ברנרדו פיזאנו

ברנרדו פיזאנו
לידה	12 באוקטובר 1490; פירנצה, רפובליקת פירנצה
פטירה	23 בינואר 1548 (בגיל 57); רומא, מדינת האפיפיור

ברנרדו פיזאנו (באיטלקית: Bernardo Pisano (גם פאגולי), 12 באוקטובר 1490 - 23 בינואר 1548) היה מלחין, כומר, זמר ומלומד איטלקי מתקופת הרנסאנס. הוא היה אחד ממחברי המדריגלים הראשונים והמלחין הראשון בכל מקום שהוא שזכה לכך, שקובץ שלם של מוזיקה חילונית, שכולו מוקדש לו בלבד, ייצא לאור בדפוס.

חייו

פיזאנו נולד בפירנצה וייתכן שעשה זמן מה בפיזה (ומכאן שמו). בצעירותו שר ולמד מוזיקה בכנסיית אנונציאטה בפירנצה. בשנת 1512 התמנה למאסטרו די קאפלה (ממונה על המוזיקה) של הכנסייה, משרה שמילא נוסף לפיקוח על זמרי המקהלה ושירה בקאפלות השונות. מסתבר, שהיה חביב על משפחת מדיצ'י, שלא הסתפקו בכך ששכרו אותו למשרה בכנסייה אלא נתנו לו גם משרת זמר בקאפלה האפיפיורית ברומא, מיש לאחר שהחשמן ג'ובאני דה מדיצ'י היה לאפיפיור לאו העשירי. אי שם בתקופה שבין 1512 ל-1520 היה מורו של פרנצ'סקו קורטצ'ה, נגן עוגב ומלחין בחצר קוזימו דה מדיצ'י, דוכס טוסקנה.

פיזאנו ישב ישיבת קבע ברומא עד סוף חייו. נוסף לזמרה במקהלת הקאפלה האפיפיורית, קיבל קצבאות כמורה מן האפיפיור, בין השאר בכל אחת מן הקתדרלות של סביליה ולרידה. בין 1515 ל-1519 נסע בלוך ושוב בין פירנצה לרומא, כיוון שכיהן במשרות בשתי הערים, אבל בשנת 1520 חזר לרומא והסתפק בביקורים מדי פעם בפירנצה.

פיזאנו נכשל בטעות כשחזר לפירנצה ב-1529, בתקופת הממשלה הרפובליקאית בת שלוש השנים, תוצאה של הפיכה מוצלחת נגד בני מדיצ'י. מחמת קשריו הקרובים בעליל למשפחת מדיצ'י, האשימו אותו בריגול למען האפיפיורות. הוא נעצר, נכלא ועונה. בספטמבר 1529 החל המצור המפורסם על פירנצה ופיזאנו שוחרר. ב-1530 נפלה פירנצה בידי צבא האפיפיור ומשפחת מדיצ'י חזרה לשלטון. אחרי שניצל בעור שיניו ונחלץ מביתו לשעבר, חזר פיזאנו לרומא ושוב לא יצא ממנה.

ב-1546 מינה אותו האפיפיור פאולוס השלישי לממונה על המוזיקה בקאפלה הפרטית שלו, משרה שבה נשאר רק שנתיים, עד למותו בשנת 1548. בין הזמרים בקבוצת העלית הזאת היה יאקוב ארקאדלט, שיתפרסם עוד יותר מפיזאנו כמלחין מדריגלים.

מוזיקה והשפעה

פיזאנו כתב מוזיקת קודש בסגנון הומופוני מפוכח, קרוב לוודאי לשימוש בכנסיית אנונציאטה כששימש שם מאסטרו די קאפלה, הרי עיקר השפעתו הייתה כמלחין מוזיקה חילונית. יש הטוענים, שפיזאנו היה מלחין המדריגלים הראשון. המלחינים שנודעו זמן קצר אחריו כאמני הסוגה הזו - קוסטאנצו פסטה, יאקוב ארקאדלט, פיליפ ורדלו - היו מודעים לפועלו והעתיקו חלק ממאפייני הסגנון שלו.

ראשית המוזיקה החילונית של פיזאנו טיפוסית למוזיקה האיטלקית בשני העשורים הראשונים של המאה ה-16: קלילה, תוססת מקצבית, הומופונית על פי רוב, מכילה חזרות תכופות ובדרך כלל לשלושה קולות. רוב היצירות הללו הן בלדות או קאנצונטות. המוזיקה החילונית המאוחרת יותר שכתב, ובכלל זה האוסף החשוב משנת 1520, הספר המודפס הראשון של מוזיקה חילונית המוקדש ליצירותיו של מלחין יחיד, כוללת, כהגדרה הטובה ביותר, מוזיקה בעלת אופי מדריגלי (אם כי פיזאנו לא השתמש במונח זה). השירים נושאים לעיתים אופי רציני ובמקרים אחרים, הומוריסטי; יש שהם ייצוג לשבע פואמות של פטררקה. המוזיקה משתדלת להעביר בזהירות ומתוך הקפדה את הרגש המובע בפואמה שלמילותיה נכתבה. במקרים רבים חוזרת השורה האחרונה של הטקסט לשם הדגשה, תכונה מיוחדת שהייתה עם הזמן לסימן היכר של המדריגל המוקדם. מבחינת המרקם, המוזיקה נעה בין קטעים הומופניים לפוליפוניים, ובין קטעים לקבוצות של שני זמרים, שלושה וארבעה יחדיו.

לקריאה נוספת

"Bernardo Pisano," in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. ISBN 1-56159-174-2
Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. ISBN 0-393-09530-4
Alfred Einstein, The Italian Madrigal. Princeton, 1949.

"ברנרדו פיזאנו" במילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים, עורך סטנלי סיידי, כרך 20, לונדון, הוצאת מקמילן, 1980.
גוסטב ריז, "מוזיקה ברנסאנס", ניו יורק, ו.ו. נורטון ושות', 1954.
אלפרד איינשטיין, "המדריגל האיטלקי", פרינסטון, 1949.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברנרדו פיזאנו בוויקישיתוף

ברנרדו פיזאנו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ברנרדו פיזאנו, באתר Discogs (באנגלית)