בלו ד'אוברן (גבינה)
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
גבינה צרפתייה, גבינה תעשייתית, גבינת חווה, גבינה כחולה, גבינה מחלב פרה, גבינה חלבית  |
| אזור מוצא |
פויי-דה-דום, לואר עילי, לוט, קורז, קנטל, אוורון, לוזר |
| מוצא |
צרפת |
| ממציא |
Antoine Roussel |
| תאריך יצירה |
שנות ה־50 של המאה ה־19 |
| מרכיבים עיקריים |
חלב פרה, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| גבינות | |
| ייצור כולל |
5,047 טונה (נכון ל־2017) |
| תו תקן |
כינוי מקור מבוקר, כינוי מקור מוגן |
  | |
בלו ד'אוברן (בצרפתית: Bleu d'Auvergne) היא גבינה כחולה צרפתית, על שם מקום מוצאה באזור אוברן שבדרום מרכז צרפת. היא עשויה מחלב פרה והיא אחת מהגבינות שהוענקה לה הסמכת כינוי מקור מבוקר (Appellation d'origine contrôlée) ממשלתי צרפתי.
פיתוח הגבינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלו ד'אוברן פותח באמצע שנות ה-50 על ידי יצרן גבינה צרפתי בשם אנטואן רוסל. רוסל ציין כי התרחשותם של עובשים כחולים על הגבן שלו הביאה לטעם נעים, וערך ניסויים כדי לקבוע כיצד ניתן לעורר ורידי עובש כזה. לאחר מספר בדיקות כושלות, ראסל גילה שיישום של עובש לחם שיפון יצר את הווריד, וכי דקירת הקמח בעזרת מחט מספקת אוורור מוגבר. החמצון המוגבר איפשר לעובש הכחול לגדול בכיסי האוויר בתוך הגבן. לאחר מכן, התגלית והטכניקות שלו התפשטו ברחבי האזור.
כיום, בלו ד'אוברן מוכנה באמצעות תהליכי מחט מכניים. לאחר מכן היא מיושנת כארבעה שבועות במרתפים קרירים ורטובים לפני ההפצה, תקופה קצרה יחסית לגבינות כחולות.
מאפיינים ושימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לבלו ד'אוברן יש טעם חזק וחריף, אבל במידה פחותה משאר הגבינות הכחולות. היא פחות מלוחה, עם טעם קרמי וחמאתי יותר ומרקם לח. כמה גרסאות משתמשות בצורה חלשה יותר של עובש, ב-Penicillium glaucum, כדי ליצור את הוורידים הכחולים, ולא בפניציליום רוקפורטי (Penicillium roqueforti) המשמש ברוקפור ובגבינות כחולות אחרות.
בלו ד'אוברן משמשת לעיתים קרובות ברטבים לסלט ובתבליני פסטה, והיא גם גבינה טובה לנשנוש. צוין כי היא משתלבת היטב עם יינות מתוקים כמו ריזלינג בסגנון קינוח וסוביניון בלאן או יינות אדומים חזקים, כמו גם עם בירה עשירה וכהה כמו יין שעורה האנגלי או פורטר האמריקאי, שיש להם גם את מתיקות וגם הטעם הנועז הנדרשים לאיזון הגבינה.
