לדלג לתוכן

ברבור שחור (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברבור שחור
Black Swan
כרזת הסרט בישראל
כרזת הסרט בישראל
בימוי דארן ארונופסקי
הופק בידי ג'ון אבנט
מייק מדאבוי
סקוט פרנקלין
ארנולד מסר
בריאן אוליבר
בראד פישר
ריק שוורץ
פיטר פרוכטמן
תסריט מארק היימן
אנדרס היינץ
ג'ון מקלפלין
עריכה אנדרו וייסבלום
שחקנים ראשיים נטלי פורטמן
מילה קוניס
ונסן קאסל
ברברה הרשי
וינונה ריידר
מוזיקה קלינט מנסל
צילום מת'יו ליבטיק
מדינה ארצות הברית
חברת הפקה Cross Creek Pictures
Phoenix Pictures
חברה מפיצה Fox Searchlight Pictures
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה הקרנת בכורה ב-1 בספטמבר 2010 בפסטיבל הסרטים של ונציה
ארצות הבריתארצות הברית 3 בדצמבר 2010
ישראלישראל 20 בינואר 2011
משך הקרנה 108 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה מותחן פסיכולוגי, סרט דרמה, סרט אימה, אימה פסיכולוגית, סרט מתח, סרט להט"בי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 13 מיליון דולר[1]
הכנסות 304.855 מיליון דולר[2]
הכנסות באתר מוג'ו blackswan
פרסים
www.blackswan2010.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
השיא בעלילה של הבלט "אגם הברבורים" הוא ההפיכה של מלכת הברבורים הלבנים התמימה לברבור שחור, נועז ונכה רגשית.
תנועת "פוינט" (מצרפתית: En pointe) היא תנועה בבלט קלאסי של עמידה על קצות האצבעות. בשל הכוח הפיזי והאימונים הרבים הנדרשים לעמידה ממושכת שכזו במהלך הצילומים, החליפו רקדניות מקצועיות את השחקניות בכמה מן הסצנות המציגות תנועה זו.

ברבור שחור (באנגלית: Black Swan) הוא דרמת מתח פסיכולוגית, שיצא לאקרנים בארצות הברית בדצמבר 2010. את הסרט ביים דארן ארונופסקי ומככבים בו נטלי פורטמן, מילה קוניס, ונסן קאסל, וינונה ריידר וברברה הרשי. הסרט מספר אודות להקת בלט יוקרתית בניו יורק המעלה הפקה של "אגם הברבורים", ושתי רקדניות המתמודדות על התפקיד הראשי, הדורש גילום של שני תפקידים הפוכים: הברבור הלבן והברבור השחור.

על תפקידה בסרט זכתה פורטמן בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

עלילת הסרט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקת המחול "ניו יורק סיטי בלט" נערכת לקראת הפקה מחודשת של הבלט "אגם הברבורים". כאשר המנהל האומנותי של הלהקה תומא לירוי (ונסן קאסל) מחליט להחליף את הפרימה בלרינה הוותיקה בת' מקנטייר (וינונה ריידר). הרקדנית נינה סיירס (נטלי פורטמן) מתמודדת על קבלת התפקיד, אולם יש לה מתחרה; רקדנית חדשה בלהקה בשם לילי (מילה קוניס), לה תכונות הפוכות לשלה. תומא נרתע מללהק את נינה; הוא טוען שהיא מושלמת לתפקיד הברבור הלבן, אך היא עצורה ופרפקציוניסיטית מכדי לגלם את הברבור השחור, תפקיד שדורש להט וחושניות אפלולית (האופייני דווקא ליריבתה לילי). כאשר נינה מגיעה למשרדו לאחר האודישן כדי לבקש את התפקיד, הוא נושק לה בפתאומיות והיא בתגובה נושכת את שפתו. הנשיכה מפתיעה ומלהיבה אותו ולמחרת הוא מעניק לה את התפקיד הראשי.

נינה גרה עם אמה השתלטנית אריקה (ברברה הרשי), בלרינה כושלת בעברה המתייחסת לנינה כילדה ומנסה לשלוט בכל היבט של חייה. במקביל לחזרות, נינה מפתחת פריחה מוזרה על גבה, אמה מבחינה בסימנים ותולה זאת בהרגל ישן של נינה לגירוד עצמי. נינה מתחילה גם לסבול מהתקפי הזיות משונות האופייניים לסכיזופרניה פרנואידית, כשבחלקם היא פוצעת את עצמה, אך ברגע הפציעה ההזיה נעלמת ומותירה את נינה מבולבלת.

נינה חשה כי לילי נחושה בדעתה לקחת ממנה את התפקיד הראשי. המנהל תומא מתוסכל מכך שנינה לא נפטרה עדיין מהעכבות על הבמה, ומבהיר לה שעליה להתחבר גם לדמות האפלה והמינית של הברבור השחור. המתח בין נינה לאמה מחמיר גם הוא כאשר נינה מורדת בסמכותה ויוצאת עם לילי למועדון יומיים לפני ההופעה. נינה שבה לביתה והוזה מפגש מיני בינה לבין לילי. בבוקר המחרת נינה מתעוררת מאוחר ומגיעה באיחור לחזרות, שם היא מבחינה בלילי מבצעת את תפקידה בהיעדרה, לאחר שנבחרה על ידי תומא למחליפתה. נינה אינה מודעת לכך שהמפגש המיני עם לילי היה הזיה, ודורשת בזעם הסבר מלילי מדוע לא העירה אותה, לילי מבטלת את האשמותיה ונינה מבינה שמדובר בהתקף הזיה נוסף.

ביום ההופעה מנסה אמה של נינה, הסוברת כי היא חולה, להניא אותה מללכת להופעה, אך נינה פורצת את דלתה בכעס, מגיעה לתיאטרון ודורשת לבצע את תפקידה. כאשר היא מבחינה בלילי בחלקה הראשון של ההופעה כאשר היא מגלמת את הברבור הלבן, היא מאבדת את הריכוז ונופלת על הבמה. כשהיא שבה לחדר ההלבשה כדי להתאושש, היא פוגשת שם בלילי הלבושה במדי הברבור השחור שלה ודוחפת אותה בכוח לתוך מראה. במהלך המאבק שמתפתח ביניהן היא נוטלת חתיכת שבר מהמראה המנופצת ודוקרת את לילי למוות. היא מסתירה את גופתה ויוצאת שוב לקהל.

נינה רוקדת את הברבור השחור בתשוקה ובחושניות וזוכה למחיאות כפיים סוערות. כשהיא מחליפה את התלבושת למערכה האחרונה, היא רואה שלולית דם מתחת לדלת חדר האמבטיה. לפתע נשמעת נקישה על הדלת, מעבר לדלת עומדת לילי שבאה לברך אותה על הצלחתה. כך מסתבר שהמאבק בין השתיים היה הזיה נוספת, אולם המראה מנופצת, וכך נינה מבינה שהיא דקרה את עצמה, לא את לילי.

נינה עולה למערכה האחרונה, רוקדת ללא דופי ומסיימת לקול מחיאות כפיים פראיות. לירוי מברך את נינה על הופעתה הפנומנלית, עד שהוא שם לב לפציעתה הקטלנית. לירוי מזעיק את הרקדניות שתקראנה לעזרה רפואית, אך נינה רק ממלמלת את המשפט: "הייתי מושלמת".

יצירת הסרט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונספט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דארן ארונופסקי התעניין לראשונה בבלט כאשר אחותו למדה בלט קלאסי בתיכון לאמנויות הבמה שבניו יורק. הרעיון הבסיסי לסרט התפתח כאשר ארונופסקי שכר תסריטאים על מנת לבצע עיבוד מחדש של תסריט בשם "המחליפה", שעסק בשחקני אוף ברודוויי וחקר את הרעיון של תחושת רדיפה על ידי כפיל בדומה לתסמונת קפגרא ולסיפורי הפולקלור אודות דופלגאנגר.[3]

ארונופסקי ציין שבתסריט היו אלמנטים של הסרט "הכל אודות חוה", של סרטו של רומן פולנסקי, "הדייר", ושל הנובלה "הכפיל"[4] מאת פיודור דוסטויבסקי. בנוסף, צפה הבמאי במספר גדול של הפקות של "אגם הברבורים", והוא חיבר את הדואליות של הברבור השחור והלבן בתסריט.[5] כאשר נערכה עבודת המחקר עבור הפקת הסרט, מצא ארונופסקי כי בלט הוא "עולם מאוד מבודד" ושהעוסקים בו "אינם מתרשמים מקולנוע". יחד עם זאת, הוא מצא רקדניות בעבר ובהווה שהסכימו לחלוק עמו סיפורים מניסיונן בעולם הבלט. כמו כן, הוא צפה מאחורי הקלעים בהפקה של אקדמיית מוסקבה לכריאוגרפיה שהועלתה במרכז לינקולן.[6]

ארונופסקי ראה את ברבור שחור כיצירה משלימה לסרטו הקודם, "המתאבק", וציין גם כי הסרט מזכיר פרויקט ישן שלו על רומן אהבים בין מתאבק לבלרינה. אך הבמאי החליט להפריד בין עולם ההתאבקות ועולם הבלט כיוון שזה "יותר מדי בשביל סרט אחד". בהתייחס להשוואה בין שני הסרטים אמר כי "תחום ההיאבקות נחשב לאמנות הבמה הנמוכה ביותר - אם הם בכלל קוראים לזה אומנות - ובלט נחשב לאומנות הבמה הגבוהה ביותר. אבל הדבר שהיה הכי מדהים עבורי זה עד כמה דומים האמנים המופיעים בשני העולמות הללו. שניהם עושים שימוש יוצא דופן בגוף שלהם על מנת להביע את עצמם.[6] על הסרט כמותחן פסיכולוגי אמרה נטלי פורטמן כי הסרט דומה לסרטו של רומן פולנסקי "תינוקה של רוזמרי" משנת 1968,[7] בעוד ארונופסקי ציין כי "רתיעה" (1965) ו"הדייר" (1976) של פולנסקי היוו השפעה משמעותית על הסרט.[6] השחקן ונסן קאסל השווה גם הוא בין "ברבור שחור" לסרטיו הראשונים של פולנסקי, וכן גם ליצירותיו המוקדמות של דייוויד קרוננברג.[8]

משחק וליהוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים ודמויות:

ארונופסקי העלה בפני פורטמן את הרעיון לסרט על בלט עוד בשנת 2000, והתרשם כי היא מעוניינת לגלם דמות של רקדנית בלט.[6] בהתייחס להחלטתה להשתתף בסרט אמרה פורטמן כי "אני מנסה למצוא תפקידים שדורשים ממני יותר בגרות, כיוון שאתה יכול להיתקע במעגל נוראי של נחמדות כאישה בתעשיית הקולנוע, במיוחד כשאתה קטן-מידות".[9] כשהבמאי סיפר לה על סצנת מעשה האהבים בין שתי בלרינות מתחרות, חשבה פורטמן "שזה מאוד מעניין מכיוון שהסרט הזה הוא בדרכים רבות מחקר של האגו של האמן ותשומת לב נרקיסיסטית לעצמך יחד עם דחייה עצמית."[10][11]

פורטמן הייתה זו שהציגה את ארונופסקי לקוניס, אותה הוא הכיר מהסרט קח את זה כמו גבר משנת 2008.[6] בהתייחס לניגוד שבין דמויותיהן של נינה ולילי, הדגישה קוניס כי "הדמות שלי מאוד משוחררת [...] יכולות הריקוד הטכניות שלה אינן טובות כמו אלה של הדמות של פורטמן, אבל יש לה יותר תשוקה באופן טבעי, וזה מה שחסר לנינה."[12] שתי הדמויות של הרקדניות מונחות על ידי במאי הפקת הבלט, תומא לירוי, בגילומו של קאסל. הוא השווה את דמותו למנהל האומנותי של בלט הניו יורק סיטי, ג'ורג' בלנשין, שהיה "חולה שליטה, אמן אמיתי שהשתמש במיניות על מנת לביים את הרקדניות שלו."[13]

פיתוח וצילום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
צילומי הסרט התבצעו במרכז לאומנויות הבמה בפרצ'ייס קולג' (Purchase College) שבניו יורק.

כאשר ארונופסקי הציג את הרעיון הראשוני ל"ברבור שחור" בפני סרטי יוניברסל, החליט הסטודיו להפיץ אותו במהירות בינואר 2007.[14] אך הפרויקט לא יצא לפועל תחת הסטודיו, וארונופסקי החל במקום בצילומי סרטו "המתאבק". לאחר שהעבודה על סרט זה הסתיימה בשנת 2008, ביקש ארונופסקי ממארק היימן, שעבד איתו ב"המתאבק", שיכתוב את התסריט עבור "ברבור שחור".[6] ביוני 2009 יוניברסל ערכו לברבור שחור "עסקת תפנית"[15] שהתקבלה בביקוש מצד חברות אחרות, בעיקר בזכות כיכובה של נטלי פורטמן בתפקיד הראשי.[16]

מי שהפכו למפיצי הסרט הם סטודיו "Fox Searchlight Pictures". הסטודיו העניק להפקה תקציב של 10–12 מיליון דולר, וצילומי בסיס החלו בניו יורק בסוף שנת 2009.[17] ארונופסקי בחר לצלם את הסרט בסגנון ויזואלי שדומה לסרטו, "המתאגרף", מבחינת צבעים וסגנון צילום מגורען.[18] חלק ניכר מהצילומים התבצעו במרכז לאומנויות הבמה בפרצ'ייס קולג' (Purchase College) שבניו יורק.[5] כמו ב"המתאגרף", רוב הסרט צולם במצלמת סופר 16 מ"מ.[19]

אימונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטמן וקוניס החלו באימונים חצי שנה לפני תחילת הצילומים, במטרה להשיג את מבנה הגוף ומסת השרירים האופייניים לרקדניות בלט מקצועיות.[5] פורטמן התאמנה חמש שעות ביום בריקוד בלט, אימון משולב ושחייה. חודשים ספורים לקראת תחילה הצילומים היא החלה להתאמן על הכוריאוגרפיה.[20] קוניס התמקדה בפעילות אירובית ובפילאטיס. על ההכנות לתפקיד אמרה: "למדתי בלט בתור ילדה כמו הרבה ילדות אחרות. את לובשת טוטו, עומדת על הבמה, נראית חמודה ומסתובבת. אבל המקרה הזה הוא מאוד שונה, כי אי אפשר לזייף את זה ולהעמיד פנים שאת יודעת מה את עושה. כל הגוף שלך צריך להיות בנוי לגמרי אחרת."[21]

ג'ורג'ינה פרקינסון, המאסטר-בלט של תיאטרון הבלט האמריקני בניו יורק (ABT), אימנה את השחקניות.[22] בחלק מהסצנות החליפו הרקדניות הראשיות של התיאטרון שרה ליין ומריה ריקטו את פורטמן וקוניס.[23] על יכולות הבלט של פורטמן אמר ארונופסקי: "היא הצליחה לעשות את זה. חוץ מכמה שוטים רחבים בהם היא הייתה צריכה להיות ב"פוינט" (En pointe) לזמן ממושך, בכל שאר הסרט זו נטלי. לא השתמשתי הרבה במחליפה שלה".[5] רקדניות בכירות של תיאטרון הבלט האמריקני לוהקו לתפקידי הריקוד המשניים, ועבור בנג'מין מילפייד (המגלם את דייוויד) הייתה ההשתתפות בסרט הופעת הבכורה שלו הן כשחקן קולנוע והן כרקדן בלט.[5][24]

דבר המבקרים והצלחה מסחרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבקרי הקולנוע היללו את הופעתה של נטלי פורטמן בברבור שחור

ברבור שחור התקבל בביקורות אוהדות מצד מבקרי הקולנוע. אתר Rotten Tomatoes המשקלל ביקורות קולנוע ציין כי 88% מתוך 194 מבקרים העניקו לסרט ביקורת חיובית, ושישנה הסכמה בין המבקרים ש"ממריץ, מתפרץ, שוקק רגשות ומלודרמטיות פראית, דואה "ברבור שחור" על כנפי בימויו הנועז של דארן ארונופסקי והופעתה המזהירה של נטלי פורטמן".

קורט לודר ממגזין "ריזן" כינה את הסרט "מצמרר להפליא" וכתב כי הוא אינו "משביע רצון לחלוטין; אך הוא חדור בחיוניות היצירתית הרגילה של הבמאי, ויש לו סגנון נהדר של אפלוליות קורנת".[25] מייק גודרידג' מהדיילי סקרין כינה את ברבור שחור "מטריד ומלהיב לסירוגין" ושיבח את פורטמן ה"שובה לב בתור נינה. היא מצליחה ללכוד בדייקנות מבהילה את הבלבול של אישה צעירה ועצורה הנזרקת לעולם של סכנות ופיתויים." המבקר שיבח גם את המשחק של שחקני המשנה קסל וקוניס ובמיוחד את ברברה הרשי בתפקיד ה"אמא הנואשת מקנאה".[26]

הסרט הופץ תחילה במהדורה מוגבלת בערים נבחרות בצפון אמריקה, והכניס ביום הפתיחה 415,822 דולר. בסוף השבוע שלאחריו יצא הסרט ל-90 בתי קולנוע והרוויח 3,300,000 דולר, וכן דורג במקום השישי בקופות.

פסקול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסרט "ברבור שחור" הוא שיתוף הפעולה החמישי במספר בין דארן ארונופסקי למלחין הבריטי קלינט מנסל. מנסל ביסס את הפסקול על עבודתו המקורית של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי עבור אגם הברבורים,[27] אך עם שינויים מוזיקליים מרחיקי לכת.[28]

בסרט עצמו מופיעים גם כמה קטעים חדשים של צמד המוזיקה האלקטרונית The Chemical Brothers, אך הם אינם מופיעים בפסקול הסרט.[29]

Black Swan: Original Motion Picture Soundtrack
אלבום אולפן מאת קלינט מנסל
אלבום אולפן מאת קלינט מנסל
יצא לאור הוקלט סוגה אורך חברת תקליטים
30 בנובמבר 2010 2010[30] מוזיקה קלאסית בת זמננו 52:38 Sony Masterworks
שירים
מס' שם משך
1. Nina's Dream 2:48
2. Mother Me 1:06
3. The New Season 2:39
4. A Room of Her Own 1:56
5. A New Swan Queen 3:28
6. Lose Yourself 2:08
7. Cruel Mistress 3:29
8. Power, Seduction, Cries 1:42
9. The Double 2:20
10. Opposites Attract 3:45
11. Night of Terror 8:01
12. Stumbled Beginnings... 3:51
13. It's My Time 1:30
14. A Swan Is Born 1:38
15. Perfection 5:45
16. A Swan Song (For Nina) 6:23

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברבור שחור בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Zeitchik, Steven (17 בספטמבר 2010). "Darren Aronofsky's 'Black Swan' a feature film of a different feather". Los Angeles Times. נבדק ב-30 באוקטובר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "Black Swan (2010)". Box Office Mojo. נבדק ב-23 בדצמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ דופלגאנגר הוא מונח בפולקלור המתאר כפיל ממשי המייצג רוע. ראו הערך בוויקיפדיה האנגלית למידע נוסף
  4. ^ Fyodor Dostoevsky, The Double: A Petersburg Poem, 1846
  5. ^ 1 2 3 4 5 Wloszczyna, Susan (22 ביולי 2010). "'Black Swan' stars step deftly into roles". USA Today. ארכיון מ-2010-08-21. נבדק ב-2010-12-24. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 Ditzian, Eric (30 באוגוסט 2010). "'Black Swan' Director Darren Aronofsky On Ballet, Natalie Portman And Lesbian Kisses". MTV Movies Blog. MTV. ארכיון מ-2010-08-30. נבדק ב-2010-12-24. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Wigler, Josh (5 באוגוסט 2010). "Natalie Portman Likens 'Black Swan' To 'Rosemary's Baby' In Terms Of Tone". MTV Movies Blog. MTV. ארכיון מ-2010-08-06. נבדק ב-6 באוגוסט 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Buchanan, Kyle (26 באוגוסט 2010). "Vincent Cassel on Mesrine, Black Swan, and Acting". Movieline. אורכב מ-המקור ב-2010-08-28. נבדק ב-2010-12-25. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Wigler, Josh (8 בדצמבר 2009). "Natalie Portman Joined Darren Aronofsky's 'Black Swan' To Explore Her Adulthood". MTV Movies Blog. MTV. ארכיון מ-2010-08-04. נבדק ב-11 בדצמבר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Collett-White, Mike (1 בספטמבר 2010). "Natalie Portman takes a dark turn in Venice film". reuters.com. Reuters. ארכיון מ-2010-09-01. נבדק ב-2010-12-26. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Wloszczyna, Susan (22 ביולי 2010). "First look: Ballet thriller 'Black Swan' from Darren Aronofsky". USA Today. ארכיון מ-2010-08-04. נבדק ב-2010-12-26. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Lesnick, Silas (13 בדצמבר 2009). "Mila Kunis Talks Black Swan". ComingSoon.net. ארכיון מ-2010-08-04. נבדק ב-23 בדצמבר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Douglas, Edward (7 באוגוסט 2010). "Exclusive: Vincent Cassel Back for Eastern Promises 2". ComingSoon.net. CraveOnline. ארכיון מ-2010-08-28. נבדק ב-2010-12-24. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Fleming, Michael (19 בינואר 2007). "U springs for 'Swan'". Variety. נבדק ב-11 בדצמבר 2009. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ "עסקת תפנית" היא מכירת הזכויות על הסרט לסטודיו אחר בעלות הפיתוח בלבד
  16. ^ Zeitchik, Steven (15 ביוני 2009). "Natalie Portman to sing 'Swan' song". The Hollywood Reporter. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Zeitchik, Steven (9 בנובמבר 2009). "Searchlight could sing 'Swan's' song". The Hollywood Reporter. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ Barry, Colleen (1 בספטמבר 2010). "'Black Swan' opens Venice Film Festival". The Huffington Post. ארכיון מ-2010-09-01. נבדק ב-2010-12-26. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ "Black Swan". imdb.com. 5 בדצמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Portman's 'hyper' ballet training". Press Association. 1 בספטמבר 2010. ארכיון מ-2010-09-01. נבדק ב-2010-12-24. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Wolf, Jeanne (3 בספטמבר 2009). "Mila Kunis: 'Who Wants To Be Normal?'". Parade magazine. ארכיון מ-2010-08-22. נבדק ב-2010-12-24. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Kisselgoff, Anna (19 בדצמבר 2009). "Georgina Parkinson, Star At Royal Ballet, Dies at 71". הניו יורק טיימס. ארכיון מ-2010-08-28. נבדק ב-2010-12-24. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Fuhrer, Margaret (באפריל–במאי 2010). "Ballet All Over: Big Names in Black Swan". Pointe Magazine. Macfadden Performing Arts Media. ארכיון מ-2010-08-04. נבדק ב-16 באפריל 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  24. ^ Kourlas, Gia (בדצמבר 2009). "On The Rise". Vogue. OCLC 320236642. אורכב מ-המקור ב-2010-08-04. נבדק ב-2010-12-24. {{cite journal}}: (עזרה)
  25. ^ Loder, Kurt (2010-12-02) Black Swan, Reason
  26. ^ Goodridge, Mike (1 בספטמבר 2010). "Black Swan". Screen Daily. נבדק ב-1 בספטמבר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Rich, Katey (2010-12-02). "Interview: Darren Aronofsky On Music, Scares And Gender In Black Swan". Cinema Blend. נבדק ב-2010-12-12.
  28. ^ Wright, James (2009-12-17). "Clint Mansell interview". Independent Film Channel. אורכב מ-המקור ב-2010-11-30. נבדק ב-2010-12-12.
  29. ^ "Chemical Brothers pen new songs for "Black Swan"". British Music Guide. אורכב מ-המקור ב-2014-11-13. נבדק ב-2010-12-24.
  30. ^ "Clint Mansell Interview". Clash magazine. 2009-12-21. נבדק ב-2010-12-12.
פרס בחירת הנוער לבחירת סרט – דרמה
משחקי פיתוי (1999) ‏•‏‏ החוש השישי (2000) ‏•‏‏ פרל הארבור (2001) ‏•‏‏ ספיידרמן (2002) ‏•‏‏ היומן (2005) ‏•‏‏ הארי פוטר וגביע האש (2006) ‏•‏‏ המרדף לאושר (2007) ‏•‏‏ סטפ אפ 2: הרחובות (2008) ‏•‏‏ דמדומים (2009) ‏•‏‏ הזדמנות שנייה (2010) ‏•‏‏ ברבור שחור (2011) ‏•‏‏ בר מזל (2012) ‏•‏‏ כמה טוב להיות פרח קיר (2013) ‏•‏‏ אשמת הכוכבים (2014) ‏•‏‏ אם אשאר (2015) ‏•‏‏ ניסים מגן עדן (2016) ‏•‏‏ הכול, הכול (2017) ‏•‏‏ האמן הגדול מכולם (2018) ‏•‏‏ אחרי ש... (2019)
סרטי דארן ארונופסקי
פאי (1998) • רקוויאם לחלום (2000) • המעיין (2006) • המתאבק (2008) • ברבור שחור (2010) • המבול (2014)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ברבור_שחור_(סרט)&oldid=39482727"