בנק המסחר הממלכתי של האימפריה הרוסית
 | |
| בניין הסניף המוסקבאי של בנק המסחר הממלכתי בשדרות ניקיטסקי | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1 בינואר 1818 – 1860 (כ־42 שנים)  |
| ענפי תעשייה |
economics of banking |
  | |
בנק המסחר ממלכתי (ברוסית: Государственный коммерческий банк Российской империи) הוא בנק ממלכתי רוסי, שנפתח ב-1 בינואר 1818 בהתאם לסעיף V במניפסט שפורסם ב-7 במאי 1817. אמנת הבנק, שאושרה על ידי אלכסנדר הראשון, הונפקה במקביל למניפסט זה. הבנק אורגן מחדש בשנת 1860 בשם הבנק הממלכתי של האימפריה הרוסית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1817 החלה ברוסיה רפורמה בנקאית חדשה, במהלכה נוצר בנק מסחר ממלכתי חדש על בסיס משרדי הנהלת חשבונות בבנק ההקצאה הממלכתי. במהלך ארגונו מחדש נוצרה גם מועצת מוסדות האשראי הממלכתיים, החלו ההכנות לארגון מחדש של בנק ההמחאות הממלכתי כשהמטרה העיקרית של הרפורמה הבנקאית המתמשכת הייתה לקדם את התחזקות ההלוואות הפרטיות, אשר, בתורן, יכולות היו לתרום להתפתחות החקלאות, התעשייה והמסחר.[1] חרף שמם אף אחד מהבנקים הממלכתיים לא היה ברמה של בנק מרכזי.
לפני הקמת הבנק, בישיבת מועצת המדינה שר האוצר של רוסיה דמיטרי גורייב הציג דו"ח בפני הקיסר, שהציג את הכיוונים העיקריים לפעילות הבנק העתידי. הבנק היה אמור לבצע את הפעולות הבאות: אחסון פיקדונות במטילי זהב, כסף ומטבע חוץ; העברות פיקדונות במזומן בהשראת בנקים דומים בהמבורג ואמסטרדם (פעולות בצורה של תשלומים שאינם במזומן); קבלת פיקדונות עם צבירת ריבית עליהם; חישוב שטרות; מתן הלוואות לסחורות.
במניפסט שפורסם נאמר כי "ברצוננו לפתוח בפני הסוחרים דרכים נוספות להקל ולהרחיב את המחזור המסחרי, זיהינו לטובה במקום משרדי הנהלת החשבונות הקיימים, שפעולתם על חוסר משמעותם הונם ואי הנוחות השונה במיומנותם אינה מביאה יתרונות מוחשיים למסחר. על כן יש להקים בנק מסחר ממלכתי. הבנק החל את עבודתו מול לקוחות ב-2 בינואר 1818. כבר ב-7 בינואר 1818, הסניף השני של הבנק, שעסק בחישוב שטרות, לקח בחשבון את שטר החוב הראשון שנכתב על ידי הסוחר הפטרבורגי מיכאיל סולודובניקוב תמורת 5,000 רובל.
בשנה שלאחר תחילת עבודתו, בשנת 1818, הוקם סניף של בנק המסחר הממלכתי במוסקבה. במהלך 42 שנות פעילותו נפתחו 12 סניפים, מתוכם 3 זמניים. בשנת 1819 נחתמו צווים להקמת סניפים בארכנגלסק ובאודסה, בשנת 1820 – בריגה ובניז'ני נובגורוד (סניף זמני), בשנת 1821 גם באסטרחן. בשנת 1839 הוקם סניף גם בקייב, בשנת 1841 בעיר ריבינסק (סניף זמני), בשנת 1843 בחרקוב, בשנת 1846 ביקטרינבורג ובאירביט (בה היה סניף זמני). בשנת 1852 נפתח הסניף האחרון של בנק בפולטבה.
בסוף 1850, המצב הכלכלי באימפריה הרוסית השתנה. הירידה בריבית על הפיקדונות הובילה להוצאת פיקדונות מבנקים ממשלתיים, שהייתה תחילת סופה של המערכת הבנקאית לפני רפורמה בנקאית נוספת. הממשלה, שלא יכלה עוד להחזיר את כספי המפקידים, שנלקחו כהלוואות ללא ריבית מבנקים, החליטה לאחד פיקדונות שהוכרזו כחוב ציבורי. לאחר מכן, שוב הופחתו הריביות על פיקדונות, בנקים למשכנתאות ממשלתיים חוסלו ובנק המסחר הממלכתי אורגן מחדש.[1] על פי צו של אלכסנדר השני מ-31 במאי 1860 אורגן הבנק מחדש לבנק הממלכתי של האימפריה הרוסית, שהפך לבנק המרכזי במדינה.
מבנה הבנק
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבנה הבנק המסחרי הממלכתי כלל דירקטוריון ומחלקות. דירקטוריון הבנק הורכב ממנהל, ארבעה דירקטורים מהממשלה וארבעה דירקטורים שנבחרו ממעמד הסוחרים. תפקידי דירקטוריון הבנק כללו ניהול ופיקוח על כל הפעולות שבוצעו בסניפים.
מנהל בנק המסחר הממלכתי מונה על ידי הקיסר בהמלצת שר האוצר. על פי אמנת הבנק, המנהל היה יו"ר דירקטוריון הבנק. תפקידיו כללו מעקב אחר עבודת עובדי כל המחלקות וביצוע תפקידם הרשמי, הוא קבע את עיתוי המשימות, העביר עובדים ממחלקה אחת לאחרת ופיקח על משימותיהם.
מנהלי הבנק מטעם הממשלה, כמו גם ראש הלשכה, מונו על ידי שר האוצר ואושרו על ידי הקיסר. שר האוצר מינה רואי חשבון, בקרים, קופאים ועוזריהם, ארכיבאים, מוציאים לפועל ומתווכים. השאר, עובדים נמוכים יותר, כולל עובדי דלפק, נשכרו על ידי דירקטוריון הבנק עצמו.
הדירקטורים מטעם הסוחרים נבחרו לתקופה של 4 שנים על ידי אגודת סוחרים מהגילדה הראשונה והשנייה שסחרו בנמלי פטרבורג ובקרונשטדט.
מנהלי הבנק
[עריכת קוד מקור | עריכה]| № | שם | דיוקן | תקופת כהונה | מינוי על ידי | |
|---|---|---|---|---|---|
| תחילת כהונה | סוף כהונה | ||||
| 1 | אלכסנדר ריבופייר | 
|
16 באוגוסט 1817 | 10 באוגוסט 1823 | אלכסנדר הראשון.jpg)
|
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Морозан В. В. История банковского дела в России (вторая половина XVIII — первая половина XIX вв.). — СПб.: Крига, 2004. — С. 266—371. ISBN 5-901805-18-6
- Бугров А. В. Казённые банки в России. 1754—1860 гг. — М.: Центральный банк Российской Федерации, 2017. — 512 с.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Левичева И. Н. (2003-10-01). "Особенности становления банковской системы России в конце XVIII начале XIX века". Государственный коммерческий банк. Вестник Банка России. נבדק ב-2012-03-05.