ברנרד אבישי
 | |
| לידה |
8 בפברואר 1949 (בן 75) מונטריאול, קנדה  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל, ארצות הברית |
| שפות היצירה |
עברית |
| בן או בת זוג |
סדרה דיקובן אזרחי |
| מספר צאצאים |
3 |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים (1987) |
|
bernardavishai | |
  | |
ברנרד אבישי (באנגלית: Bernard Avishai; נולד ב-8 בפברואר 1949) הוא פרופסור למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים. אבישי הוא עמית גוגנהיים, בעל תואר דוקטור בכלכלה פוליטית מאוניברסיטת טורונטו, ולימד במגוון מוסדות, בהם אוניברסיטת דיוק, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ודארטמות' קולג', והיה מנהל תוכנית "Zell" ליזמות במרכז הבינתחומי הרצליה. מתגורר בירושלים ובארצות הברית.
מ-1986 עד 1991 היה עורך טכנולוגי של הרווארד ביזנס רוויו. לפני שפנה לניהול, הוא סיקר את המזרח התיכון כעיתונאי. הוא כתב מאמרים ופרשנויות רבים עבור הניו יורקר, The New York Review of Books, הרווארד ביזנס רוויו, הארפרז וכתבי עת אחרים. הוא מחברם של שלושה ספרים על ישראל, כולל "הטרגדיה של הציונות" ו"הרפובליקה העברית" משנת 2008.[1] מ-1998 עד 2001 הוא היה המנהל הבינלאומי להון אינטלקטואלי בתאגיד KPMG. לפני כן עמד בראש פיתוח המוצר ב-Monitor Group.
קריירה אקדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברנרד אבישי נולד במונטריאול, קוויבק ב-1949. בנו של בן שייקוביץ', נשיא אגודת הציונים בקנדה בשנות ה-50. אבישי התנדב לעבודות חקלאות בקיבוץ ישראלי במהלך מלחמת ששת הימים, ועבר עם אשתו הראשונה, האמנית סוזן אבישי, לישראל ב-1972, בזמן שעבד על דוקטורט בכלכלה פוליטית באוניברסיטת טורונטו. באותה תקופה החל לכתוב על ישראל, תולדות הציונות והסכסוך הערבי-ישראלי. לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוא פרסם סדרה של מסות פוליטיות ב-The New York Review of Books, והמשיך לפרסם שם עד אמצע שנות ה-80.
אבישי קיבל את הדוקטורט שלו ב-1978, בו כתב בעיקר על עבודתם של הובס ומרקס. הוא עבר לבוסטון ב-1980, שם לימד מדעי הרוח ב-MIT, והצטרף למערכת של מגזין דיסנט.
ספרו הראשון, "הטרגדיה של הציונות", ראה אור ב-1985 ועורר מחלוקת ניכרת, שכן הוא טען שהכיבוש שאחרי 1967 הוא סימפטום של דמוקרטיה נגועה במוסדות ורעיונות ציוניים אנכרוניסטיים. לדבריו - המחלוקת בנוגע לספר הובילה לסיום העסקתו ב-MIT, והוא עזב לבית הספר לעסקים של הרווארד ב-1986.[2] בהרווארד הוא החל לערוך את ה-הרווארד ביזנס רוויו. ב-1987 הוענקה לו מלגת גוגנהיים על עבודתו הנוגעת לסופר ארתור קסטלר, מה שהוביל בסופו של דבר למאמרים ב"ניו יורקר", "פרטיזן ריוויו" ו"סלמגונדי". ספרו השני, "ישראל חדשה", ראה אור ב-1990.
אבישי היה פרופסור אורח בבית הספר לעסקים פוקווה ועמית בכיר בבית הספר למדיניות ציבורית בסנפורד באוניברסיטת דיוק, שם לימד קורסים על הכלכלה החדשה ומדיניות ציבורית.
כיום, אבישי משמש כפרופסור אורח המתמחה בכלכלה פוליטית במכללת דארטמות' בהאנובר, ניו המפשייר.
קריירה עסקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנותיו ב-הרווארד ביזנס רוויו (HBR), שם הפך לעורך הטכנולוגיה והאסטרטגיה של המגזין, שינו באופן ניכר את מסלול הקריירה שלו. הוא פרסם עשרות מאמרים בנושא ייצור מבוסס מחשב, רשתות מידע מתפתחות וגלובליזציה. בזמן בו שקל לעבור לייעוץ לניהול ידע, החל לנתח את ההשלכות של טכנולוגיה עילית על הכלכלה והחברה בישראל. ב-1991, שנתו האחרונה ב-HBR, הוא פרסם במגזין מאמר תחת הכותרת: "העתיד של ישראל: כוח מוח, היי-טק — ושלום", ובכך ניבא את הכיוון הכלכלי של ישראל בהיי-טק. לאחר מכן הצטרף ל-Monitor Group כראש פיתוח המוצר שלה, והפך למנהל הבינלאומי של הון אינטלקטואלי ב-KPMG ב-1998. בשנים אלו הוא המשיך לכתוב מאמרים, בעיקר על פוליטיקה וכלכלה ישראלית, ל"ניו יורקר", הניו יורק טיימס, "אמריקן פרוספקט", פורצ'ן ומגזינים נוספים.
הוא נשאר פעיל כיועץ הקשור למוניטור גרופ, ולימד תכנון עסקי יזמי בלוב ובמקומות אחרים בחסותה.
הרפובליקה העברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2002 התחתן עם סידרה דקובן אזרחי, פרופסור לספרות באוניברסיטה העברית, וחזר לישראל ולהוראה,[3]כשניהל את תוכנית Zell ליזמות במרכז הבינתחומי הרצליה.[4] ב-2005 כתב מאמר "להציל את ישראל מעצמה" במגזין "הארפר'ס". המאמר צוטט רבות והוביל בסופו של דבר לכתיבת הספר "הרפובליקה העברית" ("The Hebrew Republic"). בספר זה טען שהאליטות המקצועיות של ישראל הצליחו בגלובליזציה, והפכו את ישראל יעד טבעי לתהליך שלום. אולם העובדה שהדמוקרטיה הישראלית הזניחה באופן מתמשך ושיטתי את המיעוט הערבי הגדול במדינה, שמהווה 20% מהאוכלוסייה, כמו גם הפריבילגיות המיוחדות הניתנות לחרדים בישראל - יובילו לאסון שרק הסדר עם הפלסטינים יכול למנוע. כפי שסיכם בספר - "לישראל לא תהיה כלכלה כמו של סינגפור באמצעות מלחמת לאומים כמו זו של סרביה".[5]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבישי נשוי לסדרה דקובן אזרחי. הוא אב לשלושה ילדים. הוא מחלק את זמנו בין בתים בירושלים ובווילמוט, ניו המפשייר.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Blogger: User Profile: Bernard Avishai".
- ^ Avishai, Bernard (2 באפריל 2012). "Real Life, not "Counterlife"". The Daily Beast. נבדק ב-12 באוגוסט 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Avishai, Bernard. "Saving Israel from itself: A secular future for the Jewish state". Harper's Magazine.
- ^ "Bernard Avishai Dot Com: Take A Buck".
- ^ Avishai, Bernard (באפריל 2008). The Hebrew Republic: How Secular Democracy and Global Enterprise Will Bring Israel Peace At Last. Harcourt. p. 9.
{{cite book}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Getting to the promised land
- Bernard Avishai Dot Com תגובות, בעיקר בקשר לישראל
- וידאו (עם mp3 זמין) דיון על המזרח התיכון עם אבישי וסם בהור ב-Bloggingheads.tv