בלץ

בלץ
**Bălţi**
סמל בלץ סמל בלץ	דגל בלץ דגל בלץ
מדינה	מולדובה
ראש העיר	Aleksandr Petkov
שפה רשמית	רומנית
תאריך ייסוד	1421
שטח	78 קמ"ר
גובה	59 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	102,457 (2014)
‑ צפיפות	1,748 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות	47°46′00″N 27°55′00″E / 47.7666666666667°N 27.9166666666667°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.balti.md
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת מולדובה רגילה) קישינב טירספול טיגינה ריבניצה קאחול אונגני סורוקה אורחיי דובסרי אוקראינה רומניה בלץ

בלץ (ברומנית: Bălţi) היא עיר הנמצאת בצפון מולדובה. אוכלוסייתה מונה 102,457 אנשים, נכון ל-2014. ברומנית פירוש שמה "ביצה", וככל הנראה הסיבה לשם זה היא אזור הביצות שבו היא נמצאת. העיר נמצאת כ-120 ק"מ מצפון-מערב לקישינב, על-יד שפך הנהר ראוצל לראוט. עוברים בה שני נהרות קטנים נוספים, שנשפכים לראוט. בנוסף, בנתה העירייה שני אגמים מלאכותיים בתוך העיר. השיר היידי הנודע "עיירתי בלז", של המשורר יעקב ג'ייקובס, נכתב על אודות עיר זו.

היסטוריה

העיר מוזכרת לראשונה ב-1421. היא נוסדה כמקום יריד בנחלותיה של הנסיכה הפולניה רינגלה ממאזוביה, אשת השליט המולדבי אלכסנדרו הטוב. באותה תקופה השתייכה בלץ למחוז דורוחוי, אך כעבור זמן קצר עברה למחוז יאשי. כעיר על פרשת דרכים היא הפכה למקום יריד סוסים. הנסיך מקרים מנגלי גירֶי הרס את העיר ב-1469, אך נוצח ליד הכפר ליפניץ, 100 ק"מ משם על ידי המולדבים.
ב-1711 הנסיך המולדבי דימיטרי קשימיר קרא לעזרתו את הצאר הרוסי פטר הגדול, שזה עתה ניצח את קרל ה-12, מלך שוודיה להילחם בטורקים. בין השנים 1711 - 1812 ניצבה בלץ בזירת הקרבות על שליטה באזור בין הרוסים, הטורקים והאוסטרים. ב-1812, לפי הסכם בוקרשט, האזור עבר לידי רוסיה. ב-1818 ביקר במקום הצאר הרוסי; כשהודיעו לו שם שנולד לו בן, הפך את המקום לעיר לכבוד המאורע. תחילה העניקו הרוסים חופש מסוים לרומנים, אך כבר בתקופת ניקולאי הראשון החירות דוכאה, וכולם אולצו ללמוד בשפה הרוסית ולהתבולל בתוך העם הרוסי.
ב-מרץ 1918 עם התפרקות האימפריה הרוסית, צורף האזור לרומניה עם כל בסרביה על פי החלטת בית הנבחרים של בסרביה. ב-1940 צורפה העיר לברית המועצות על פי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב.
ביוני 1941 היא נכבשה על ידי גרמנים והועברה לרומניה. ב-1944 שוחררה העיר על ידי הרוסים. מ-1991 היא נמצאת במולדובה העצמאית. משנה זו רוב היהודים עלו לארץ. 20 אחוז מתושבי העיר נאלצים למצוא מקומות עבודה מחוץ למולדובה בשל המצב הכלכלי הקשה.

יהודים בבלץ

יהודים התיישבו בבלץ ב-1779. במשך המאה ה-19 גדל מספר היהודים בעיר משמעותית בעקבות מעבר ממקומות אחרים, כולל כפרים סמוכים שמהם יהודים גורשו לפי חוקים מ-1882. בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20 קטן קצב גידול אוכלוסיית היהודים בעיר בעקבות הגירה המונית. לפי מפקד אוכלוסין משנת 1930, חיו בעיר 35,000 תושבים, ו-14,259 מתוכם היו יהודים. העיר שימשה כמרכז תרבות יידיש.

בשנת 1918 נפתחה בעיר גימנסיה עברית. הבנות למדו בשעות הבוקר והבנים – בשעות אחר הצהריים והערב, לפעמים לעיתים אף לאחר השעה תשע. בסוף שנות ה-30, הגיעה הגימנסיה לשיא במספר תלמידיה, למעלה מ-300. עם פלישת הסובייטים לבלץ ביולי 1940 נסגרה הגימנסיה העברית, לאחר 22 שנות פעילות.

עם תחילת המלחמה ביוני 1941 בין גרמניה לברית המועצות, נהרסו שני שלישים מהבתים בעיר בהפצצות של מטוסים גרמניים. רוב היהודים הספיקו לברוח לאוזבקיסטן ולקזחסטן, ולכן ניצלו ברובם. חלק מהיהודים ברחו ליישובים סמוכים, בעיקר לבלד, שם נהרגו רובם על ידי רומנים ב-7 ביולי. ב-9 ביולי נכנסו כוחות גרמניים לבלץ ומיד החלו ברצח המוני של היהודים שנשארו בסביבה. אחרי שהרומנים קיבלו שליטה בעיר מהגרמנים, הם הקימו שלושה מחנות ריכוז ליהודי בלץ. רוב היהודים במחנות מתו מרעב ומחלות. אלו ששרדו, כ-3000 איש, נשלחו למחנות מעצר בטרנסניסטריה. אחרי מלחמת העולם השנייה החלו יהודים לחזור לבלץ.

ב-1959 סגרו השלטונות הסובייטיים את בית הכנסת האחרון שנשאר בעיר.

לפי מפקד אוכלוסין משנת 1970 היה מספר היהודים בבלץ בסביבות 15,000. בתחילת שנות ה-90 רוב היהודים מבלץ עלו לישראל.