ברכה ברטה סקולמן
 | |
| לידה |
9 בדצמבר 1897  |
|---|---|
| פטירה |
6 בינואר 1974 (בגיל 76) |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
  | |
ברכה ברטה סקולמן (באנגלית: Scholman או Bertha Singer Schoolman; 9 בדצמבר 1897 – 6 בינואר 1974) הייתה אשת חינוך ומנהיגה ציונית. היא מילאה שורת תפקידים בהסתדרות הציונית הדסה בארצות הברית ובארגון עליית הנוער של הסוכנות היהודית. שימשה בין היתר כמזכירה ארצית, סגנית נשיאה ויו"ר ועדת ארץ ישראל של הסתדרות "הדסה" בארצות הברית. היא עמדה בראש הוועד המנהל של עליית הנוער מטעם הסוכנות היהודית יחד עם משה קול בין השנים 1947–1953 והייתה מעורבת רבות בתחומי הבריאות והחינוך במדינת ישראל הצעירה.
חייה ופועלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברכה ברטה סינגר נולדה בניו-יורק בשנת 1897 לוולף ופרימט סינגר. היא למדה בסמינר התאולוגי היהודי, כמו עמיתתה וחברתה בארגון "הדסה" הנרייטה סאלד, שם סיימה ב-1921 את לימודי ההוראה. בשנה זו, בהיותה רק בת 24, החלה לכהן כיו"ר ועדת ארץ-ישראל של "הדסה", שפיקחה על כל פעילות החינוך והרפואה של הארגון בארץ- תפקיד בו נשאה עד 1927. בשנת 1922 נישאה ברכה לאלברט אבא סקולמן, מנהל ה-Central Jewish Institute ומייסד מחנות הקיץ לילדים ונוער CEJWIN במדינת ניו-יורק. בשני מוסדות אלה היא מילאה תפקידים חינוכיים ומנהליים. במהלך שנות השלושים שהתה תקופות ממושכות יחד עם שתי בנותיה הצעירות בארץ ישראל המנדטורית ובין 1940 ל-1943 שימשה בתפקיד המזכירה הארצית של נשות הדסה בארצות הברית, וכסגנית הנשיאה.
ב-1947 קיבלה על עצמה את תפקיד יו"ר הוועד המנהל של עליית הנוער יחד עם משה קול, בעקבות פניה דחופה של הסוכנות היהודית. על מנת למלא תפקיד זה היא עזבה את משפחתה באמריקה ויום לפני הכרזת החלוקה באו"ם, הגיעה לארץ ישראל. בזמן שהותה בארץ נסעה סקולמן יחד עם גולדה מאיר בשיירה שהותקפה על ידי ערבים בדרכה לירושלים, בה נהרג הנס בייט, יו"ר עליית הנוער בפועל.[1] בזמן מלחמת העצמאות לאחר שבית החולים "הדסה" בהר הצופים ננטש ומערכת הבריאות בירושלים חוותה משבר, חברה ברכה סקולמן אל מספר פעילות "הדסה" אמריקאיות נוספות על מנת לסייע לארגון הרפואי בארץ. בין 1947 ל-1953 היא בילתה בכל שנה כשישה חודשים בארץ, הרחק ממשפחתה ומביתה, כשהיא מובילה את עליית הנוער בחינוך ודאגה לצרכיהם של בני הנוער הפליטים הרבים שהגיעו ארצה מאירופה. דאגתה לחינוך הנוער בארץ ישראל, ובמיוחד לפליטי השואה הצעירים, הביאה למעורבותה בהקמת כפר הנוער "נווה הדסה" שבשרון, כפר הנוער הדתי בכפר חסידים, וכן כפר הנוער ניצנים. כאות הערכה לפועלה בתחום החינוך, נקראו על שמה מספר אתרים בהם "חורשת סקולמן" בכפר הנוער ניצנים, ו"בית סקולמן" בכפר הנוער נווה הדסה.
בשנת 1947 העניק לה מכון המורים של הסמינר התאולוגי היהודי את פרס Outstanding Alumni Award ובשנת 1969 העניק לה משרד הביטחון בצעד יוצא דופן את עיטור לוחמי המדינה כאות הערכה על פועלה למען מדינת ישראל.
ברכה סקולמן הייתה חברה ב"חברה לקידום היהדות" (Society for the Advancement of Judaism) ואחת ממנהלות "קרן היהדות הרקונסטרוקטיבית" (Jewish Reconstructionist Foundation). היא למדה בסמינר התאולוגי היהודי בעל התפיסה הקונסרבטיבית, אך הייתה רקונסטרוקטיבית בהשקפתה.
ב-6 בינואר 1974 נפטרה ברכה סקולמן לאחר מחלה ממושכת. היא קבורה לצד בן זוגה אלברט סקולמן בהר הזיתים. על מצבתה נרשם: "חייה היו קודש לעליית הנוער והדסה".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גלדיס רוזן, ברכה ברטה סקולמן, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- מדריך לארכיון משפחת סקולמן, 1889-1994, הכולל ביוגרפיה של ברטה סקולמן ובעלה אלברט סקולמן (באנגלית)
- Bertha Schoolman, Zionist, Educator, Youth Aliya Leader, Dead at Age 76, JTA, 10 Jan. 1974
- Bertha S. Schoolman, Odyssey of the Jewish Child
, The Jewish social service quarterly Vol.25.1 (September 1948), pp. 54-59
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ התקפות קשות על שיירות ליד ירושלים. - פעולות תגמול, דבר, 28 בדצמבר 1947