בראיין טיילור
 | |
| טיילור בשנת 2010 | |
| לידה |
9 ביוני 1951 (בן 73) פרת' אמבוי, ניו ג'רזי, ארצות הברית |
|---|---|
| עמדה | רכז |
| גובה | 1.88 מטרים |
| מספר | 14 |
| מכללה | אוניברסיטת פרינסטון |
| דראפט |
בחירה מספר 23, 1972 סיאטל סופרסוניקס |
| קבוצות כשחקן | |
|
1972–1976 1976–1977 1977–1978 1978–1982 |
ניו יורק נטס קנזס סיטי קינגס דנוור נאגטס סן דייגו קליפרס |
| הישגים כשחקן | |
|
ב-ABA: 2 זכיות באליפות (1974, 1976) 2 בחירות למשחק האולסטאר (1975, 1976) החמישייה השנייה של העונה (1975) 2 בחירות לחמישיית ההגנה של העונה (1975, 1976) זכייה בפרס רוקי העונה (1973) ב-NBA: חמישיית ההגנה השנייה של העונה (1977) | |
בראיין דווייט טיילור (באנגלית: Brian Dwight Taylor; נולד ב-9 ביוני 1951) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק בליגות ה-ABA וה-NBA בין השנים 1972–1982. ממוצעיו הכוללים לאורך 10 עונותיו בשתי הליגות הם 13.1 נקודות, 4.1 אסיסטים, 2.7 ריבאונדים ו-2.1 חטיפות למשחק.[1]
קריירת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיילור נולד וגדל בעיר פרת' אמבוי שבניו ג'רזי, ובין השנים 1969–1972 למד באוניברסיטת פרינסטון. בשתי עונותיו בקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה הצטיין עם ממוצע של 24.3 נקודות למשחק, תחת המאמן חבר היכל התהילה של הכדורסל פיט קאריל.[2]
ב-ABA
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדראפט ה-NBA 1972 נבחר טיילור בבחירה ה-23 על ידי סיאטל סופרסוניקס,[3] אך הוא בחר לשחק בקבוצת ניו יורק נטס מליגת ה-ABA. בעונתו הראשונה בליגה קלע טיילור 15.3 נקודות בממוצע למשחק, ובסיומה זכה בפרס רוקי השנה של ה-ABA. בעונה העוקבת זכה עם הנטס באליפות הליגה, כאחד השחקנים הבולטים בקבוצה לצדם של ג'וליוס ארווינג, לארי קינון ובילי פולץ. בעונת 1974/1975 הוביל את כל שחקני הליגה עם ממוצע של 2.8 חטיפות למשחק, השתתף במשחק האולסטאר של ה-ABA ונבחר לחמישיית ההגנה של העונה, ובעונה שלאחריה הוביל את הליגה באחוזי קליעה לשלוש, עם 42.1%, ונבחר בשנית הן למשחק האולסטאר והן לחמישיית ההגנה. בסדרת הגמר של עונת 1976 גברו הנטס על דנוור נאגטס בתוצאה 4–2, ובכך זכו באליפות העונה האחרונה בתולדות ליגת ה-ABA. במשחק השישי והאחרון של הסדרה קלע טיילור 24 נקודות, וסייע לקבוצתו לחזור מפיגור של 14 נקודות ברבע האחרון לניצחון בתוצאה 112–106.[4]
ב-NBA
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ 1976 עבר יחד עם הנטס לליגת ה-NBA, אך לפני תחילת עונת 1976/1977 נשלח לצד ג'ים איקינס ושתי בחירות דראפט עתידיות בטרייד לקנזס סיטי קינגס, תמורת נייט ארצ'יבלד.[5] בעונתו היחידה עם הקינגס קלע שיא קריירה של 17.0 נקודות בממוצע למשחק.
לקראת עונת 1977/1978 הועבר בטרייד לדנוור נאגטס, אותה אימן לארי בראון. באותה עונה קלע 11.6 נקודות למשחק, וסייע לנאגטס להעפיל לגמר האזור המערבי בפלייאוף.
בפברואר 1982 חתם על חוזה בקבוצת סן דייגו קליפרס, לקראת עונתה הראשונה בסן דייגו לאחר המעבר מבאפלו. בעונת 1979/1980, בה הוסיפה ליגת ה-NBA את קשת השלוש, הוביל טיילור את כל שחקני הליגה בזריקות ובקליעות לשלוש, עם 90 שלשות מתוך 239 ניסיונות זריקה. בעונה העוקבת הוביל את הליגה באחוזי קליעה לשלוש, עם 38.3%.[1] בפברואר 1982 סבל טיילור מקרע בגיד אכילס, ונאלץ לפרוש ממשחק, בגיל 30 בלבד.[6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרופיל, באתר Basketball-Reference
- פרופיל, באתר Sports-Reference
- פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 סטטיסטיקות הקריירה של טיילור ב-ABA וב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ סטטיסטיקות המכללות של טיילור, באתר sports-reference.com
- ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1972, באתר basketball-reference.com
- ^ סטטיסטיקות המשחק בין הנטס לנאגטס, באתר basketball-reference.com
- ^ טיילור נשלח בטרייד לקינגס, באתר הניו יורק טיימס, 11 בספטמבר 1976
- ^ טיילור חוזר לפרינסטון בגיל 31, באתר ניו יורק טיימס, 4 במאי 1983