בנזילפניצילין
 | |
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| (2S,5R,6R)-3,3-Dimethyl-7-oxo-6-(2-phenylacetamido)-4-thia-1-azabicyclo[3.2.0]heptane-2-carboxylic acid | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| פניצילין G סודיום | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C16H18N2O4S |
| מסה מולרית | 334.39 |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| מטבוליזם | כבדי |
| זמן מחצית חיים | 30 דקות |
| הפרשה | כלייתית |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | תרופת מרשם |
| קטגוריית סיכון בהריון |
קטגוריית סיכון A (אוסטרליה), קטגוריית סיכון B  |
| דרכי מתן | תוך-ורידי, תוך שרירי |
| מזהים | |
| קוד ATC |
S01AA14, J01CE01 |
| מספר CAS | 61-33-6 |
| PubChem | 5904 |
| ChemSpider | 5693 |
  | |
בנזילפניצילין (Benzylpenicillin), או פניצילין G (Penicillin G), הוא תרופה אנטיביוטית ממשפחת הפניצילין. התרופה, אשר נמצאת ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי, משמשת נגד זיהומים הנגרמים מחיידקים גראם-חיוביים, חיידקים אל-אווירניים, נקדים גראם-שליליים מסוימים, כגון Neisseria, וחיידקים סלילוניים.
בנזילפניצילין היה הפניצילין המקורי אשר התגלה על ידי אלכסנדר פלמינג בשנת 1929 והופק מהפטרייה Penicillium notatum (לימים שונה שמה ל-Penicillium chrysogenum). הוא מסווג כפניצילין טבעי, עם שייר R של בנזיל, וככל התרופות האנטיביוטיות ממשפחת הפניצילין, הוא מכיל טבעת בטא לקטמית המעכבת את האנזים טרנספפטידאז בבניית דופן התא החיידקי. בנזילפניצילין חשוף לפעילות של פניצילינאז, אנזים בטא לקטמאז הגורם להידרוליזה של הטבעת הבטא לקטמית, ולכן הוא אינו פעיל נגד מתגים גראם-שליליים ונגד זנים של נקדים גראם-חיוביים המייצרים פניצילינאז.
שימושים קליניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנזילפניצילין משמשת לטיפול בזיהומים שונים, ובכלל זה זיהומים הנגרמים מנקדים גראם-חיוביים, כגון Streptococcus pyogenes ומזנים רגישים לפניצילין של Streptococcus pneumoniae ו-Staphylococcus aureus. כמו כן, התרופה משמשת לטיפול בדלקת קרום המוח הנגרמת מ-Neisseria meningitidis, עגבת מוחית ודיפתריה, וכן זיהומים של חיידקים אל-אווירניים שונים.
המינון המקובל במבוגרים הוא 12–24 מיליון יחידות ביממה, הניתנים במנות כל 4–6 שעות. בילדים המינון המקובל הוא 100–300 אלף יחידות לקילוגרם גוף ליממה הניתנים גם כן במנות כל 4–6 שעות. באנשים עם אי-ספיקת כליות נדרשת התאמת המינון לתפקוד הכלייתי.
בנזילפניצילין משמש גם לטיפול מניעתי של הישנויות של קדחת שיגרונית ולמניעת העברה בזמן הלידה של Streptococcus agalactiae (GBS) מן האם ליילוד.
מבנה כימי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנזילפניצילין בנוי מחומצה 6-אמינופניצילנית שאליה מחובר בנזיל כשייר צדדי. חומצה 6-אמינופניצילנית היא תרכובת אורגנית הבנויה משתי טבעות: המרובעת היא טבעת בטא לקטם, טבעת אמידית המכילה ארבעה אטומים,שהיא האתר הפעיל של התרופה המעכב את פעילות הטרנספפטידאז של החיידק, ואילו המחומשת הצמודה אליה היא תיאזולידין, שאליה קשורה קבוצת קרבוקסיל ושתי קבוצות מתיל.
מנגנון פעולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנגנון הפעולה של בנזילפניצילין, כמו גם של יתר הפניצילינים, נובע מעיכוב האנזים טרנספפטידאז על ידי הטבעת הבטא לקטמית. תפקידו של אנזים זה, שגם משמש חלבון קושר פניצילין (PBP), הוא לקשר בין יחידות הפפטידוגליקן הבונות את דופן התא החיידקי ומייצבות אותה. עיכוב בניית הדופן חושף את התא החיידקי ללחצים אוסמוטיים, ולבסוף לפירוקו.
פרמקוקינטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנזילפניצילין אינו יציב בסביבה חומצית, דבר שאינו מאפשר ספיגה מספקת שלו במתן פומי. לכן התכשירים הקיימים ניתנים בצורת מלח נתרן או אשלגן בעירוי תוך-ורידי או בזריקה תוך-שרירית. מאחר שבזריקה תוך-שרירית הבנזילפניצילין מתפרק במהרה, הוא ניתן יחד עם פרוקאין או בנזתין, דבר המאפשר שחרור מושהה של התרופה לזרם הדם. מתן עם פרוקאין מאפשר רמות טיפוליות ברקמות למשך 24 שעות, ואילו במתן עם בנזתין ניתן לזהות רמות בנזילפניצילין בדם גם אחרי שלושה שבועות.
בדם כ-60% מהתרופה נישא על ידי חלבונים, ובפרט אלבומין. כאשר התרופה קשורה לאלבומין, היא אינה פעילה נגד חיידקים, אך זהו תהליך הפיך. חדירותה לרקמות גבוהה. התרופה מופרשת בכליה, אולם גם עוברת מטבוליזם בשיעור של כ-20%, וזמן מחצית החיים שלה עומד על כ-40 דקות. באנשים עם אי-ספיקת כליות מתקדמת, זמן מחצית החיים מתארך ל-6–10 שעות.
תופעות לוואי
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבכל פניצילין, אלרגיה לבנזילפניצילין היא תופעת לוואי נפוצה, אשר טווח הביטוי שלה נע בין פריחה לאנפילקסיס. מבין הפניצילינים, בנזילפניצילין נמצא שכיח יותר באלרגיה הקשורה במנגנון IgE (אנפילקסיס וחרלת) ובתגובות אחרות המתווכות על ידי מערכת החיסון, כגון אנמיה המוליטית ומחלת הנסיוב הזר.
מינונים גבוהים של פניצילין, ובפרט בנזילפניצילין כאשר ניתן במינון של מעל 40 מיליון יחידות ביממה, עלולים לגרום לפרכוסים מיוקלוניים. פגיעה בפינוי הכלייתי של התרופה עלולה להביא להצטברות שלה ולפרכוס במינונים נמוכים יותר.
תופעות לוואי נוספות המשותפות למשפחת הפניצילין כוללות היפוקלמיה, דלקת כליות אינטרסטיציאלית, נויטרופניה ודלקת מעי מקלוסטרידיואידס דיפיצילה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.