ברתולומאיוס שפרנגר

ברתולומאיוס שפרנגר
Bartholomeus Spranger

לידה	21 במרץ 1546 אנטוורפן, ארצות השפלה ההבסבורגיות
פטירה	27 ביוני 1611 (בגיל 65) פראג, ממלכת בוהמיה
לאום	פלמים
תחום יצירה	תולדות האמנות
זרם באמנות	מנייריזם צפוני
יצירות ידועות	Venus and Adonis, Venus and Adonis
בן או בת זוג	Christine Spranger (1582–?)

שפרנגר, ציור עצמי

ברתולומאיוס שפרנגר (בהולנדית: Bartholomeus Spranger; ‏21 במרץ 1546 – 27 ביוני 1611) היה צייר פלמי, שהתפרסם גם כשרטט, פסל וחרט והיה צייר מבוקש בחצרות מלכים וקיסרים. שירת קרדינל, אפיפיור, ושני קיסרים רומיים קדושים, כאשר שיא הקריירה שלו היה כצייר הבית של רודולף השני ששלט בפראג.

ברתולומאיוס שפרנגר מופיע במספר אוספים. הוא מוגדר כאחד מאמני המנייריזם הצפוניים המשמעותי ביותר בדורו.

ביוגרפיה

שפרנגר נולד למשפחת סוחרים באנטוורפן ונמשך מילדותו לאמנות. הוא השתלם אצל אמנים מגוונים שהשאירו חותם על עבודתו. בילדותו עבד כשוליה אצל ציירים פלמים שפעלו באנטוורפן עיר הולדתו: קולין ונדאם (1530/35 – 1573 או 1576; Cornelis van Dalem) וז'אן מנדג'ין (1500 – 1560 Jan Mandijn ובהמשך גם אצל הצייר ההולנדי פרנץ מוסטארט (Frans Mostaert ;1528–1509) כל השלושה מוגדרים כציירי נוף.

בהתאם למקובל בקרב הציירים של תקופת הרנסאנס שפרנגר התמודד עם יצירות מוערכות והעתיק, כאתגר שמפתח כישורי ציור, מעבודותיהם של הצייר הפלמי פרנץ דה ורינדט (1517,–1570), המכונה פלוריס (Floris) ומעבודותיו של הצייר האיטלקי ג'ירולמו פרנצ'סקו מריה מצולה .

בגיל 19 יצא לחפש את דרכו האמנותית. בדרכו הגיע לפריס, בה השתלם אצל אמן התחריט מרק דובאל במשך שישה שבועות. מכאן המשיך למילאנו ולקתדרלה של פארמה, בפארמה הוא עבד כשוליה אצל ברנרדינו גאטי . בחלל הקתדרלה המרכזית בה גאטי צייר חלק מהפרסקו שעל התקרה נוכחו גם עבודותיו של פרמיג'יאנינו שהשאירו עליו חותם חזק. ההשראה של שניהם ניכרת כיום גם בעבודותיו המאוחרות מתקופתו בפראג.

גיאוליו קלוביו

ברומא פגש ברתולומאיוס שפרנגר את מורו של אל גרקו, גיאוליו קלוביו , בשעתו צייר מיניאטורות ידוע ואימצו כמורו הבא ומדריך לחיים. קלוביו התרשם מאוד מיכולותיו של הצייר המחונן והמליץ עליו לפטרון הקרדינל אלכסנדרו פרנזה, ששכר אותו לעבוד באחוזה שלו.

ברומא פגש הצייר גם את רושם הביוגרפיה הראשון שלו ואן מנדר שהיה חוקר של האמנות וצייר והראשון לפרסם את סיפור חייו.

בגיל 24 בלבד היה שפרנגר לצייר שהחל לעבוד אצל האפיפיור פיוס החמישי. שלוש שנים לאחר מותו של האפיפיור, נסע לווינה שם פעל כאמן בחצר של מקסימיליאן השני מבית הבסבורג שהיה מלך בוהמיה משנת 1562, מלך הונגריה משנת 1563 וקיסר האימפריה הרומית הקדושה משנת 1564 ועד יום מותו. הקיסר נפטר ארבע שנים לאחר ששפרנגר החל לשרת אצלו. אך, כאמור כישורי ניהול קרירה התפתחו באמן, והוא יצא בעקבות בנו יורשו של הקיסר שמת בשנת 1576, רודולף השני לפראג.

הקיסר הטרי רודולף השני עבר (כאמור לעיל) לפראג והיה לקיסר החדש של האימפריה הרומית הקדושה, ומלך בוהמיה והונגריה והוא שהזמין את שפרנגר להצטרף אליו. ברתולומאיוס שפרנגר עבד בפראג כאמן בית המשפט. תקופה זו הייתה הזוהרת והמשמעותית בחייו של הצייר. ומאותו השלב המשיך ברתולומאיוס לקריירה מפוארת ורבת השפעה באירופה, עד למותו בשנת 1611 בגיל 65.

על עבודתו של ברתולומאיוס שפרנגר

ברתולומאיוס שפרנגר יצג כוח מרכזי באמנות הרנסאנס המאוחר של המאה ה-16. לרוב הוקדשו ציוריו לנושאים מיתולוגיים, דתיים ובחלקם מאוד ארוטיים. בחלק מן העבודות ניתן להבחין ברמיזות פדופיליות השלובות בקומפוזיציות מורכבות ודרמטיות. לא פעם תיאר זוגות מאוהבים בתנוחות מעוותות וארוטיות לצד היותם קורני יופי וכוח רוחני אמיתי.

מנייריזם

מונח שמקורו במילה האיטלקית maniera, שמשמעו: סגנון, או אופנה. הסגנון המנייריסטי מתאפיין בהגזמה, צבעוניות עזה ובתנועה רחבה שלשם השגתה נדרש הצייר לעיוות בהצגת דמויותיו. הסגנון התפתח בצפון איטליה ושפרנגר שהתחנך על ברכיו נחשף בעבודותיו כאמן בשל ומרתק בדרך בה מבטא את עצמו.

שפרנגר שפעל אחרי תקופת הרנסאנס בצפון איטליה הביא את המנייריזם למרכז אירופה והשפיע רבות על התפתחותו שם. עבודתו מציגה כוחות מנוגדים כגון סאדיזם, אדישות, וגאווה לצד רכות ועדנה. צבעיו עזים, רישומיו מבטאים תיאטרליות דרמטית הארוטיקה הבולטת בנועזותה.

ארוטיקה

ברתולומאיוס שפרנגר יצר עבודות המשלבות בין עולם הרוח הנשגב להוללות מינית שכוללת ניצול מיני ותאוות בשרים. הנועזות שבעבודותיו יוצאות דופן ובולטות בארוטיקה שמשתקפת מהן.

מכתבי אובידיוס לקח שפרנגר את אנטיופה, הרדומה שעה שיופיטר בא מאחוריה ותופס בבשרה.

ונוס שלו פוגשת באדוניס כשמאחוריה זוג יונים צחורות סמלה של אשרה מהמיתולוגיה הכנענית שהפולחן שלה כלל יחסי מין בין המאמינים והכוהנות שלה.

אורח חייו של הקיסר רודולף השני היו חילוניים ובלתי יציבים נפשית, ונראה שציוריו של שפרנגר בהזמנתו משקפים אותם ומכאן נובעת התמקדותם בעירום בוטה.

השיכרות בהשראת אל היין בכחוס והיונים התמימות (סמל של הכוכב נוגה והאלה הכנענית) משוחררת מעכבות והתנוחות המורכבות בה, יוצרים הרמוניה חדישה. היא עולה ומשתקפת בהופעתה של ונוס - כאישה משוחררת מינית, חזקה והחלטית בדרכה ומתאימה לדמות משירו של שארל בודלר או לפמיניזם בן זמננו.

הניגודיות קוטבית וגדולה. היא מקשרת בין עבודותיו ומקורות השראתו הקוטביים. ההרמוניה שלו מושפעת מהציור הוונציאני . מכל מקום בולטת בעבודותיו הארוטיות השפעתו של מי שהוגדר כגדול ציירי ונציה טינטורטו שנולד תחת השם ז'אקופו קומי וייסד ביחד עם מורו טיציאן (נולד בין השנים 1477 ו-1490 - נפטר 1576) את מה שמכנים האסכולה הוונציאנית (ציור).

טינטורטו היה הצייר הרשמי של הרפובליקה הוונציאנית וצייר עבודות רבות וחלקן בממדים ענקיים בן השאר צייר את כל הקירות והתקרות של בית הספר לנזירות על שם הקדוש רוקו (Scuola di San Rocco) בכניסה לוונציה, בה כנסיות רבות נושאות את עבודותיו גם ארמון הדוג'ה.

הצל

השפעה חזקה נוספת ומאוד משמעותית בציור של שפרנגר מגיעה אל הצללים שנופלים מהדמויות המרכזיות והאור שמוקרן עליהן. הצל של שפרנגר אחר, שונה ומאוד מיוחד ומקורו גם הוא באסכולה של ונציה.

ניכרת השפעתו של טינטורטו מוונציה (1518 - 1594), שהיה צייר חדשן ואחד מחידושיו היה בגישתו המהפכנית לנושא ה"צל". בתארו "צל", טינטורטו עבד עם צבע, ונתן לאזור הפחות מואר חיים צבעוניים, כלומר, יש בצל הוונציאני גוני-צבע משלו כסמל לרגש המופנם שבאדם.

בתולדות האמנות מרבים להצביע על הצל האחר. הצל של האסכולה הפלורנטינית שראתה כניגוד לה, בצל דרמה אפלה ומאוד שחורה. הצל של פירנצה וכן של רומא, שחור, ובא לידי ביטוי בעבודותיו של לאונרדו דה וינצ'י למשל ביוחנן המטביל או אצל רפאל דוגמה לכך ביצירת המופת שלו ההשתנות וכמובן בציור של מיכלאנג'לו. הצל הפלורנטיני בעל גוון אחד בלבד - שחור ואין בו צבעוניות כלל.

מוטיב התנועה היחסית

יצירת המופת יופיטר (בדמות סאטיר) ואנטיופה, על-פי המיתוס מאת הומרוס (Netherlandish, 1546–1611) מבליטה נושא של תנועה ואת העמדה הוונציאנית מבית (מדרשו של טינטורטו) וניתן לכנותה תנועה יחסית.

התנועה הפורצת בציור באה לידי ביטוי בבחירה של "העמדת" הדמויות, שמתוארות בתנועה מנוגדת זו לזו. יוצא מכך שהן נעות ממרכז הבד אל קצותיו. תנועות הדמות האחת מונחת כנגד האחרת שנוכחות כאן, גם יוצרת אשליה של תנועה.

החידוש של התנועה היחסית היה אדיר והיא שמאפשרת את הכנסת הרגש ורגש שונה ואחר בכל אחת ואחת מהדמויות המופיעות בשיא בעבודת המופת של טינטורטו שבבית הספר על שם רוקו בוונציה וכן בסצנה הציורית ההולכת אחריו אם אצל ג'ובני בטיסטה הפלורנטיני ב"בכחוס וונוס", אצל הנס וון אחן ב"משל על ניצחון הצדק" .

בציור של שפרנגר כמו גם ב"יופיטר ואנטיופה" ויותר מכך ביצירת המופת ונוס ואדוניס - ביופיטר ואדוניס (ראה/י להלן,) מנעד הניגודים רב ומוקצן כך, לכל אחת מהדמויות צבע אחר, אופי אחר, ומוסר שונה מאוד ובכל זאת תורת התנועה מחייבת שיהיה גם תלכיד כלומר, מכנה משותף והמשותף נמצא בחלל המיני ובתאווה המשותפת.

ציוריו של ברתולומאיוס שפרנגר ובמיוחד הארוטיים שבהם חופשיים מאוד ומאפשרים לו לבטא את ההתפרצות של הנושא הנבחר בעוצמת של רגשות תוך שהוא מקפיד ושומר על טכניקה מדויקת וברמה מאוד גבוהה.

ביצירת המופת ונוס ואדוניס ובעבודה נוספת שלו דיאנה ואקטיון ניתן לזהות את האופנים השונים בהם מוצגות הדמויות שמככבות כדי לייצר אותו ניגוד יחסי. המאהב הזכרי רודף אחר הנימפה, אם בתפקיד זיאוס (יופיטר) או אקטיאון - שפועל בהשראת יצירתו של אובידיוס "מטמורפוזות" ובונוס וולקן. התנועה היחסית שיוצרת את הדרמה בין הדמויות שעל הבד. שאדוניס מופיע אצל שפרנגר בדמותו של אדם רב תאווה ונראה כמי שחסר שליטה על תשוקותיו לעלמה יפה וערומה. אדוניס מתקשר במיתולוגיה היוונית והרומית אל עולמם של אנשי הטבע והציידים וכאן הוא מגלם אדם פשוט, ספק איכר ספק פונדקאי בבר כפרי עלוב. ומנגד, העלמה הענוגה ונוס נינוחה בטוחה בעצמה ובכישורי שליטתה בו. ואחרי ההתרגשות של הנושא שמוצג כאן בחדשנות ביחס לזמנו ומתמרד נגד שורשיו התרבותיים. אוסף הציורים הטוב ביותר שמתאר תקופה זו של שפרנגר מוצג בהמוזיאון לתולדות האמנות בווינה.

מיצירותיו

• 
  יופיטר (בדמות סאטיר) ואנטיופה - יצירת מופת (1596)
• 
  הרקולס ואומפלה
• 
  אנג'ליקה ומדורו
• 
  וולקן ומאיה
• 
  ונוס וולקנו
• 
  "ונוס ואדוניס" (1595-7), יצירת מופת, מוצגת בווינה, The Kunsthistorisches Museum
• 
  "גלאוקוס וסיציליה" (1580-2)
• 
  אודיסאוס וקירקה (1580-85)
• 
  ונוס ומרקוריוס (1585)
• 
  אודיסאוס וקירקה (1586-87)
• 
  נוגה ומאדים מואשמים על ידי מרקורי (1586-87)
• 
  "Sine Cerere et Baccho friget Venus" (1590)
• 
  אפולו והמוזות (peinture sur marbre, ap. 1590)
• 
  החטא הקדמון (1593-95)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברתולומאיוס שפרנגר בוויקישיתוף

• מוזיאון המטרופולין בניו יורק - תערוכה של שפרנגר
• Bartholomeus Spranger: Splendor and Eroticism in Imperial Prague (Metropolitan Museum of Art)
• מסע אמנותי מפואר ונשכח
• אוסף צילומים של עבודותיו
• Splendor and Eroticism in Imperial Prague
• סרטון וידאו על יצירותיו של ברתולומאיוס שפרנגר, סרטון באתר יוטיוב
• הרקולס דיאנירה וניסוס 1580-85
• ברתולומאיוס שפרנגר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)