ג'ובאני בטיסטה סמרטיני

ג'ובאני בטיסטה סמרטיני
**Giovanni Battista Sammartini**
לידה	1700; מילאנו
פטירה	15 בינואר 1775 (בגיל 75 בערך); מילאנו, דוכסות מילאנו
מוקד פעילות	דוכסות מילאנו
תקופת הפעילות	מ-1732
זרם	המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק
סוגה	אופרה, סונאטה, סימפוניה, מוזיקה דתית
שפה מועדפת	איטלקית
כלי נגינה	עוגב, כינור

אין לבלבל ערך זה עם הערך "ג'ובאני בטיסטה מרטיני".

ג'ובאני בטיסטה סמרטיני (באיטלקית: Giovanni Battista Sammartini, נולד ב-1700 או 1701, נפטר ב-15 בינואר 1775) היה מלחין, כנר, נגן עוגב, מנצח מקהלה ומורה איטלקי. גלוק היה בין תלמידיו והערכה רבה נודעה לו בקרב מלחינים צעירים כמו יוהאן כריסטיאן באך. עוד צוין, שנוסחאות סגנון רבות ביצירות של היידן דומות לאלה של סמרטיני, אם כי היידן הכחיש כל השפעה כזאת.^[1] שמו של סמרטיני נקשר בעיקר עם גיבושה של הסימפוניה הקונצרטנטית, הן בהרחקתה מסגנון האוברטורה האופראית הקצרה והן בהכנסת מידה חדשה של רצינות ושימוש בפיתוח תמאטי, שקדם כאבטיפוס להיידן ולמוצרט. כמה מיצירותיו מתוארות כסטיל גאלאנט, סגנון שהתקשר עם אידיאלים של תקופת ההשכלה, בעוד ש"הרושם המתקבל בדרך כלל מיצירתו של סמרטיני הוא, שהמלחין תרם במידה רבה להתפתחותו של סגנון קלאסי, שהשיג מקסימום של צלילות ובהירות בדיוק כשחייו הארוכים והפעלתנים התקרבו לסיומם."^[2]

טעות נפוצה היא לבלבל את סמרטיני עם אחיו, ג'וזפה, מלחין בעל תפוקה פורייה לא פחות ואותם ראשי תיבות.

חייו

ג'ובאני בטיסטה סמרטיני נולד לאבובן, מהגר מצרפת, אלקסיס סן-מרטן ולג'ירולמה דה פדריצ'י במילאנו, שהייתה חלק מאוסטריה במשך רוב חייו וכיום באיטליה. הוא היה השביעי בשמונה ילדים. אביו הקנה לו ידע במוזיקה ובשנת 1725 כתב את יצירתו הראשונה, סדרה של יצירות ווקאליות (שאבדו מאז). זמן לא רב אחר כך, קיבל משרת ממונה על המוזיקה של הקהילה בשנת 1728.

סמרטיני התפרסם תוך זמן קצר כמלחין כנסייה ועשה לו שם מחוץ לאיטליה בשנות ה-30' של המאה ה-18. במהלך השנים הצטרף לכנסיות רבות לצורך עבודה (8 או יותר עד מותו)^[3]) וכתב מוזיקה לביצוע באירועים ממלכתיים ובבתי האצולה. אף כי מעולם לא רחק הרבה ממילאנו, בא בקשרים עם הרבה מלחינים ידועי-שם, ביניהם יוהאן סבסטיאן באך, מוצרט, בוקריני וגלוק, שהיה לתלמידו בשנים 1737 עד 1741. גם המלחין הגרמני כריסטיאן קאנאביך, ממשיכו של יוהאן שטאמיץ באסכולת מנהיים, היה תלמידו של סמרטיני בשנות ה-50' המאוחרות של המאה ה-18.

מותו של סמרטיני בשנת 1775 היה בלתי צפוי. אף כי נהנה מהערכה רבה בתקופתו, המוזיקה שלו נשכחה עד מהרה ורק ב-1913 באו החוקרים פאוסטו טורפרנקה, ז'ורז' דה סן-פואה וגאטנו צ'זארי והעלו את סמרטיני למחקר מחודש. האירוניה היא, שרוב יצירותיו ששרדו התגלו בהוצאות, שהתפרסמו מחוץ לעיר הולדתו מילאנו.

חידושים

תהילתו העיקרית של סמרטיני היא על חידושיו בפיתוח הסימפוניה, אולי יותר מאסכולות החשיבה במנהיים ובווינה.^[4] ייחודה של גישתו לחיבור הסימפוני היה בכך, שהושפעה מצורות הטריו סונאטה והקונצ'רטו, בניגוד למלחינים אחרים בתקופה, שעיצבו סימפוניות במתכונת האוברטורה האיטלקית. המניע לסימפוניות שלו היה מקצב וצורה ברורה יותר, בייחוד צורת סונאטה מוקדמת וצורה בינארית מוקדמת. כושר ההמצאה לא דלל מעולם ביצירותיו, שניבאו לעיתים את מגמת המוזיקה הקלאסית, בדומה לסגנון ה"סער והפרץ".^[5]

יצירות

סמרטיני היה מלחין פורה. בין יצירותיו 3 אופרות, כ-70 סימפוניות, 10 קונצ'רטי וכמה מן היצירות הקאמריות המוקדמות ביותר המוכרות במוזיקה המערבית. נכון לשנת 2004, ידועות כ-450 יצירות פרי עטו של סמרטיני, אף כי חלק גדול מן המוזיקה שלו אבד ואיננו, בייחוד מוזיקה כנסייתית ודרמטית.^[6] ייתכן שחלק מן היצירות האלה אבדו בגלל פרסום בשמות אחרים, בייחוד זה של אחיו, ג'וזפה.^[7] יצירותיו המוקדמות ביותר נועדו לשימוש ליטורגי.

ההתייחסות ליצירותיו של סמרטיני, בהוצאות לאור או בתקליטים, היא או במספרי אופוס שניתנו להן בתקופת חייו, או במספרי ג-ח (J-C) שקיבלו בקטלוג ג'נקינס-חורגין, הנזכר בהמשך.< ניוול ג'נקינס היה הראשון לערוך כמה מיצירותיו של סמרטיני, כולל המגניפיקט (הוא ערך גם יצירות של ויוואלדי, פאיזיילו ובוקריני, בין השאר).

המוזיקה של סמרטיני מחולקת בדרך כלל לשלוש תקופות סגנון: התקופה המוקדמת (1724-1739), המשקפת תערובת של צורות בארוקיות וקדם-קלאסיות, התקופה האמצעית (1740-1758), המעלה על הדעת את הצורה הקדם-קלאסית, והתקופה המאוחרת (1759-1774), המציגה השפעות קלאסיות, כולל מוצרט. התקופה האמצעית של סמרטיני נחשבת לתקופתו המשמעותית והחלוצית ביותר, במהלכה חיבר יצירות בסגנון הסטיל גאלאנט, מבשר התקופה הקלאסית.

יצירות ידועות

אופרות (3)

"ממט" (1732), דרמה ב-3 מערכות

שני הפרקים הראשונים של שתיים מן הסימפוניות המוקדמות ביותר המוכרות של סמרטיני מופיעות כאוברטורות.

סונאטות (מעל 50)

לעוגב

לצ'לו

לכינור

לחליל

קונצ'רטי (10)

לצ'לו ופיקולו

לחליל

לכינור

סימפוניות (68 או יותר)
קונצ'רטיני (7)
מארשים
מינואטים
חמישיות מיתרים
רביעיות מיתרים וחליל
שלישיות מיתרים (כ-200)
אריות ויצירות להרכבים ווקאליים (9)
קנטטות
יצירות קודש (17)

לקריאה נוספת

Cattoretti, Anna, ed., Giovanni Battista Sammartini and his musical environment, Brepols, Turnhout, 2004. ISBN 2-503-51233-X.
Churgin, Bathia and Jenkins, Newell. Thematic Catalog of the Works of Giovanni Sammartini: Orchestral and Vocal Music. Cambridge: published for the American Musicological Society by Harvard University Press, 1976. ISBN 0-674-87735-7.
Stedman, Preston. The Symphony. Englewood Cliffs, New Jersey: Prentice Hall 1992.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ובאני בטיסטה סמרטיני בוויקישיתוף

ג'ובאני בטיסטה סמרטיני, באתר AllMusic (באנגלית)
ג'ובאני בטיסטה סמרטיני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ובאני בטיסטה סמרטיני, באתר Discogs (באנגלית)
ג'ובאני בטיסטה סמרטיני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ג'ובני בטיסטה סמרטיני (1700-1775), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ Churgin, Bathia: "Sammartini [St Martini, San Martini, San Martino, Martini, Martino] Giovanni Battista", Grove Music Online ed. L. Macy (Accessed [21 March 2007]), <http://www.grovemusic.com>
^ Cattoretti, Anna, ed. Giovanni Battista Sammartini and His Musical Environment. Brepolis, 2004.
^ G. B. Sammartini and the Symphony Churgin, Bathia The Musical Times, Vol. 116, No. 1583. (Jan., 1975), pp. 26-29. Stable URL: http://links.jstor.org/sici?sici=0027-4666%28197501%29116%3A1583%3C26%3AGBSATS%3E2.0.CO%3B2-Q
^ Sammartini, Giovanni Battista. The Symphonies of G. B. Sammartini. Ed. Bathia Churgin. Cambridge: Harvard University Press, 1968.
^ Churgin, Bathia: ‘Sammartini [St Martini, San Martini, San Martino, Martini, Martino] Giovanni Battistam', Grove Music Online ed. L. Macy (Accessed [21 March 2007]), <http://www.grovemusic.com>
^ Sammartini, Giovanni Battista. The Symphonies of G. B. Sammartini. Ed. Bathia Churgin. Cambridge: Harvard University Press, 1968.
^ The Published Instrumental Works of Giovanni Battista Sammartini: A Bibliographical Reappraisal Henry G. Mishkin; Giovanni Battista Sammartini The Musical Quarterly, Vol. 45, No. 3. (Jul., 1959), pp. 361-374. Stable URL: http://links.jstor.org/sici?sici=0027-4631%28195907%2945%3A3%3C361%3ATPIWOG%3E2.0.CO%3B2-9

[1] Churgin, Bathia: "Sammartini [St Martini, San Martini, San Martino, Martini, Martino] Giovanni Battista", Grove Music Online ed. L. Macy (Accessed [21 March 2007]), <http://www.grovemusic.com>

[2] Cattoretti, Anna, ed. Giovanni Battista Sammartini and His Musical Environment. Brepolis, 2004.

[3] G. B. Sammartini and the Symphony Churgin, Bathia The Musical Times, Vol. 116, No. 1583. (Jan., 1975), pp. 26-29. Stable URL: http://links.jstor.org/sici?sici=0027-4666%28197501%29116%3A1583%3C26%3AGBSATS%3E2.0.CO%3B2-Q

[4] Sammartini, Giovanni Battista. The Symphonies of G. B. Sammartini. Ed. Bathia Churgin. Cambridge: Harvard University Press, 1968.

[5] Churgin, Bathia: ‘Sammartini [St Martini, San Martini, San Martino, Martini, Martino] Giovanni Battistam', Grove Music Online ed. L. Macy (Accessed [21 March 2007]), <http://www.grovemusic.com>

[6] Sammartini, Giovanni Battista. The Symphonies of G. B. Sammartini. Ed. Bathia Churgin. Cambridge: Harvard University Press, 1968.

[7] The Published Instrumental Works of Giovanni Battista Sammartini: A Bibliographical Reappraisal Henry G. Mishkin; Giovanni Battista Sammartini The Musical Quarterly, Vol. 45, No. 3. (Jul., 1959), pp. 361-374. Stable URL: http://links.jstor.org/sici?sici=0027-4631%28195907%2945%3A3%3C361%3ATPIWOG%3E2.0.CO%3B2-9

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]