בצלאל רנשבורג
| לידה |
1760 Poběžovice, צ'כיה  |
|---|---|
| פטירה |
25 בספטמבר 1820 (בגיל 60 בערך) פראג |
| תקופת הפעילות |
? – 25 בספטמבר 1820 |
| תלמידיו |
זכריה פרנקל |
  | |
רבי בְּצַלְאֵל רנשבורג (תקכ"ב, 1762 - י"ח בתשרי תקפ"א, 26 בספטמבר 1820) היה למדן ופרשן התלמוד מן האחרונים, מחכמי פראג.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשנת תקכ"ב לרב יואל ולריקל רנשבורג. רב יואל היה תלמידו של רבי מאיר פישלס. אמו ריקל מתה עליו בעודו ילד ואביו אז נישא בשנית לאשה בשם חנה והוא גדל אצל אמו החורגת. בהיותו בן שתים עשרה נשלח לשוואבך לישיבתו של הרב המקומי, הרב אהרן בן משה, (מחבר הגהות "מנחת אהרן" על ספר "הארוך מש"ך"), ולמד שם במשך שלוש שנים. מגיל 15 למד בפיורדא אצל הדיין רבי יוסף הס, לימים רבה של קאסל ומדינת הסן ומחבר הספר "בן פורת יוסף" על ההפטרות. בשלהי ימיו בפיורדא, הגיע לכהן כרבה של העיר רבי צבי הירש חריף, חתנו של רבי רפאל הכהן כ"ץ, שכיהן עד אז כרבה של פוזנא, וגם אצלו למד רבי בצלאל תקופה קצרה.
מפיורדא נסע לפראג, ובה למד אצל הרב ליב פישלס בנו של רבי מאיר פישלס, שהיו ראשי ישיבה גדולה בפראג. רבו זה היה נחשב אצלו כרבו המובהק והוא מצטט פסקי הלכה מפיו מאות פעמים בספריו. לדבריו, גם רבו קבע חידושים שלו בכתביו. בתקופה זו היה תלמידו ומקורבו של רבי יחזקאל לנדא מפראג, אותו כינה "גדול האחרונים"[1].
התארס עם פרומט קליניבורג, בת העיר פראג; לפי סיכום עם ארוסתו נסע לאחר אירוסיו לעיר קולין ובה היה תלמידו של רב העיר הרב אלעזר קאליר, מחבר "אור חדש", להשלמת לימודיו. שם השתהה כשנתיים, ולאחריהן עוד שנה בעיר איגר. עם סיום שנות לימודים אלו, שב לפראג ונישא לארוסתו, אביה פרנס אותם במשך עשר השנים שלאחר נישואיהם. בשנים אלו כתב וסידר לדפוס את חיבוריו "עמק סוכות", "פתחי נדה" ו"טהרת חולין". בשהותו בפראג לאחר נישואיו, היה גם תלמידו של רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ'[2]. מידידיו בתקופת פראג: רבי אלעזר פלקלס, מחבר "תשובה מאהבה"; ורבי שמואל ליב קוידר, מחבר "עולת שמואל". את ידידו רבי אלעזר פלקלס, קיבל על עצמו כרב, לאחר פטירת רבותיו, הנודע ביהודה ורבי ליב פישלס.
הוא היה איש חסד והרבה לתת צדקה לעניים, בספרייתו הגדולה התארחו רבים מחכמי פראג, ולמחברי ספרים שבאו לבקש את הסכמתו, נהג להעניק גם סיוע כספי.
נפטר בפתאומיות בחול המועד סוכות, י"ח בתשרי תקפ"א, 26 בספטמבר 1820, בטרם מלאו לו ששים שנה, ולא הותיר אחריו ילדים.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מכל ספריו הספיק להדפיס רק את ספרו "הורה גבר" על מסכת הוריות (פראג תקס"ב); שנים מחיבוריו אבדו: "עמק סוכות" על שתי מהדורותיו, ו"טהרת חולין" על מסכת חולין, שלפי עדותו נכתב במשך שבע שנים. ספרו "חכמת בצלאל - פתחי נדה" שרד בכתב יד, ונדפס בירושלים (מוסד הרב קוק, תשי"ז).
הערותיו והגהותיו על גיליון הש"ס שלו נדפסו בשתי מהדורות, אחת בספר מעשה רב על ידי גיסו הרב יהודה קליניבורג (פראג 1823) והשנייה בסוף ש"ס דפוס פראג שיצא לאור בשנת תר"ד ולאחר מכן על גיליון דפי התלמוד בש"ס וילנא תחת השם "הגהות ר"ב רנשבורג".
חיבורו "שדה צופים" על פסקי הרא"ש, שבו הוא מציין את הלכות הרא"ש הנובעות מסוגיות הגמרא בכל מסכת שמובאות בדבריו במסכת אחרת, נדפס בסוף כרכי התלמוד הבבלי, ובמהדורת עוז והדר בדפי הרא"ש.
תשובותיו מכתבי יד ומספרי רבני דורו, נדפסו בספר שו"ת וחידושי רבינו בצלאל רנשבורג זצ"ל, ירושלים: מכון ירושלים, תש"מ.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב יוסף בוקסבוים, הגאון רבי בצלאל רנשבורג זצ"ל, בתוך: שו"ת וחידושי רבינו בצלאל רנשבורג זצ"ל, ירושלים: מכון ירושלים, תש"מ. עמ' 25–55.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד הלחמי, רבי בצלאל ברבי יואל רגנשבורג, חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' רכ"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- "בצלאל בן יואל רנשבורג", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
בצלאל רנשבורג (1762-1820), דף שער בספרייה הלאומית
- ספריו
- הורה גבר, פראג, תקס"ב, באתר היברובוקס
- מעש"ה רב, פראג, תקפ"ג, באתר היברובוקס
- מרפא לשון, פראג, תק"צ, באתר היברובוקס
- שדה צופים, פראג, תקצ"ט, באתר היברובוקס
- שו"ת וחידושי רבינו בצלאל רנשבורג זצ"ל, ירושלים: מכון ירושלים, תש"מ, באתר היברובוקס
- חכמת בצלאל - פתחי נדה, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ה"נודע ביהודה" העריך אותו אף הוא, וכך הוא כותב לו (שו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא או"ח סי' סה): "אהובי ידידי הבחור המופלא וחכים טובא... כל דבריך המה טובים ואף על פי כן... והנה לולא למענך אני עושה לא הייתי מזדקק להשגות אלו".
- ^ בהסכמתו להדפסת ספרו של רבז"ו בוסקוביץ', "סדר משנה" (פראג תק"פ), הוא כותב על רבו זה: "הייתי לפניו כבן המתחטא לאביו ועושה לו רצונו, והוא גם היה לי לאב כל הימים... חי אני, שפעמים רבות נזדעזעו כל אברי ונרתעתי לאחורי, מרוב חריפותו ובקיאותו היה כגל של אגוזים וכבור סיד שאינו מאבד טיפה, כל חלקי הירושלמי והרמב"ם היו שגורים בפיו ועל לשונו הטהור".