בנימין שרשבסקי
 | |
| לידה |
1857 בריסק דליטא (כיום בבלארוס) |
|---|---|
| פטירה | 1916 (בגיל 59 בערך) |
| עיסוק | רופא וסופר |
| שפות היצירה | עברית |
| תחום כתיבה | מדע פופולרי |
| נושאי כתיבה | כימיה, גוף האדם |
| הושפע מ | יחיאל מיכל פינס |
  | |
ד"ר בנימין שרשבסקי (גם שרשוסקי; 1857, בריסק דליטא, כיום בבלארוס – 1916) היה רופא וסופר,[1] מחלוצי היישוב העברי בארץ ישראל.[2]
חידוש מונחים מדעיים בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שרשבסקי כתב ספרי מדע פופולרי, בהם חידש מונחים מדעיים עבריים. בספרו "מסכת ניתוח" על גוף האדם הוא כלל מונחים כאלה.[3]
הדוגמה הבולטת ביותר לתרומתו למינוח העברי המדעי הייתה בשישה יסודות כימיים שקיבלו את שמותיהם ב–1886, בשל שיתוף פעולה פורה בינו לבין הרב יחיאל מיכל פינס. השניים, שנפגשו בירושלים, פרסמו ב–1886 ספר מבוא קצרצר לכימיה בשם "משנת עולם קטן: ברייתא דמרכבה" שכתב שרשבסקי. בהקדמה לספר, כתב פינס לשרשבסקי: "המילות המלאכותיות שנבראו בספרך זה ברוח השפה העברית נבראו, כי לכל המילות המלאכותיות הבאות בחברתך יינתן משפט אזרח וישתמשו בהן כל סופרי החוכמה מהיום והלאה".
אחד מהחידושים של שרשבסקי ופינס הוא השימוש במשקל העברי קַטְלָן כחלופה עברית לסיומת הלועזית gen, המופיעה בשמות רבים של היסודות. gen היא מוספית הגזורה מהפועל היווני המורה על הולדה, אך בטבלת היסודות משמעותה היא "יצירה". המילה oxygen, למשל, שאותה חידש הכימאי הצרפתי אנטואן לבואזיה ב–1777, פירושה "יוצר חומצה" ומקורה במילה היוונית לחומצה, "אוקסוס". את המילה הזאת תרגמו שרשבסקי ופינס למילה "חַמְצָן". את hydrogen, שחידש לבואזיה ב–1783 בעזרת המילה היוונית למים, "הידרו", הם תרגמו ל"מֵימָן". carbon, מילה שחידשו הצרפתים קלוד לואי ברטולה (אנ') וגספאר מונז' ב–1786, ושמקורה במילה הלטינית לפחם, קַרְבּוֹ, תורגמה על ידיהם ל"פַּחְמָן".
את calcium, שחידש הבריטי האמפרי דייווי ב–1808 מהמילה הלטינית לגיר, קָלִיקְס, לא תרגמו שרשבסקי ופינס ל"גִּירָן", אלא למילה "שִׂידָן" (כיום נהוג לכתוב: "סִידָן"). מקורה במילה "שִׂיד" (כיום "סיד"), שכן גיר וסיד שניהם תרכובות של סידן. את phosphorus, היסוד שגילה הכימאי הגרמני הניג בראנד (אנ') ב–1669 והעניק לו את שמו היווני של הכוכב ונוס (נוגה), שמשמעותו "נושא אור", הם תרגמו ל"זַרְחָן". את היסוד שגילה ב–1772 דניאל רתרפורד הסקוטי, המכונה בגרמנית Stickstoff ("חומר חונק"), הם תרגמו למילה "חַנְקָן".[4]
ספרים שכתב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משנת עולם קטן: בריתא דמרכבה (PRINCIPIEN DER CHEMIE), ירושלם: אברהם משה לונץ, תרמ"ו (1885–1886)
- משנת עולם קטן: מסכת נתוח, ירושלם: אברהם משה לונץ, תרמ"ו (1885 – 1886), וגם: ווארשא: תרנ"ד, (1893–1894). הופיע גם במסגרת השנתון העברי הוורשאי "האסיף" עם מונחים עבריים חדשים.[3]
- מכניק: ענינו תנועת הגופים, אדעסא: אבא דוכנא, תרנ"ג (1892–1893)
- חקות עולם, התוכן: חלק א. תנועה. -- חלק ב. קול וחום ואור וחשמל. -- חלק ג. חומר. -- חלק ד. צמח וחי, אדעסא: 1901
- ששה סדרי מדע, אודיסה: חבר, תרע"א (1910–1911)[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
Elon Gilad, HOW Hebrew Namrd the Elements, טיקטוק (אנגלית)- חיים נחמן ביאליק, הקדמה ל"ששה סדרי מדע", פרויקט בן יהודה
בנימין שרשבסקי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נתן מיכאל גלבר, ברסט-ליטובסק, האנציקלופדיה העברית ט', תשי"ח, עמ' 903
- ^ אברהם לוינסון, שלוש תקופות בבריסק - דליטא, באתר פרויקט בן יהודה
- ^ 1 2 יוסף קלוזנר, האסיף, האנציקלופדיה העברית ד', תשי"ב, עמ' 950
- ^
אילון גלעד, ההברקה הגדולה שיצרה את שמות היסודות בעברית, באתר הארץ, 1 במאי 2019
- ^ בנימין שרשבסקי (1857–1916) (תוצאות חיפוש בקטלוג הספרייה הלאומית), באתר הספרייה הלאומית
