בית קרוסקל

בית קרוסקל
מידע כללי
סוג	בית מגורים
על שם	ניקולס קרוסקל וד"ר ויקטוריה קרוסקל
כתובת	רחוב הס 21
מיקום	תל אביב-יפו
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1931
תאריך פתיחה רשמי	1931
אדריכל	ריכרד קאופמן
סגנון אדריכלי	באוהאוס
מידות
קומות	3
קואורדינטות	32°04′25″N 34°46′12″E / 32.073503407878°N 34.769974290216°E
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת תל אביב רגילה) בית קרוסקל בית קרוסקל בית קרוסקל מפת מרכז __ תל אביב; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ בני ברק, __ רמת גן, __ גבעתיים; ממערב: הים התיכון

בית קרוסקל, הניצב ברחוב הס 21 פינת רחוב אידלסון 25 בתל אביב, הוקם בשנת 1931 והורחב בהדרגה במהלך השנים שלאחר מכן. במקורו שימש כבית המגורים של ניקולס קרוסקל ושל בתו ד"ר ויקטוריה קרוסקל, אחת הרופאות הבולטות שפעלו בתל אביב במהלך שנות השלושים והארבעים אשר הקליניקה שלה פעלה בקומת הקרקע. בבית נבנו מספר דירות אשר נועדו להשכרה. המבנה תוכנן על ידי האדריכל ריכרד קאופמן ומהווה דוגמה לטיפוס מבנה הידוע בשם "וילה עירונית", שמעטים דוגמתו שרדו בתל אביב. בית קרוסקל הוכר כאתר לשימור על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת ונכלל בתוכנית לשימור מבנים של עיריית תל אביב.

הרקע להקמת המבנה

מאז הקמתו של בית ביאליק במחצית שנות העשרים של המאה העשרים הפכו הרחובות הסמוכים לו למבוקשים מאוד, ומספר אנשי מפתח של תל אביב בתחומי התרבות, המסחר והרפואה בחרו לבנות את ביתם ברחוב ביאליק, רחוב אידלסון ורחוב הס. כמה מן הרופאים פתחו בביתם גם את הקלניקה בה קיבלו את מטופליהם, וכך נוצר במקום ריכוז של מרפאות בתחומי רפואה שונים.

ד"ר ויקטוריה קרוסקל עסקה ברפואה פנימית והתמחתה בתחום חילוף חומרים^[1]. היא נחשבה לאחת הרופאות המובילות של תל אביב ועסקה גם בפעילות ציבורית בניסיון לקדם הקמת מוסדות רפואיים שונים לטובת תושבי העיר. הבית ברחוב הס 21 נרשם על שמה של ויקטוריה קרוסקל, והיא התגוררה בו יחד עם אביה, ד"ר ניקולס קרוסקל.

תכנון הבית

הבית תוכנן בשנת 1931 על ידי האדריכל ריכרד קופמן, אשר הקים במהלך שנות העשרים שורה ארוכה של מבנים ושכונות מגורים בכל רחבי הארץ. הוא היה בין הראשונים בארץ ישראל שיישם את עקרונות הסגנון הבין-לאומי באדריכלות, והביא עקרונות אלו לידי ביטוי בתכנון בית קרוסקל. הבית תוכנן כשהוא מחולק למספר מרובעים אשר שברו את הקוביה האחידה של המבנה הגדול והקנו לו מראה קליל עם חזיתות אחידות. אחד המרכיבים המושכים את תשומת הלב בחזית המבנה הם גגוני ההצללה הבולטים, אשר נועדו להתמודד עם אור השמש העז החודר אל החדרים ומחמם אותם. הגגונים נבנו כך שיחסמו את קרני השמש הקייצית, אולם יאפשרו את כניסת קרני השמש אל חדרי הבית בעונת החורף (כאשר השמש נמצאת נמוך יותר בכיפת השמים)^[2].

בשנת 1935 נוספה למבנה קומה שלישית^[2].

השימוש בבית

מעבר להיותו של המבנה בית המגורים והקליניקה של בני משפחת קרוסקל, התפרסם הבית בזכות מספר שימושים נוספים שנעשו בו.

גלריה לאמנות

חדר האורחים הגדול בדירתו של ד"ר ניקולס קרוסקל^[3] שימש במהלך השנים מעת לעת כגלריה להצגת יצירות אמנות של יוצרים בתחומי אמנות שונים. כך לדוגמה הציג הצייר יעקב נוסבאום במרץ 1936 תערוכה מתמונותיו בבית הד"ר קרוסקל^[4], ובמרץ 1940 הציגה הצלמת נדיבה שור^[5] בבית תערוכה מתצלומיה בנושא גני ילדים בתל אביב^[6].

מקום המגורים והסטודיו של הצייר ראובן רובין

בשנת 1931 חזרו הצייר ראובן רובין ורעייתו אסתר לארץ ישראל בתום נסיעת ירח דבש ממושכת שערכו במצרים, פריז וניו יורק, והתיישבו בתל אביב. אסתר רובין תיארה בזיכרונותיה את דירת המגורים ששכרו בבית קרוסקל^[7]:

רובין ואני לא היינו בעלי רכוש דווקא, אך בכסף שנותר בידינו ממכירת הציורים בניו יורק שכרנו דירה נאה בקומה שנייה בבניין מודרני ומשופץ שנבנה בידי האדריכל ריצ'רד קאופמן, ברחוב הס פינת רחוב אידלסון. הדירה הייתה גדולה ומרווחת, ושכר הדירה היה עצום, תשע לירות! הרבה מכפי צרכיו ויכולתו של זוג בתחילת דרכו... לא כך חשב רובין. "כל עוד הפרוטה מצויה, אתן לך את הטוב ביותר שתל אביב יכולה להציע."...
הבית ברחוב הס, ביתנו הראשון בישראל, החל להתמלא ברהיטים שרובין עיצב: שולחן עץ ארוך, כדוגמת שולחנות האוכל בבתי מנזר, וארבעה ספסלי עץ משני צדדיו, שתי מיטות ששימשו כספות ישיבה, מכוסות בשטיחים רומניים ובכריות, וכמה כיסאות וכורסאות פשוטים ויפים. בחדר המגורים שנפתח אל מרפסת גדולה סידרנו סטודיו נוח, מואר באור צפוני כפי שרובין אהב, וכשבאו אורחים היינו מקפלים את כני הציור ומניחים את בדי הציורים והצבעים מתחת לספות כדי לפנות מקום...
בבית הורי לא בישלתי מעולם... ועד שרכשתי את המיומנות הדרושה להפעלת הפרימוס, המטבח הלבן והיפה שלי היה מתכסה בכל פעם בענן מחניק של פיח שחור.

— אסתר רובין, אלבום זכרונות

דירתו של ראובן רובין בבית קרוסקל הפכה מוקד משיכה לשורה של אמנים ואנשי תרבות, הן אמנים מקומיים תושבי תל אביב והן אמנים זרים שפקדו את העיר. ראובן רובין ריכז בבית פעילות ציבורית בתחומים שונים, דוגמת איסוף תרומות לאלמנתו של הצייר לאופולד גוטליב שנפטר בפריז בחוסר כל^[8]. אסתר רובין תיארה בזכרונותיה את שהתרחש בבית המשפחה^[7]:

ביתנו הפך בימי שבת מקום מפגש קבוע לידידנו הרבים. הכנר ישה חפץ, שהגיע באותם ימים לנגן בפתיחת קונסרבטוריון שולמית, אהב לשחק פינג פונג במרפסת עם רובין ועם המלחין בוסקוביץ; שלונסקי המשורר, שעימו התיידדנו לאחר שרובין צייר את דיוקנו בעוד הוא מחסל בהתמדה בקבוק ויסקי שלם, היה מגיע כבר בשעות המוקדמות של השבת... הציירת ציונה תג'ר, שהייתה אהובה על רובין יותר מכל ציירי הארץ; יצחק ובת שבע כץ, חבריהם של כל האמנים; אביגדור המאירי, סופר ומשורר וממייסדי התיאטרון הסאטירי הקומקום, ורבים אחרים.
ביאליק, שהתגורר ברחוב הסמוך, היה אף הוא מבאי ביתנו. רובין אהב מאוד את המעשיות שלו, ולא אחת, כשהיה מלווה אותו לביתו, היו השניים הולכים הלוך ושוב בין רחוב ביאליק ורחוב הס - תלוי באורך המעשייה - זה מספר וזה מקשיב...
"הטוב ביותר שיש לתל אביב להציע", כלל גם עוזרת בית תימנייה, שליוותה את צעדי הראשונים כעקרת בית אך לא נשארה עימנו זמן רב. יום אחד שמע אותה אגדתי שרה ומיד חטף אותה אל הבמה, שם הפכה אסתר גמליאלי לאחת הזמרות המפורסמות בתל אביב ובארץ כולה.

— אסתר רובין, אלבום זכרונות

בשנת 1938 עזבו אסתר וראובין רובין את הארץ ונסעו ללונדון על מנת לגייס תרומות להקמת בית הבימה. אירועים שונים עיכבו את חזרתם לארץ, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הם נסעו לארצות הברית ושבו לארץ ישראל רק במאי 1946^[9].

מקום המגורים והקליניקה של ד"ר שמואל צונדק

בנובמבר 1934 עלה מגרמניה לארץ ישראל פרופסור שמואל (גאורג) צונדק ומונה למנהל המחלקה הפנימית בבית החולים הדסה בתל אביב^[10]. הוא התגורר במקום והפעיל בבית קליניקה^[11]^[12]

העברת הבית כתרומה לאוניברסיטה העברית

באוקטובר 1939 חתמו בני משפחת קרוסקל הסכם עם הנהלת האוניברסיטה העברית בירושלים ולפיו נרשם הבית על שם האוניברסיטה^[13]. סוכם כי הבית יועבר לשימוש האוניברסיטה לאחר מותם של בני המשפחה. ניקולס קרוסקל ביקש לשמור את התרומה כסוד, אולם הסיפור דלף לעיתונות והתפרסם^[14]. באותה עת נתרם לאוניברסיטה בית נוסף ברחוב בן יהודה 95 בתל אביב, ושווי שני הבתים שנתרמו עמד על 25 אלף לא"י^[15].

עם פטירתו של ד"ר ניקולס קרוסקל התפנתה דירתו לשימוש האוניברסיטה העברית, אולם ד"ר ויקטוריה קרוסקל המשיכה להתגורר בדירתה^[16]. האוניברסיטה ניצלה את בית קרוסקל כאתר לקיום מפגשים^[17], הרצאות^[18], ואירועים שונים, דוגמת מסיבות של חיילים-סטודנטים^[19].

עם השנים, הוסבו בהדרגה מרבית חדרי הבית לשימוש כמשרדים^[20] או כקליניקות של רופאים^[21]. בתחילת שנות השמונים ניסתה עיריית תל אביב לאכוף את החוק האוסר לפתוח משרדים בדירות מגורים, ופנתה אל האוניברסיטה ואל השוכרים בתביעה לפנות את משרדיהם^[22]. הנהלת האוניברסיטה ניסתה לבקש אישור חריג, אולם מרבית בקשותיה לא אושרו על ידי העירייה.

מכירת הבית למשפחת גוטסמן

בשנת 1992 מכרה האוניברסיטה העברית את הבית ברחוב הס 21 לדב ורחל גוטסמן, אשר ביקשו לשפץ את המבנה ולהחזירו לייעודו המקורי כבית מגורים^[23]. היה זה חלק מתופעה של הפיכת בתי מגורים משותפים בתל אביב לווילות עירוניות. בשנת 1993 הגישה משפחת גוטסמן, באמצעות בנם, האדריכל אסף גוטסמן, בקשה לתוספת קומה רביעית וחלוקת כל הבניין לשתי יחידות דיור^[24].

הבית שוחזר בשנת 1994 על ידי האדריכל אסף גוטסמן^[25].

גלריה

לקריאה נוספת

ניצה מצגר סמוק, בתים מן החול, משרד הביטחון ההוצאה לאור, תל אביב, 1996
שולמית וידריך, השכנים של ביאליק, פורת הוצאה לאור, תל אביב, 2019
אסתר רובין, אלבום זכרונות, ידיעות אחרונות, תל אביב, 1999

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בית קרוסקל בוויקישיתוף

אדריכל נחום כהן, בית קרוסקל, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
גלויה "בית קרוסקל, תל אביב", ישראל נגלית לעין, תל אביב, יד יצחק בן צבי
גיא נרדי, ‏הלב ההיסטורי של תל-אביב הופך לשכונת וילות, באתר גלובס, 2 במאי 2018
רופאה, זמרת וצייר
אברהם בלבן, תולדותיו של בית קרוסקל, באתר הארץ, 8 במרץ 2023

הערות שוליים

^ מודעה שפרסמה ד"ר קרוסקל, דאר היום, 19/01/1932, עמ' 1
^ ¹ ² ניצה מצגר סמוק, בתים מן החול, עמ' 259
^ צילומי ילדים של נדיבה שור, הבקר, 03/04/1940, עמ' 8
^ בתל אביב וביפו, הארץ, 23/03/1936,
^ שור נדיבה ז"ל
^ תערוכת תצלומים של נדיבה שור, הבקר, 29/03/1940, עמ' 8
^ ¹ ² אסתר רובין, אלבום זכרונות, עמ' 64-61
^ קרן ליאופולד גוטליב, הארץ, 23/05/1934, עמ' 4
^ אסתר רובין, אלבום זכרונות, עמ' 77–80, 106-105
^ מעל במת המועצה העירונית, ידיעות עיריית תל אביב, 15/11/1934, עמ' 59
^ עיתון רשמי, 19 בינואר 1949, עמ' 326
^ ילקוט הפרסומים, 4 בפברואר 1963, עמ' 748
^ תיק בניין - הס 21, עיריית ת"א - ארכיון הנדסי, מסמך מיום 25/09/1949
^ בבית הנדבן קרוסקאל בת"א, הבקר, 21/11/1939, עמ' 6
^ מועצת שוחרי האוניברסיטה בא"י, הארץ, 04/06/1940, עמ' 2
^ בית המשפט המחוזי בתל אביב, דבר, 23/08/1950, עמ' 3
^ לוח היום, הבקר, 09/12/1948, עמ' 2
^ תל אביב - בחברה הארצישראלית לענייני המזרח התיכון, הצפה, 06/01/1949, עמ' 4
^ מסיבות קבועות של חיילים-סטודנטים בת"א, חרות, 26/01/1949, עמ' 4
^ מודעה של פרסום או.קי. בע"מ, מעריב, 29/06/1976, עמ' 7
^ תורנות רופאים בת"א, הצפה, 24/04/1964, עמ' 7
^ תיק בניין - הס 21, עיריית ת"א - ארכיון הנדסי, שורה של מסמכים משנות השמונים
^ תיק בניין - הס 21, עיריית ת"א - ארכיון הנדסי, שורה של מסמכים משנת 1992
^ גיא נרדי, ‏הלב ההיסטורי של תל-אביב הופך לשכונת וילות, באתר גלובס, 2 במאי 2018
^ שולמית וידריך, השכנים של ביאליק, עמ' 177

[1] מודעה שפרסמה ד"ר קרוסקל, דאר היום, 19/01/1932, עמ' 1

[ניצהסמוק-2] ¹ ² ניצה מצגר סמוק, בתים מן החול, עמ' 259

[3] צילומי ילדים של נדיבה שור, הבקר, 03/04/1940, עמ' 8

[4] בתל אביב וביפו, הארץ, 23/03/1936,

[5] שור נדיבה ז"ל

[6] תערוכת תצלומים של נדיבה שור, הבקר, 29/03/1940, עמ' 8

[אסתררובין-7] ¹ ² אסתר רובין, אלבום זכרונות, עמ' 64-61

[8] קרן ליאופולד גוטליב, הארץ, 23/05/1934, עמ' 4

[9] אסתר רובין, אלבום זכרונות, עמ' 77–80, 106-105

[10] מעל במת המועצה העירונית, ידיעות עיריית תל אביב, 15/11/1934, עמ' 59

[11] עיתון רשמי, 19 בינואר 1949, עמ' 326

[12] ילקוט הפרסומים, 4 בפברואר 1963, עמ' 748

[13] תיק בניין - הס 21, עיריית ת"א - ארכיון הנדסי, מסמך מיום 25/09/1949

[14] בבית הנדבן קרוסקאל בת"א, הבקר, 21/11/1939, עמ' 6

[15] מועצת שוחרי האוניברסיטה בא"י, הארץ, 04/06/1940, עמ' 2

[16] בית המשפט המחוזי בתל אביב, דבר, 23/08/1950, עמ' 3

[17] לוח היום, הבקר, 09/12/1948, עמ' 2

[18] תל אביב - בחברה הארצישראלית לענייני המזרח התיכון, הצפה, 06/01/1949, עמ' 4

[19] מסיבות קבועות של חיילים-סטודנטים בת"א, חרות, 26/01/1949, עמ' 4

[20] מודעה של פרסום או.קי. בע"מ, מעריב, 29/06/1976, עמ' 7

[21] תורנות רופאים בת"א, הצפה, 24/04/1964, עמ' 7

[22] תיק בניין - הס 21, עיריית ת"א - ארכיון הנדסי, שורה של מסמכים משנות השמונים

[23] תיק בניין - הס 21, עיריית ת"א - ארכיון הנדסי, שורה של מסמכים משנת 1992

[24] גיא נרדי, ‏הלב ההיסטורי של תל-אביב הופך לשכונת וילות, באתר גלובס, 2 במאי 2018

[25] שולמית וידריך, השכנים של ביאליק, עמ' 177

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]