בלדסרה פרוצי
 | |
| פרוצי ברישום מתוך ספרו של ג'ורג'ו וזארי חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר. | |
| לידה |
7 במרץ 1481 אנצ'יאנו שליד סיינה, טוסקנה |
|---|---|
| פטירה |
6 בינואר 1536 (בגיל 54) רומא |
| שם לידה |
Baldassare Tommaso Peruzzi  |
| מקום קבורה |
הפנתאון ברומא |
| לאום | איטלקי |
| תקופת הפעילות |
1501–1536 (כ־35 שנים) |
| תחום יצירה | ציור, ארכיטקטורה |
| זרם באמנות | שיא הרנסננס, מנייריזם |
| יצירות ידועות |
וילה פארנזינה |
| צאצאים |
Giovanni Sallustio Peruzzi |
  | |
בלדסרה טומסו פרוצי (באיטלקית: Baldassare Tomasso Peruzzi) (7 במרץ 1481, אנצ'יאנו, ליד סיינה, טוסקנה – 6 בינואר 1536, רומא), צייר, ארכיטקט ומעצב תפאורות איטלקי. פעל בתקופת שיא הרנסננס ונחשב ממבשרי המנייריזם.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרוצי נולד ב-7 במרץ 1481 בעיירה אנצ'יאנו שבקרבת סיינה שבטוסקנה, לאביו ג'ובני פרוצי שהיה אורג[1]. הוא היה שוליה בסדנה לארכיטקטורה של ברנרדינו פונגאי (Bernardino Fungai) ופרנצ'סקו די ג'ורג'יו (Francesco di Giorgio). עבודתו כאמן מתועדת לראשונה ב-1501, באישור על תשלום שקיבל בעבור עבודה בבפטיסטריום של קתדרלת סיינה. בשנת 1503 עבר לעבוד ברומא, בעידודו של אגוסטינו קיגי בנקאי עשיר יליד סיינה אף הוא. בשנים 1509 עד 1511 בנה שם את וילה פארנזינה. ב-1520, עם מותו של רפאל, פרוצי החליף אותו בתפקיד הארכיטקט של בזיליקת סן פייטרו בותיקן. בשנים 3 - 1522 פרוצי עבד בבולוניה, לאחר מכן חזר לרומא. ב-1527, בעקבות ביזת רומא חזר לסיינה לתפקיד "הארכיטקט של הרפובליקה של סיינה" (Architetto della Repubblica). במקביל שימש גם כארכיטקט הקתדרלה של סיינה. ב-1532 חזר לרומא שם גם נשאר עד מותו.
בנו סלוסטיו ג'ובאני פרוצי, היה אף הוא ארכיטקט וצייר.
פרוצי נפטר ברומא ב-6 בינואר 1536, ונקבר שם בפנתיאון.
ביוגרפיה של בלדסרה פרוצי נכללת בספרו של ג'ורג'ו וזארי חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר.
פעילותו כארכיטקט
[עריכת קוד מקור | עריכה].
הפרויקט הארכיטקטוני החשוב הראשון של פרוצי הייתה וילה פארנזינה ברומא, אותה בנה, בשנים 1506 - 1511 עבור אגוסטינו קיגי. בשנים 1520 עד 1535 (למעט השנים 1527 - 1532 בהן חזר לעבוד בסיינה) היה הארכיטקט של בזיליקת סן פייטרו בותיקן. בשנים 1527 עד 1532 שימש בתפקיד "הארכיטקט של הרפובליקה של סיינה" (Architetto della Repubblica). בתפקידו זה חיזק את ביצורי העיר והעיירות שבתחום שלטונה. בשובו לרומא בנה את "ארמון מסימו של העמודים" (Palazzo Massimo alle Colonne ) עבור משפחת מסימו, במקום שלושה מבנים שנשרפו במהלך "ביזת רומא".
פרוצי עסק רבות בתיעוד מבנים רומיים עתיקים. על פי הציורים שלו כתב תלמידו סבסטיאנו סרליו את "שבעת ספרי הארכיטקטורה" sette libri dell'architettura) שהיוו את ספר הארכיטקטורה הנפוץ ביותר במחצית השנייה של המאה ה-16.
פעילותו כצייר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.
פרוצי הושפע מאמני סיינה המובילים בתקופת נעוריו: סודומה שהיה שייך לשיא הרנסאנס ופינטורקיו (Pinturicchio) שהיה מנייריסט.
מיצירותיו המוקדמות היו פרסקאות בקפלת יוחנן המטביל בקתדרלה של סיינה. ובכנסיית Sant'Onofrio ברומא. מיצירותיו היותר מפורסמות הן הפרסקאות בוילה פארנזינה, ביניהן "המוזות הרוקדות עם אפולו", פרסקאות בכנסיית Santa Maria della Pace ברומא, ביניהן "הצגת מרים במקדש". עוד פרסקאות שלו נמצאות בכנסיית סן רוקו ברומא, ובארמונות שונים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בלדסרה פרוצי ב"חיי אישים" של וזארי (באיטלקית)
- בלדסרה פרוצי ב"חיי אישים" של וזארי (באנגלית)
- גישה ליצירות פרוצ'י באוספים השונים באמצעות אתר artcyclopedia (באנגלית)
- בלדסרה פרוצי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לפי ספרו של וזארי האב היה אציל איש פירנצה, שברח מהעיר ובהמשך ירד מנכסיו.