ברקואה
 סמל ברקואה | |
 | |
| הקתדרלה של ברקואה | |
| מדינה |
 קובה |
|---|---|
| מחוז | מחוז גואנטנמו |
| תאריך ייסוד | 1511 |
| שטח | 977 קמ"ר |
| גובה | 5 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 78,056 (2022) |
| ‑ צפיפות | 83.70 נפש לקמ"ר (2004) |
| קואורדינטות | 20°20′55″N 74°30′38″W / 20.3486111111111°N 74.5105555555556°W |
| אזור זמן | UTC -5 |
| http://www.baracoa.org | |
|
(למפת קובה רגילה)  | |
ברקואה (בספרדית: Baracoa) היא עיר במחוז גואנטנמו במזרח קובה. היא הוקמה ב-1511 והייתה העיר הראשונה שהקימו הספרדים בקובה. העיר שוכנת לחופו של באיה דה מייל (Bahía de Miel, "מפרץ הדבש"), והיא מוקפת הרים שבודדו אותה במשך מאות שנים. למעשה, עד שנות ה-60 של המאה העשרים, הגישה היחידה לעיר הייתה בדרך הים. בשנת 2004 התגוררו בברקואה כ-82 אלף תושבים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כריסטופר קולומבוס הגיע לקובה ב-27 באוקטובר 1492, במהלך מסעו הראשון. הוא עגן בנקודה המזוהה כיום כברקואה, וכינה אותו פורטו סאנטו. באותה העת חיו באזור בני הטאינו.
ב-1511 הגיע לקובה דייגו ולאסקס דה קואיאר במטרה לכבוש אותה ולהפכה למושבה ספרדית. ב-15 באוגוסט הוא ייסד את העיר, בשם נואסטרה סניורה דה לה אסונסיון דה ברקואה. היא הייתה לבירתה הראשונה של קובה, עד שב-1515 הועברה הבירה לסנטיאגו דה קובה. ב-1518 קיבלה מעמד של עיר והבישוף הראשון של קובה הקים בה את מושבו.
ספרד שאפה לשמור על כל אוצרות הטבע לעצמה, ואסרה על מסחר בין תושבי קובה לבין מדינות זרות. בשל מיקומה המבודד, התפתח בברקואה, במהלך המאות ה-16 וה-17, סחר בלתי חוקי עם הצרפתים והאנגלים. בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19 הגיעו לאזור צרפתים רבים שנמלטו מהאיטי בעקבות מרד העבדים, והם החלו לפתח גידולי קפה וקקאו. המטעים ננטשו בראשית המאה ה-20, ושרידיהם הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 2000.
עד המהפכה הקובנית, הגישה לברקואה הייתה רק דרך הים. בשנות ה-60 נסללה דרך הררית בת 120 ק"מ שחיברה בינה לבין גואנטנמו, ולאורכה הוקמו 11 גשרים. הדרך הוצגה כאחד מהישגיה הגדולים של המהפכה.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלכלת האזור מבוססת על גידולי קקאו, קוקוס ובננות, וברקואה היא המרכז העיקרי בקובה לייצור שוקולד.
בידודה של העיר עיכב את התפתחותה התיירותית, אך מאז נסללה אליה דרך הגישה, החלו להגיע אליה גם תיירים. עם האתרים הפופולריים בסביבתה נמנים הפארק הלאומי אלחנדרו דה הומבולדט והר השולחן אל יונקה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ברקואה- ברקואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
