ברונו פונטקורבו
 | |
| לידה |
22 באוגוסט 1913 פיזה, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
24 בספטמבר 1993 (בגיל 80) דובנה, רוסיה |
| ענף מדעי |
פיזיקה גרעינית, פיזיקה, פיזיקת חלקיקים, מחקר ופיתוח |
| מקום קבורה |
בית העלמין הפרוטסטנטי של רומא |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט |
אנריקו פרמי, פרדריק ז'וליו-קירי |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
Revaz Salukvadze |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ברונו פונטקורבו (באיטלקית: Bruno Pontecorvo; 22 באוגוסט 1913 – 24 בספטמבר 1993) היה פיזיקאי יהודי יליד איטליה שפעל בפיתוח פצצת האטום, וסייע לפרויקט מנהטן בימי מלחמת העולם השנייה. בשנת 1950 ערק לברית המועצות.
ראשית דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברונו פונטקורבו נולד בעיר פיזה באיטליה למשפחה יהודית חילונית, והיה בן דודו של אנצו סרני. בשנת 1931, בגיל 18, נתקבל ללימודי פיזיקה באוניברסיטת רומא שהתנהל בהדרכתו של הפיזיקאי אנריקו פרמי, מי שעתיד להיות לימים מאבות פצצת האטום. פונטקורבו הפך לאחד מעוזריו הקרובים של פרמי והשתייך לקבוצת תלמידיו הנבחרים שכונתה אחר-כך "הבחורים מוויה פניספרנה", על שם הרחוב בו שכן המכון לפיזיקה שבו עבדו. בשנת 1934 נטל חלק בניסוי שערך פרמי שהוביל לגילוי הביקוע הגרעיני. בשל חוקי האפליה נגד היהודים שנחקקו באיטליה הפשיסטית עבר פונטקורבו בשנת 1936 לפריז לעבוד במעבדתו של הפיזיקאי פרדריק ז'וליו-קירי חתן פרס נובל לכימיה.
בימי מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם כניסת הנאצים לפריז ביוני 1940 נמלט פונטקורבו לספרד ומשם הגיע לארצות הברית בה השיג עבודה בחברת נפט בטולסה שבמדינת אוקלהומה. בשל דעותיו השמאליות לא נקרא פונטקורבו להצטרף לפרויקט מנהטן בו פותחה פצצת האטום, אך בשנת 1943 הוא נקרא להצטרף למעבדת מונטריאול בקנדה שסייעה לפרויקט מנהטן. בקנדה הגיש פונטקורבו בקשה לקבלת אזרחות בריטית.
בתוכנית האטום הבריטית ועריקתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שקיבל אזרחות בריטית יצא פונטקורבו בשנת 1948 לבריטניה והצטרף לתוכנית הגרעין הבריטית בתחנת הניסויים האטומית בהרוול. בשנת 1950 הוא נתמנה לתפקיד ראש המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת ליברפול ואמור היה להתחיל בתפקידו בינואר 1951. למרות המינוי, ב-31 באוגוסט 1950, בהיותו בחופשה באיטליה יצא עם אשתו הלנה מיאנה ושלושת ילדיו לסטוקהולם ומשם המשיכו בדרכם לפינלנד. בני המשפחה הוסעו במכונית של השגרירות הסובייטית לנמל ויצאו בספינה לברית המועצות.
בברית המועצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עריקתו של פונטקורבו גרמה לדאגה בשירותי הביון של מדינות המערב, שחששו מהעברת סודות הנשק הגרעיני לברית המועצות, לאחר שכחצי שנה קודם לכן ב-1 במרץ 1950 הועמד לדין בארצות הברית מדען האטום הבכיר קלאוס פוקס, ונמצא אשם בהעברת מידע גרעיני לסובייטים ונדון ל-14 שנות מאסר. החששות הופגו כאשר נתברר כי לפונטקורבו הייתה גישה מוגבלת בלבד למידע סודי.
בברית המועצות זכה פונטקורבו בכבוד רב, הוענקו לו זכויות היתר השמורים לנומנקלטורה, חוג בכירי השלטון והמפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. הוא עבד במכון למחקר גרעיני בעיר דובנו צפונית למוסקבה. הוא עסק במחקר עיוני ובשנת 1953 הוענק לו פרס סטלין.
חמש שנים לאחר עריקתו, בפברואר 1955, נתן פונטקורבו בגלוי אישור לכך כי הוא נמצא בברית המועצות. היה זה כשפרסם בשני העיתונים הסובייטיים החשובים ביותר, פראבדה, ביטאון המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ואיזבסטיה, ביטאון ממשלת ברית המועצות, מאמר פרי עטו הקורא לאיסור הנשק הגרעיני. במאמר הגדיר עצמו כ"פרופסור ובעל פרס סטלין". במקביל הופיע במסיבת עיתונאים בה הסביר את מניעיו לעזוב את המערב ולעבוד בברית המועצות. שנים רבות לא יצא פונטקורבו מברית המועצות. לראשונה עשה כן בשנת 1978 כאשר הגיע לביקור באיטליה ארץ הולדתו.
בשנת 1958 הוא נתקבל כחבר באקדמיה הרוסית למדעים וזכה לקבל פעמיים את "אות לנין".
ברונו פונטקורבו נפטר בדובנו בשנת 1993. גופתו נשרפה על פי צוואתו. מחצית מאפרו נטמנה בבית הקברות הפרוטסטנטי של רומא ומחצית נטמנה בדובנו. בן 80 היה במותו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלן מורהד, מרגלי האטום, הוצאת כתבים 1953.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונתו באתר sciencephoto.
- ברונו פונטקורבו משמיע קולו דבר 11.3.1955.
- סודו של פונטקורבו מעריב 11.3.1955.
- הידיעה על מותו בניו יורק טיימס 28.9.1993.
- ברונו פונטקורבו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
