "Los Angeles Times". The Los Angeles Times. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ Gerry Waggett (2008). The One Life to Live 40th Anniversary Trivia Book: A Fun, Fact-Filled, Everything-You-Want-to-Know-Guide to Your Favorite Soap!. Hyperion. p. 146. ISBN 978-1-4013-2309-7.
  35. ^ http://www.imdb.com/title/tt3573688/
  36. ^ "Tom Hanks, Bette Midler and Steve Martin among 2013 Drama Desk Nominations". נבדק ב-2013-04-30.
  37. ^ Brooks, Katherine (30 באפריל 2013). "Tony Award Nominations 2013: Best Musical, Best Play And More Contenders Announced For The 67th Annual Show". Huffington Post. נבדק ב-2013-04-30. {{cite news}}: (עזרה)
פרס טוני לשחקנית המשנה הטובה ביותר במחזה
1947–1975 פטרישה ניל (1947) • שירלי בות' (1949) • מורין סטייפלטון (1951) • מריאן וינטרס (1952) • ביאטריס סטרייט (1953) • ג'ו ואן פליט (1954) • פטרישיה ג'סל (1955) • אונה מרקל (1956) • פגי קאס (1957) • אן בנקרופט (1958) • ג'ולי ניומאר (1959) • אן רוור (1960) • קולין דיוורסט (1961) • אליזבת אשלי (1962) • סנדי דניס (1963) • ברברה לודן (1964) • אליס גוסטלי (1965) • זואי קולדוול (1966) • מריאן סלדס (1967) • זינה ווקר (1968) • ג'יין אלכסנדר (1969) • בליית' דאנר (1970) • ריי אלן (1971) • אליזבת וילסון (1972) • ליאורה דנה (1973) • פרנסס שטרנהגן (1974) • ריטה מורנו (1975)
1976–2000 שירלי נייט (1976) • טראזנה בברלי (1977) • אן וודג'וורת' (1978) • ג'ואן היקסון (1979) • דינה מנוף (1980) • סווזי קורץ (1981) • אמנדה פלאמר (1982) • ג'ודית אייבי (1983) • כריסטין ברנסקי (1984) • ג'ודית אייבי (1985) • סווזי קורץ (1986) • מרי אליס (1987) • ל. סקוט קלדוול (1988) • כריסטין ברנסקי (1989) • מרגרט טייזאק (1990) • איירין וורת' (1991) • ברייד ברנן (1992) • דברה מונק (1993) • ג'יין אדמס (1994) • פרנסס שטרנהגן (1995) • אודרה מקדונלד (1996) • לין תיגפן (1997) • אנה מנהאן (1998) • אליזבת פרנץ (1999) • בלייר בראון (2000)
2001–הווה ויולה דייוויס (2001) • קייטי פינרן (2002) • מישל פאק (2003) • אודרה מקדונלד (2004) • אדריאן לנוקס (2005) • פרנסס דה לה טור (2006) • ג'ניפר אילי (2007) • רונדי ריד (2008) • אנג'לה לאנסברי (2009) • סקרלט ג'והנסון (2010) • אלן בארקין 2011) • ג'ודית לייט (2012) • ג'ודית לייט (2013) • סופי אוקונדו (2014) • אנלי אשפורד (2015) • ג'יין הודישל (2016) • סינת'יה ניקסון (2017) • לורי מטקאלף (2018) • סיליה קינן-בולגר (2019) • לויס סמית' (2021) • פלישיה רשאד (2022) • מרים סילברמן (2023) • קארה יאנג (2024)
הקודם:
2022: לורי מטקאלף – "Hacks" 		פרס אמי לבידור בפריים טיים לשחקנית אורחת בסדרה קומית
2023: ג'ודית לייט – "פוקר פייס" 		הבא:
2024: ג'יימי לי קרטיס – הדוב
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ודית_לייט&oldid=40372414"