בסמה עבד אל-עזיז
 | |
| לידה |
1976 (בת 48 בערך) קהיר, מצרים  |
|---|---|
| מדינה |
 מצרים |
| השכלה |
אוניברסיטת עין שמס |
| פרסים והוקרה |
Sawiris Cultural Award |
  | |
בסמה עבד אל-עזיז (בערבית: بسمة عبد العزيز;נולדה ב־1976) היא סופרת, רופאה פסיכיאטרית, אמנית חזותית, ואמנית קליגרפיה מצרית. נולדה בקהיר בשנת 1976, סיימה לימודי רפואה במכללת עין אלשמס בקהיר בשנת 2000. בהמשך, בשנת 2005 השלימה לימודי תואר שני תוך התמקדות במחלות נפש ומחלות עצבים. עבד אל-עזיז פרסמה רומנים וספרות מחקרית. עבד אל-עזיז זכתה בפרס ע"ש אחמד בהאא' אלדין בשנת 2009, ובפרס סאווירס (אנ') לספרות מצרית בשנת 2008.[1]
נושא בולט בכתביה הוא סוגי האלימות שהשלטון מפעיל כלפי האזרח[2] הרומן הבולט של עבד אל-עזיז הוא "התור" (אלטאבור, الطابور), רומן קפקאי שמתאר את הדיכוי החברתי במצרים אחרי האביב הערבי באמצעות סיפורי אנשים הממתינים בתור ארוך מול שער ביורוקרטי מסתורי שלא נפתח לעולם. רומן זה זכה לשבחים רבים על המקוריות שלו בתיאור הדיכוי וההתנגדות.[1] ספר המחקר שלה "מעבר לעינויים" (ما وراء التعذيب) עוסק בסוגיית העינויים בבתי הכלא ובתחנות המעצר במצרים.[3]
נעורים והשכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבד אל-עזיז נולדה בקהיר בשנת 1976. בילדותה ניגנה וציירה ורצתה ללמוד אומנות, אך לבסוף נרשמה ללימודי רפואה. היא מעידה כי עשתה זאת בשל לחץ מהוריה, שרצו שתלמד רפואה או הנדסה, לאור הציונים הגבוהים שקיבלה בתיכון. לאחר לימודי הרפואה הבסיסיים היא עדיין חשבה על אומנות, ובחרה להמשיך למסלול פסיכיאטריה. לדבריה, זה היה "פתרון קסם" שאיפשר לה לעסוק באדם כחלק שלם, ולא באיבריו. בנוסף, היא ראתה בפסיכיאטריה ענף הרפואה הקרוב ביותר לאומנות, וחשבה שלמידת פסיכולוגיה תעמיק את היצירה האומנותית שלה, שאותה לא זנחה (באותו זמן היא גם למדה הלחנה בבית האופרה, לצד כתיבה וציור). עבד אל-עזיז המשיכה לתואר שני נוסף בסוציולוגיה, שבו עסקה בחקר השיח במוסד הדתי הנחשב "אלאזהר", שיושב בקהיר.[4] עבד אל-עזיז למדה אומנות פלסטית עם האומן צברי נאשד, וחברה באיגוד הקליגרפים במצרים.[5]
"התור"
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרומן המצליח ביותר של עבד אל-עזיז הוא ה"תור" (אלטאבור, الطابور), שהוא רומן הביכורים שלה. היא החלה לכתוב אותו בתקופת ממשלת האחים המוסלמים במצרים ב-2012, לאחר נפילתו של חוסני מבארכ. ההשראה לסיפור הוא אירוע ספציפי שבו הוא ראתה תור ארוך של אנשים מחכים מחוץ למשרד ממשלתי סגור. לאחר שעתיים היא עברה ליד אותו התור ושמה לב שהמשרד עודנו סגור והאנשים נשארו במקומם.[6]
העלילה מתארת שער ששולט לחלוטין על חיי האזרחים במדינה לא ידועה במזרח התיכון. האזרחים עומדים בתור כדי לקבל אישורים הנחוצים לקיום חיי היומיום שלהם. גיבור הרומן הוא יחיא, צעיר שנורה במהלך על ידי כוחות הממשלה לאחר פרעות שמכונות "האירועים המבישים". כדי להוציא את הקליע מגופו, עליו לקבל אישור מה"שער". ולכן הוא נאלץ לעמוד ב"תור" במשך 114 ימים עד לקבלת האישור. מהר מאוד מצטרפים לגיבור עשרות אנשים עם חלומות, כאבים, מטרות וסיפורים שונים, שמרכיבים את הרומן. הרומן מתאר מציאות של משבר ואת יכולתם של חלק מהאנשים לחיות לצד עריצות. אף על פי שהשער אינו נפתח, כל העומדים בתור ממשיכים להמתין בו. אף שאין עונש על עזיבת התור, אף אחד לא מעז לעזוב.[7] רומן זה מציג מטאפורה ברורה עבור האבסורדיות של עיר שלמה שבוחרת לשתף פעולה עם משטר עריצות שרירותי.
ייתכן שעבד אל-עזיז שאבה השראה מהסופר הרוסי ולדימיר סורקין, שכתב ב-1983 ספר שנושא את אותו שם ומציג מטאפורה דומה.[8] בנוסף, הייצוג הדיסטופי של אי צדק, עינויים ושחיתות, גרר השוואות בין "התור" לבין "1984" של ג'ורג' אורוול ו"המשפט" מאת פרנץ קפקא.[9]
מוטיב העריצות והדיכוי נוכח גם ברומנים אחרים של עבד אל-עזיז. לדוגמה, הספר "יש פה גוף" (הנא בדן, هنا بدن) מתאר שתי קבוצות של ילדים – האחת מדוכאת ונשלטת על ידי בעלי ממון, והשנייה מדוכאת על ידי הראשונה.[10]
השקפותיה ודעותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד הנושאים המרכזיים בעבודותיה של עבד אל-עזיז הוא האביב הערבי. היא כתבה והתבטאה רבות על ההפגנות והמאבק לדמוקרטיה ולזכויות אדם בעולם הערבי. בהקשר זה, ביקרה אנשי רוח ומשכילים שמנסים לעשות לגיטימציה למעשים של השלטון שמפרים עקרונות בסיסיים של צדק, שוויון וחופש הביטוי.[11] עבד אל-עזיז העבירה ביקורת דומה בהקשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כאשר התאכזבה מאנשי רוח שלא נאבקים למען הסוגיה הפלסטינית.[12] עבד אל-עזיז גם סיפרה על סירובה לעטות חג'אב באוניברסיטה בתקופת האחים המוסלמים, ועל ביקורת שספגה בגין כתיבתה הרבה על זכויות נשים.[4]
פרסומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרותיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שאלוהים ייקל עלינו (عشان ربنا يسهل), 2007
- הילד אשר נעלם (الولد الذي اختفى), 2008
- התור (الطابور), 2013
- יש פה גוף (هنا بدن) 2018
- שנות תות העץ (اعوام التوتة), 2022
מחקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פיתוי השלטון המוחלט (إغراء السلطة المطلقة), 2011
- מעבר לעינויים (ما وراء التعذيب), 2011
- זיכרון הדיכוי (ذاكرة القهر), 2014
- שליטת הטקסט – דרשות אלאזהר ומשבר השלטון (سطوة النص خطاب الأزهر وأزمة الحكم), 2016
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הספר "התור", בגוגל ספרים
- "סצינות מחייו של אוטוקרט", מאמר מתורגם באנגלית מאת בסמה עבד אל-עזיז
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 A. B. Makar, K. E. McMartin, M. Palese, T. R. Tephly, Formate assay in body fluids: application in methanol poisoning, Biochemical Medicine 13, 1975-06, עמ' 117–126 doi: 10.1016/0006-2944(75)90147-7
- ^ CBC Egypt (2013-03-03), زي الشمس - رواية الطابور لبسمة عبد العزيز, נבדק ב-2024-08-21
- ^ ما وراء التعذيب تأليف: بسمة عبد العزيز عن دار ميريت, ما وراء التعذيب تأليف: بسمة عبد العزيز عن دار ميريت, 2007-08-09
- ^ 1 2 Basma Abdel Aziz: ‘The Worst Thing Is That Publishers Are Scared, Too’, ARABLIT & ARABLIT QUARTERLY, 2015-12-29 (באנגלית אמריקאית)
- ^ بسمة عبد العزيز ( of الطابور), web.archive.org, 2018-06-30
- ^ Waiting for Egypt’s Next Revolution, Los Angeles Review of Books, 2016-07-09
- ^ «الطابور».. شخصيات مستلبة في واقع مأزوم, صحيفة الخليج (בערבית)
- ^ John C. Hawley, Coping with a Failed Revolution: Basma Abdel Aziz, NaelEltoukhy, Mohammed Rabie & Yasmine El Rashidi, כרך 35, Boydell & Brewer, 2017, עמ' 7–21, ISBN 978-1-78744-235-1
- ^ Carmen Maria Machado, 'The Queue' Carries On A Dystopian Lineage
- ^ "هُنا بدن" لـ بسمة عبد العزيز.. كيف ينحاز الأدب إلى الإنسان - اليوم السابع, web.archive.org, 2021-09-28
- ^ بسمة عبد العزيز: "هنا بدن" أصابتني بالاكتئاب.. والمثقف الحقي...مصراوى, web.archive.org, 2018-12-09
- ^ بسمة عبد العزيز, قضية فلسطين.. أقل ما يجب لإثارة الوعي العام