בלה טרדוש
 | |
| לידה |
21 ביוני 1910 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
18 בנובמבר 1966 (בגיל 56) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| שם לידה |
Wachsmann Béla |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| מוקד פעילות |
הונגריה |
| מקום לימודים |
האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט, Nemzeti Zenede |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| פרסים והוקרה |
פרס פרנץ ארקל (1960) |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
בלה טרדוש (במקור וקסמן, בהונגרית: Tardos Béla; בודפשט, 21 ביוני 1910[1] – בודפשט, 18 בנובמבר 1966) היה מלחין יהודי-הונגרי זוכה פרס פרנץ ארקל (פרס ממלכתי הונגרי למלחינים מצטיינים, למנהלים מוזיקליים ולפעילות אמנותית).
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלה ואקסמן נולד במשפחה יהודית כבנם של עובד הדפוס מיקשה וקסמן ושל יוליאנה גולדשטיין. הוא למד פסנתר בבית הספר הלאומי למוזיקה בין 1925 לבין 1931, ולמד קומפוזיציה אצל זולטאן קודאי באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בין 1932 לבין 1936. הוא החל את דרכו המוזיקלית כמנצח. הוא ניצח על מקהלות פועלים, ניהל את מקהלת ואנדור מ-1941, עבד ברדיו בבוקרשט במהלך מלחמת העולם השנייה וארגן מקהלה הונגרית בבירת רומניה (1944). משנת 1945 הוא שוב היה בבודפשט במשך שנתיים, בראש מקהלת ואנדור, במקביל, בין 1945 לבין 1948, היה העורך המוזיקלי של הוצאת סיקרה. בשנת 1948 זכה בפרס בתחרות בארטוק הבינלאומית עם רביעיית המיתרים מספר 1 שלו. ב-1959, עם הקנטטה שלו "בשולי העיר", גרסה שהולחנה מחדש של יצירתו הקודמת (1944) שאבדה במהלך המלחמה, הוא זכה בפרס הראשון בתחרות הרדיו ההונגרי.
בין השנים 1950–1952 היה מנהל התזמורת הפילהרמונית הלאומית, ומ-1955 ועד מותו היה מנהל הוצאת המוזיקה (Editio Musica Budapest).
ב-9 בינואר 1939 נשא לאישה את אווה, בתם של ברטלן גליק, פקיד, ושל גיזלה דונאט (1885–1974)[2] בבודפשט.[3] יש להם שתי בנות: יוליאנה טארדוש וקטלין טארדוש.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס בתחרות בארטוק הבינלאומית (1948)
- פרס הראשון בתחרות הרדיו ההונגרי (1959)
- פרס פרנץ ארקל (1960)
עבודותיו המרכזיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצירות תזמורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סוויטה, 1949
- פתיח אגדות, 1955
- סימפוניה "לזכר קורבנות הפאשיזם", 1960
- פנטזיה לפסנתר ותזמורת, 1961
- Evocation, 1965
קנטטות בליווי תזמורתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קנטטה של מאי, 1950
- במהלך יום השלום, 1953
- ראשו של דוז'ה, 1958
- בשולי העיר, 1958
- חירות נולדה, 1960
- הם קוראים לסדר, 1966
- האלוהים החדש, 1966
יצירות מקהלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שיר שכירי חרב גרמני, 1942
- תיבת נגינה, 1954
- נופים הונגריים, 1955
- שנים מרות, 1959
- הקפדה טהורה, 1964
- עם עינייך היפות, 1966
יצירות קאמריות, פסנתר, אופרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורה (אופרה קומית בשתי מערכות, טקסט מאת מיקלוש ג'ארפאש, 1958)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טיבור שאראי: בלה טרדוש (הונגריה, מוזיקה, 1966, מס' 6)
- ינה שימו: פרידה מבלה טרדוש (מוזיקה, 1967, מס' 1)
- זיכרונות של מיקלוש ג'ארפאש (1966)
- לקסיקון מוזיקה, הוצאת מוזיקה, 1965
- פטר וארנאי: בלה טרדוש; הוצאת מוזיקה, בודפשט, 1966 (המלחינים ההונגרים של היום)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלה טרדוש, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- לקסיקון ביוגרפי הונגרי
- פידליו – מדריך קונצרטים
- זוכים בעבר
- מגזין פורום מוזיקה
- אסתר טרטו
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Születési bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári születési akv. 1552/1910. folyószáma alatt". נבדק ב-2019-10-11.
- ^ "Glück Bertalanné Donáth Gizella halotti bejegyzése a Budapest II. kerületi polgári halotti akv. 1285/1974. folyószáma alatt". נבדק ב-2019-10-11.
- ^ "Wachsmann Béla és Glück Éva házasságkötési bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári házassági akv. 31/1939. folyószáma alatt". נבדק ב-2019-10-11.