ברנהרד וייס

ברנהרד וייס
Bernhard Weiß

לידה	30 ביולי 1880 ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	29 ביולי 1951 (בגיל 70) לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה	גרמניה
השכלה	אוניברסיטת מינכן אוניברסיטת פרייבורג אוניברסיטת הומבולדט של ברלין אוניברסיטת וירצבורג
דרגה	ריטמייסטר
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה
עיטורים
צלב הברזל

ברנהרד וייס צועד בראש הלוויית שני שוטרים שנרצחו בשנת 1931

שלט לזכרו של ברנהרד וייס

שלט זיכרון מחוץ לביתו של ברנהרד וייס בברלין

ברנהרד וייס (בגרמנית: Bernhard Weiß‏; 30 ביולי 1880 בברלין – 29 ביולי 1951 בלונדון) היה עורך דין יהודי-גרמני וסגן מפקד משטרת ברלין בימי רפובליקת ויימאר. בתפקידו זה היה וייס לפקיד הממשלתי היהודי היחיד שהביא למאסרם של פושעים נאציים בימי רפובליקת ויימאר.

ביוגרפיה

ראשית חייו

ברנהרד וייס נולד למשפחה משכילה ומוכרת בברלין. הוא קיבל תואר דוקטור למשפטים לאחר לימודיו באוניברסיטת ברלין, באוניברסיטת מינכן, באוניברסיטת פרייבורג ובאוניברסיטת וירצבורג.

בשנת 1904 התנדב לשירות צבאי וגויס כקצין במילואים בצבא הבווארי המלכותי, משום שכיהודי לא היה רשאי להתגייס לצבא הפרוסי.

במלחמת העולם הראשונה קיבל דרגת סרן (Rittmeister). במסגרת תפקידיו היה לקצין האחראי על יחידה רפואית וזכה בעיטור צלב הברזל מדרגה ראשונה. שלושת אחיו ובן דודו לחמו אף הם במלחמה. אחד נהרג, ואחר נפצע פצעים קשים.

וייס היה פעיל בקהילה היהודית של ברלין. הוא היה חבר ועד סמינר הרבנים הרפורמי בברלין וחבר "האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית" (Centralverein deutscher Staatsbürger jüdischen Glaubens). ארגון זה פעל לקידום הזכויות האזרחיות והחברתיות של היהודים בגרמניה וטיפוח זהותם הגרמנית.

וייס נודע כעורך דין מצוין וכשופט יעיל, והיה גם היהודי הראשון שהצטרף לשירות המדינה הגרמני בתקופה שלפני רפובליקת ויימאר.

סגן מפקד המשטרה הפלילית של ברלין

בשנת 1918 התמנה וייס לסגן מפקד המשטרה הפלילית של ברלין, ה"קריפו" (KRIPO - KRIminalPOlizei). בשנת 1925 התמנה לראש ה"קריפו". בשנת 1920 הוא פיקד על המשטרה הפוליטית ולבסוף מונה לסגן מפקד כלל משטרת ברלין בשנת 1927.

וייס היה חבר במפלגה הדמוקרטית הגרמנית (Deutsche Demokratische Partei). הימים היו ימי השלטון הדמוקרטי של רפובליקת ויימאר. שלטון זה היה שינוי קיצוני מהשלטון הרודני הקודם של גרמניה. עקב כך הייתה רפובליקת ויימאר נתונה למתקפות מכל גוני הקשת הפוליטית בגרמניה. וייס פעל רבות להגנה על השלטון הדמוקרטי מפני הקיצוניים הימניים והשמאלניים של התקופה. בתוך האווירה הפוליטית הקשה הזו, הפך וייס את ה"קריפו" למוסד שהגן על הדמוקרטיה הפרלמנטרית.

כסגן מפקד משטרת ברלין היה וייס מעורב מקרוב במצוד אחר רוצחו של ולטר רתנאו שהסתיים בלכידתו של הרוצח. רתנאו, תעשיין ופוליטקאי יהודי, שירת בממשלות ויימאר בתפקידים שונים כולל בתפקיד שר החוץ. רתנאו נרצח בשנת 1922, חודשיים אחרי חתימת הסכם רפאלו. מתוקף תפקידו, פעל וייס רבות כנגד הקומוניסטים מחד וכנגד ה"חולצות החומות" – פלוגות הסער הנאציות מאידך ופעל להחרמת נשקם.

בשנת 1927 הביא וייס לסגירת סניף המפלגה הנאצית בברלין. באותה שנה הביא למעצרם של 500 מחברי המפלגה הנאצית בשל השתייכות לארגון לא חוקי.

ד"ר וילהלם ארנולד דריוז, שר הפנים הפרוסי לשעבר, שמינה את וייס למשטרת ברלין אמר בשנת 1932 על וייס:

כשהחלטנו לראשונה למנות יהודי לשירות המדינה, ידעתי שהראשון יצטרך להיות הטוב מכולם. אני בחרתי בך, ואני שמח שענית על כל ציפיותינו.

עימותים עם יוזף גבלס

בזמן כהונתו, וייס היה מטרה לקמפיין בלתי פוסק של השמצות מצד יוזף גבלס. בימי רפובליקת ויימאר גבלס היה פעיל נאצי בכיר ולימים היה לשר ההסברה הנאצי. גבלס כינה את וייס בכינוי גנאי "איזידור". הוא הצביע עליו כיהודי שמסמל את כל הרע שברפובליקת ויימאר, אותה כינה "הרפובליקה היהודית". בעיתונו "דֵר אַנְגְרִיף" (ההתקפה) פרסם גבלס קריקטורות של וייס המצויר כקוף בעל אף גדול, כחמור וכנחש.

וייס לא נשאר אדיש להתקפות ותקף בחזרה. הוא תבע את גבלס על דיבה וזכה במשפט. גבלס המשיך בהתקפותיו. וייס, שלא הרגיש מאוים, תבע אותו שוב ושוב. ארבעים פעם וייס תבע לדין את יוזף גבלס. בהזדמנויות אחרות הוא אף מנע ממנו לנאום בהפגנות נאציות.

בשנת 1932, בעקבות פעילותו כנגד בכירי השלטון הנאצי, הביא קנצלר גרמניה פרנץ פון פאפן למעצרו של ברנהרד וייס, ואולם זה שוחרר יום למחרת. בשנת 1940 בסרט האנטישמי היהודי הנצחי, הוזכר שמו ותמונתו כיהודי שהשתלט על גרמניה .

בריחתו של וייס לאנגליה

ימים ספורים לפני שהיטלר מונה לקנצלר גרמניה, נאלץ וייס לברוח מגרמניה. שוטרי משטרת ברלין, פקודיו של וייס, קיבלו צו לעצור את מפקדם לשעבר. הרמן גרינג אף הציע פרס לכל מי שיסייע בלכידתו של וייס. חבר של וייס בא לעזרתו והסיע אותו ברכבו עד לגבול הצ'כי. מצ'כסלובקיה המשיך וייס לאנגליה.

ברנהרד וייס פתח בפרק חדש בחייו באנגליה. בלונדון הקים עסק של דפוס ומכשירי כתיבה ושם חי עד סוף ימיו.

לאחר בריחתו מגרמניה נשללה מווייס אזרחותו הגרמנית. לאחר תום מלחמת העולם השנייה נאבק וייס להחזרת אזרחותו הגרמנית. בשנת 1951, לאחר מאבק עיקש זכה ברנהרד וייס באזרחות הגרמנית הנכספת. אולם תקופה קצרה לפני כן הוא נפטר מסרטן ולא זכה לראות את פרי מאבקו.

אלמנתו, לוטה וייס (לבית ביס) חזרה לברלין מיד לאחר מות בעלה. היא נפטרה בברלין שנה לאחר מות בעלה, בשנת 1952.

לאחר מותו

לאחר מותו הונצח ברנהרד וייס באופנים שונים. "הוא היה אדם של קיצוניות, יהודי שהיה ספוג בערכים פרוסיים, קטן ממדים אבל גדול במעשים ודמוקרט נלהב", כך כתב אווה דננבאום (Uwe Dannenbaum) בעיתון די ולט בטקס חנוכת כיכר לזכרו של ברנהרד וייס לפני תחנת הרכבת פרידריכשטראסה בעיר ברלין.

כיכר נוספת בברלין נושאת את שמו באלכסנדרפלאץ שטראסה. ברנהרד וייס מונצח גם בלוח הנצחה שהוצב מחוץ לבית שבו חי.

בשנת 2005 הופק הסרט של הבמאי ריינר ברוקנר (Reiner Mathias Brueckner) "האיש שרדף אחר גבלס". הסרט המתאר את פועלו של ברנהרד וייס המוצג כמגן הבלתי נלאה של הדמוקרטיה בגרמניה שלפני שלטונו של אדולף היטלר.

בשנת 2007, הפדרציה הגרמנית של החיילים היהודים העניקה פרס לזכרו: "מדליית ברנהרד וייס". המדליה מוענקת מדי שנה לגרמנים שפועלים למען הבנה וסובלנות.

לקריאה נוספת

• Michael Berger, : Bernhard Weiß, preußischer Jude und Offizier. In: Eisernes Kreuz und Davidstern. Die Geschichte Jüdischer Soldaten in Deutschen Armeen, trafo verlag, Berlin 2006, ISBN 3-89626-476-1, S. 203–207

• Michael Berger, Dr. Bernhard Weiß. Sein Kampf für Demokratie und Rechtsstaat in der Weimarer Republik. In: Eisernes Kreuz – Doppeladler – Davidstern. Juden in deutschen und österreichisch-ungarischen Armeen. Der Militärdienst jüdischer Soldaten durch zwei Jahrhunderte, trafo verlag, Berlin 2010, ISBN 978-3-89626-962-1, S. 146–150

• Dietz Bering, Kampf um Namen. Bernhard Weiß gegen Joseph Goebbels, Klett-Cotta, Stuttgart 1991

• Joachim Rott, Bernhard Weiß (1880–1951), Hentrich & Hentrich, Berlin 2008, ISBN 3-938485-54-X

• Bjoern Weigel, Bernhard Weiß. In: Wolfgang Benz (Hrsg.): Handbuch des Antisemitismus. Judenfeindschaft in Geschichte und Gegenwart. Band 2: Personen. de Gruyter/Saur, Berlin 2009, ISBN 978-3-598-24072-0, S. 880–882

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברנהרד וייס בוויקישיתוף

• Paul Grossman, Bernhard Weiss: True Life Crime Fighter Done in by Gangsters, Criminalelement.com
• Lenny Picker, Jewish Creator of Modern German Police, The Jewish Daily Forward
• Anthony Grenville, From Police Chief in Berlin to Refugee in Britain , Association of Jewish Refugees