בלונדי (כלבה)
 | |
| אדולף היטלר עם בלונדי | |
| לידה |
1941 Kravaře, צ'כיה  |
|---|---|
| מוות |
29 באפריל 1945 (בגיל 4 בערך) ברלין, גרמניה |
| מין | כלב הבית |
| גזע | רועה גרמני |
| זוויג | נקבה |
| בעלים | אדולף היטלר |
| ידועה בשל | כלבתו של אדולף היטלר |
| תקופת הפעילות |
? – 29 באפריל 1945 |
  | |
בלונדי (בגרמנית: Blondi; 1941 – 29 באפריל 1945) הייתה כלבתו של אדולף היטלר, מנהיג גרמניה הנאצית. הכלבה זכתה לפרסום רב על ידי מערכת התעמולה הנאצית. באפריל 1945, סמוך להתאבדותו, הורה היטלר לתת לבלונדי את כמוסות הציאניד שהוצעו לו, כדי לבדוק את יעילותן, ובכך הוא הביא למותה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1921 היה בבעלותו של היטלר כלב מגזע רועים גרמני בשם פוצ'ל. הכלב קפץ לתוך השוחה בה התחפר היטלר במהלך מלחמת העולם הראשונה ונשאר עמו שם כשנה וחצי. היטלר שהעריץ צייתנות ונאמנות פיתח מאז יחס מיוחד לגזע זה. בסופו של דבר פוצ'ל נעלם, ככל הנראה נגנב.[1]
בלונדי ניתנה להיטלר בשנת 1941 כמתנה ממרטין בורמן, מבכירי המשטר הנאצי. משרתו האישי של היטלר, היינץ לינגה העיד לאחר המלחמה כי היטלר לא היה מסוגל ליצור קשרים רגשיים עם בני אדם וכי ידידתו הטובה ביותר הייתה בלונדי. את מזונה קיבלה הכלבה בשעה שבה סעד היטלר את ארוחותיו, והיא אכלה לצדו לעיתים קרובות. כשבלונדי חלתה היטלר הורה להביא למענה ביצים ובשר רזה ודרש לקבל דיווחים יומיים על מצבה. לדברי לינגה, "היה לו קל יותר לחתום על גזר דין מוות לקצין בצבא מאשר לעכל ידיעה שלילית על מצבה של הכלבה".
לעומת זאת, מזכירתו של היטלר, טראודל יונגה, סיפרה ברבות הימים כי פילגשו של היטלר אווה בראון תיעבה את הכלבה, ולעיתים הייתה בועטת בה.
בלונדי הפכה לגיבורת תרבות. היא כיכבה בתעמולה הנאצית, שביקשה להציג את היטלר כחובב חיות. פוסטרים שלה עם בעליה נמכרו ברחבי גרמניה. בעקבות פרסומה של בלונדי, גרמנים רבים אימצו כלב מזן רועה גרמני משלהם.[2]
ב-16 בינואר 1945, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, עבר היטלר לגור בפיהררבונקר בברלין, ולקח איתו לשם את בלונדי. שם הוא הרבה לשחק עמה, ואף הרשה לה לישון במיטתו.[2] בתחילת אפריל 1945 המליטה בלונדי בבונקר חמישה גורים שבניו של יוזף גבלס ששהו אז בבונקר, נהגו לשחק איתם. היטלר העניק לאחד הגורים את השם "וולף", השם הפרטי האהוב עליו והמתקשר לשמו, אדולף.[3] היטלר נהג ללכת מדי יום למכלאת הכלבים וללטף את הגור וולף, שאף אדם אחר לא הורשה לגעת בו.[1]
מותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה אמר היטלר: "אני מוקף מכל עבר רק בוגדים ובגידות, רק המזל הרע נאמן לי - המזל הרע ובלונדי, כלבת הרועים שלי".
ב-29 באפריל 1945, לאחר שחיילי הצבא האדום כבר כבשו חלקים נרחבים מברלין, הורה היטלר לכלבן שלו, סמל פריץ טורנוב, להרעיל את בלונדי. הוא אמר שאסור שהחיה תיפול בידי הרוסים, והוסיף כי רק המחשבה על כך עושה אותו חולה. כן הייתה להיטלר מטרה נוספת - בדיקת יעילותן של כמוסות הציאניד[2] שסופקו לדיירי הבונקר על ידי רופאו ד"ר לודוויג שטומפפגר. טורנוב פתח את פיה של בלונדי וריסק לתוכו במלקחת את כמוסת הציאניד. הכלבה צנחה מיד על צידה "כאילו נפגעה ממכת ברק", לפי דיווחו של אחד העדים. היטלר לא רצה להיות נוכח בהמתה אבל לאחר מכן בא כדי "להיפרד לשלום מהכלבה". אחד העדים סיפר שהיטלר נראה כאילו עטה על עצמו "מסכת מוות משלו ובלי לומר מילה...הסתגר בחדרו". מותה של בלונדי התקבל בעצב על ידי האנשים שנותרו בבונקר. ארנה פליגר, אחות ששהתה בבונקר, סיפרה כי מותה של בלונדי השפיע על הנוכחים יותר מהתאבדותה של אשתו בראון.[2][4]
לאחר מכן לקח טורנוב את חמשת הגורים מידי ילדיו של גבלס, העלה אותם לגינת לשכת קנצלר הרייך וחיסל אותם ביריות. בהמשך, מצאו חיילי הצבא האדום במקום את שרידיה של בלונדי ושל אחד הגורים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יואכים פסט: בתוך הבונקר של היטלר-14 הימים האחרונים, הוצאת "אחוזת בית", 2006.
- אנטוני ביוור: נפילת ברלין, הוצאת "יבנה", 2003.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
Hitler's Dog Blondi, סרטון באתר יוטיוב- בלונדי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 חיות וחברה, ליטוף של צורר: הכלבים של היטלר, 2 במאי 2011
- ^ 1 2 3 4
אבנר שפירא, למה הנאצים אהבו כלבים?, באתר הארץ, 7 באפריל 2013
- ^ A. Bullock ; Hitler: A Study in Tyranny ; Penguin Books, 1962. Page 785.
- ^ הדר פרבר, "מותו של כלבו של היטלר השפיע עלינו יותר מהתאבדותה של בראון", אתר news1, פורסם 2 במאי 2005
