ברברה בודישון
.jpg) | |
| לידה |
8 באפריל 1827 Whatlington, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
11 ביוני 1891 (בגיל 64) Robertsbridge, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Barbara Leigh Smith |
| תחום יצירה |
דין, חינוך נשים, פמיניזם, אמנות |
| בן או בת זוג |
Eugène Bodichon |
| מספר צאצאים |
0 |
| חתימה |
.jpg){kind=small} |
  | |
ברברה ליי סמית בודישון (באנגלית: Barbara Leigh Smith Bodichon, שם נעורים: ליי סמית, 8 באפריל 1827 – 11 ביוני 1891) הייתה פמיניסטית, אמנית, אשת חינוך ופילנתרופית אנגלייה, מן הלוחמות הבולטות לזכויות נשים במחצית המאה ה-19. ב-1854 פרסמה חיבור פורץ דרך, Brief Summary of the Laws of England concerning Women, שבעקבותיו החל מאבק של נשים למען זכויות כלכליות, בשנת 1858 ייסדה את כתב העת English Woman's Journal. ב-1869 הייתה מן המייסדות של גירטון קולג', הקולג' הראשון לנשים באוניברסיטת קיימברידג'.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הוריה של ברברה בודישון היה יוצא דופן. אביה, בנג'מין סמית, חבר בית הנבחרים הבריטי, בעל נכסים רבים, אבל במקביל - בעל חשיבה רדיקלית, בחר שלא להינשא לאמה, מתוך אמונה שחוקי הנישואים פוגעים באישה. חמשת ילדיהם, שבודישון הייתה הבכורה בהם, נולדו אם כן מחוץ לנישואין, עניין שגרם לכמה מבני משפחתם להתנכר להם, בהם מי שהייתה בת דודתה של בודישון - פלורנס נייטינגל.[1] האם, אן לונגדן, נפטרה משחפת כאשר בודישון הייתה בת שבע. ברוח התפישה הרדיקלית, התעקש האב העשיר לשלוח את חמשת ילדיו לחינוך ציבורי, בצד ילדי מעמד הפועלים של האזור. החל מגיל 21 נהנו כל ילדי משפחת ליי סמית מהקצבה שנתית נדיבה של 300 פאונד, שהעמיד לרשותם האב, הוא גם דאג להוריש לכל ילדיו, בנים ובנות, סכום שווה, הליך מאוד לא מקובל באנגליה של התקופה הוויקטוריאנית.[2]
ברוח הבית, גם בודישון לא מיהרה להיכנס, כבנות דורה, להתחייבות של נישואים וגידול ילדים, אלא התמסרה לשני התחומים הקרובים ללבה: ציור (בעיקר בצבעי מים) וזכויות נשים. האוניברסיטאות בנות התקופה לא קיבלו נשים, אבל בודישון למדה אמנות, וכן כלכלה פוליטית ומשפטים, בקולג' הנשים של בדפורד סקוור, המוסד האקדמי הראשון לנשים באנגליה, שנוסד בלונדון ב-1849.[3] את אמנות הציור בצבעי מים למדה אצל הצייר בן זמנה וויליאם הולמן האנט.[4] ב-1857 הייתה בודישון בין המייסדים של אגודה בריטית ראשונה לנשים אמניות.[5]
בשנות ה-20 המוקדמות לחייה הקימה בודישון בית ספר ניסויי. היא והמנהלת הנבחרת של בית הספר, אליזבת ווייטהד, ערכו חקר בכל בתי הספר היסודיים של לונדון, והגיעו למתכון של בית ספר ללא אבחנה דתית ומגדרית, לילדים בני כל המעמדות.[1]
ב-1848, החלה בודישון, תחת שם העט "אסקולפיוס", לכתוב בעיתונו של ידידה וויליאם ראנסום, Hastings & St Leonards News, מאמרים בעניין שוויון לנשים ולחינוכן,[4] עניין שיעסיק אותה כל חייה הבוגרים.
מערכת היחסים הראשונה של בודישון הייתה עם ג'ון צ'פמן, עורך המגזין "ווסטמינסטר ריוויו", שהיה גבר נשוי. כדי להרחיקה ממנו, לקח אותה אביה לטיול באלג'ריה, שם פגשה ברופא הצרפתי אוז'ן בודישון, שלו נישאה ב-2 ביולי 1857.[6] כמוה, גם בעלה היה בעל חשיבה מקורית וחופשית, והזוג חי יחד מחצית השנה בכל שנה באלג'יריה, ואת מחצית השנה האחרת הייתה בודישון מבלה באנגליה, בעיסוקיה הפוליטיים.[7]
בצד עיסוקיה הפוליטיים הייתה בודישון מעורבת בחיי החברה של לונדון, ובסלון שיצרה התארחו רבים מן הסופרים והציירים הבולטים בני התקופה.[8]
פעילות פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-50 של המאה ה-19 הייתה בודישון בין המייסדות של מועדון חברות שנפגש באופן קבוע לדון בזכויות נשים. הקבוצה, שתיוודע בהמשך בשם "הגברות של לנגהאם" (על שם הכתובת שבה התנהלה הפעילות), הפכה לאחת מתנועות הנשים המאורגנות הראשונות בבריטניה.
ב-1854 פרסמה בודישון את החיבור הקצר Brief Summary of the Laws of England concerning Women ("תיאור קצר של החוקים הנוגעים לנשים באנגליה"), שחשף את העובדה שנשים נשואות בבריטניה נטולות כל זכויות כלכליות, וכל נכס או כסף שלהן נחשב אוטומטית לרכוש הבעל, שיכול לעשות בו ככל העולה על רוחו.[9] ב-1855 הקימה ועדה לדאגה לזכויות נשים בנישואין. תוך שנה הפכה הוועדה לקבוצת לחץ כל-ארצית, שהגישה עצומה לבית הלורדים, מלווה באלפי חתימות של תומכות. ב-1857 עבר בפרלמנט "חוק עילות נישואין", שאפשר גירושין באמצעות בתי המשפט ופתח פתח לנשים ליזום גירושין. בודישון הייתה מן הלוחמות להעברת החוק, ואף העידה בפני הוועדה המיוחדת שקמה בבית הנבחרים לעניין זה.[10]
בשנת 1858 הקימה בודישון את ה-English Women's Journal, שדן בנושאי תעסוקה ושוויון לנשים, ובהרחבת הזדמנויות התעסוקה. באותה שנה גם פרסמה את החיבור Women and Work, שתיאר את שוק העבודה הסגור כמעט לחלוטין בפני נשים, ואת תלותה של האישה האנגלייה בתמיכתו של גבר.[1]
ב-21 בנובמבר 1865 הציעה, יחד עם ג'סי בושרט והלן טיילור, בפעם הראשונה בתולדות בריטניה, רפורמה פרלמנטרית שתאפשר זכות בחירה לנשים. את העצומה הקוראת לרפורמה העבירו דרך חבר הפרלמנט ג'ון סטיוארט מיל, שהיה ידוע כפמיניסט בעצמו. הרפורמה נדחתה ברוב של 196 מול 73, וזכות הבחירה הוענקה לנשים רק בראשית המאה ה-20, שנים ארוכות לאחר מותה של בודישון.[4]
.jpg)
בשנת 1866, תוך שיתוף פעולה עם אמילי דייוויס, הגתה בודישון תוכנית לפתיחת החינוך האוניברסיטאי לנשים, וכך הוקם גירטון קולג' לנשים בקיימברידג', מפעל שבודישון מימנה בנדיבות מכספה.[11]
אחרית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1885 נפטר אוז'ן בודישון, בעלה של ברברה בודישון, ובאותה שנה לקתה בודישון באירוע מוחי ונותרה נכה לאחרית ימיה.
בודישון נפטרה ברוברטסברידג', סאסקס, ב-11 ביוני 1891.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברברה בודישון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ברברה בודישון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Barbara Bodichon, Spartacus Educational (באנגלית)
- ^ Artist, social reformer and women's rights campaigner, Barbara Bodichon, Brighton & Hove Museums (באנגלית אמריקאית)
- ^ Barbara Bodichon and Hastings, victorianweb.org
- ^ 1 2 3 4 Barbara Leigh Smith Bodichon | Victorian Feminist, Educator, Artist | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ Barbara Leigh Smith Bodichon - Person Extended - National Portrait Gallery, www.npg.org.uk
- ^ "Married". Morning Post, Thursday 9 July 1857, p. 8,
- ^ Rachel Cooke, Trailblazer: The First Feminist to Change Our World by Jane Robinson; A Dirty, Filthy Book by Michael Meyer – review, The Guardian, Sun 11 Feb 2024
- ^ Barbara Bodichon, Artvee (באנגלית אמריקאית)
- ^ Barbara Leigh-Smith Bodichon, A Brief Summary of Laws Concerning Women, 1854, web.archive.org, 2015-11-10
- ^ Hannah Awcock, Turbulent Londoners: Barbara Leigh Smith Bodichon, 1827-1891, Turbulent Isles, 2016-12-29 (באנגלית)
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Bodichon, Barbara Leigh Smith". Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.