בת'אן הרדיסון
.jpg) | |
| לידה |
30 בספטמבר 1942 (בת 82) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
אוניברסיטת ניו יורק |
  | |
בת'אן הרדיסון היא דוגמנית אופנה ואקטיביסטית אמריקאית[1]. היא נולדה בברוקלין, ניו יורק ב-1942[2]. הרדיסון הפכה לאחת הדוגמניות השחורות הידועות הראשונות לאחר הופעתה ב-1973 בתצוגת האופנה ההיסטורית בארמון וורסאי הידועה בכינוי "קרב וורסאי"[3][2]. היא ידועה גם בפעילותה בנושא גיוון אתני בתעשיית האופנה[4]. הרדיסון זכתה לפרסים והוקרה על עבודתה, כולל פרס מייסדי מועצת מעצבי האופנה האמריקאית (CFDA) לשנת 2014. הארדיסון היא אמו של השחקן קאדים הרדיסון[5].
חיים אישיים וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרדיסון נולדה בברוקלין, ניו יורק. לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון ג'ורג' וו. וינגייט, הרדיסון למדה בבית הספר לאמנות של אוניברסיטת ניו יורק ובמכון האופנה הטכנולוגי, אך לא סיימה את לימודיה בשניהם[6]. במשך תקופה קצרה עבדה הרדיסון כקצינה במתקן הכליאה בדפורד הילס. במהלך שנות ה-60 עבדה הרדיסון ברובע הבגדים של העיר ניו יורק כאשת מכירות.
בשנת 1967, היא התגלתה על ידי המעצב האפרו-אמריקאי ווילי סמית' והחלה לעבוד עבורו כדוגמנית מדידות, אולם תוך זמן קצר עברה לדוגמנות מסלול. את הופעתה הראשונה כדוגמנית מסלול עשתה לבקשת מעצב האופנה צ'סטר ויינברג. היא הייתה הדוגמנית השחורה היחידה בתצוגת האופנה והקהל, שהיה מורכב ברובו מקניינים מדרום ארצות הברית, הגיב להופעתה באופן שלילי[7]. יחד עם בוורלי ג'ונסון, אימאן ופט קליבלנד, הרדיסון פרצה מחסומים בשנות ה-70 והופיעה ב־Allure, הרפרס בזאר, ו-ווג . ב-1973, היא השתתפה בתצוגת האופנה "קרב וורסאי", שבה מיטב המעצבים של צרפת התחרו מול המעצבים האמריקאים המובילים של אותה תקופה[1]. תצוגת האופנה הזו הייתה אחת הראשונות ששברו מחסום בנוגע לייצוג דוגמניות שחורות בתעשיית האופנה, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה[2].
ב-1980 הרדיסון הצטרפה ל-Click, סוכנות סטארט-אפ לדוגמנות, כסוכנת הזמנות. היא הפיקה תצוגות אופנה, טיפלה ביחסי ציבור לבתי עיצוב, והפכה לעורכת בכמה מגזינים.
הרדיסון הייתה מוטרדת מיחסי הכוחות בתעשיית האופנה, וזה הוביל אותה לשנות את המיקוד שלה מדוגמנות לאקטיביזם ב-1981.
ב-1984 הקימה את סוכנות הניהול בת'אן, שהתמקדה ביצירת גיוון בתעשיית האופנה. ב-1988, יחד עם ידידתה הדוגמנית לשעבר אימאן, ייסדה הרדיסון את קואליציית הבנות השחורות, כדי לספק תמיכה לדוגמניות שחורות ולהגביר את הנוכחות של נשים שחורות בתעשיית האופנה[3][8][2].
בשנת 1996, הרדיסון פנתה לטלוויזיה, שם הייתה שותפה להפקת של קומדיות המצבים " Between Brothers " ו-"Livin Large".
ב-2008 עבדה עם פרנקה סוזאני, אז עורכת המגזין "ווג" האיטלקי על גיליון All Black של המגזין, שהוקדש לדוגמניות שחורות.
ב-2010 הרדיסון מונתה לעורכת הכללית של ווג איטליה[9].
החל מאפריל 2019, הרדיסון עובדת כיועצת עבור גוצ'י וה- CFDA[6].
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תרומתה של הרדיסון בדוגמנות והסברה זיכתה אותה במספר פרסים לאורך הקריירה שלה, ביניהם:
- באפריל 1999, היא זכתה בפרס מפעל חיים שנתי של Vibe Style.
- מאוחר יותר ב 1999, קרן מג'יק ג'ונסון העניקה להרדיסון פרס Distinguished Service Award.
- עמותת הבוגרים השחורים של מכון פראט העניקה להרדיסון פרס מפעל חיים לשנת 2003.
- ב-2012 היא קיבלה פרס Woman of Power Legacy Award מ־Black Enterprise.
- ב-2013 זכתה בפרס פרדריק דאגלס[10], על עבודתה לקידום הגיוון באופנה[11].
- ב-2014, הרדיסון קיבלה את פרס מייסדי ה-CFDA[8].
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2023, הרדיסון, בשותפות עם הבמאי פרדריק צ'נג, הוציאה את "יופי שקוף", סרט תיעודי על הקריירה והאקטיביזם שלה[12]. הסרט הוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס 2023[13], וצפוי להיות מוקרן בפסטיבל הקולנוע "אפוס" בתל אביב בסוף אפריל 2024[2].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופיר חובב, בתאן הרדיסון: "אם בתעשיית האופנה היו גזענים לא הייתי מצליחה לפעול בה", באתר הארץ, 24 באפריל 2024
בת'אן הרדיסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Leanna Commins, Bethann Hardison on the Battle of Versailles, Gucci's 'Blackface' Scandal and the Future of Black Designers, Fashionista, 2019-04-29 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 חובב, אופיר (2024-04-24). "בתאן הרדיסון: "אם בתעשיית האופנה היו גזענים לא הייתי מצליחה לפעול בה"". הארץ. נבדק ב-2024-04-24.
- ^ 1 2 Landon Peoples, After Decades Of Diversity Work In Fashion, Bethann Hardison (Still) Didn't Come To Play, www.refinery29.com (באנגלית)
- ^ "Bethann Hardison On Model Diversity And The Ever-Changing Face Of Fashion". NPR.org (באנגלית). נבדק ב-2019-05-09.
- ^ Danielle Cadet, Whitley’s World: A brief history of Bad and Boujee Black Girl Style, Andscape, 2017-09-21 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 Rosemary Feitelberg, Pioneering Model and Activist Bethann Hardison Looks at Fashion’s Past and Present, WWD, 2019-04-26 (באנגלית אמריקאית)
- ^ France, Louise (2 בנובמבר 2008). "Black. Beautiful. Barely seen". The Guardian (באנגלית). נבדק ב-31 בדצמבר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Bethann Hardison: Why Fashion Needs the Black Girls Coalition Again, ELLE, 2014-09-06 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Bethann Hardison Named Vogue Italia Editor-at-Large, Essence, 2020-10-29 (באנגלית אמריקאית)
- ^ www.wwd.com, Rosemary Feitelberg (2013-05-08). "Bethann Hardison's Crusade For Diversity In Fashion". HuffPost (באנגלית). נבדק ב-2019-05-09.
- ^ "Bethann Hardison's Biography". The HistoryMakers.
- ^ Gyarkye, Lovya (2023-01-29). "Invisible Beauty Review". Hollywood Reporter (באנגלית). נבדק ב-2023-05-14.
- ^ Matthew Carey, Magnolia Pictures Acquires ‘Invisible Beauty’; Doc About Pioneering African American Model Bethann Hardison Features Zendaya, Naomi Campbell, Deadline, 2023-07-18 (באנגלית אמריקאית)