לדלג לתוכן

בית פין

בית פין
מידע כללי
סוג בית מגורים עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם ג'יימס פין עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת כרם אברהם, רח' עובדיה 24 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ? – העשור של 1850
תאריך פתיחה רשמי שנות ה־50 של המאה ה־19 עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
קומות 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°47′28″N 35°12′55″E / 31.791055555556°N 35.215361111111°E / 31.791055555556; 35.215361111111
(למפת ירושלים רגילה)
 
בית פין
בית פין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פועלים יהודים בסמוך לבית, 1855
הבית ב-1980
הבית במהלך שחזור ושיפוץ, 1983
צילום אוויר של הבית, 1995
הכתובת "יִרְאַת יְהוָה מְקוֹר חַיִּים"[1] בחזית הבית
פנים הבית 2016
התערוכה בבית
הקולומבריום

בֵּית פִּין (Finn) בַּכֶּרֶם אַבְרַהַם (שמו העממי הנוסף; בֵּית כֶּרֶם אַבְרַהַם) ברחוב עובדיה 24 בירושלים, הוא אחד ממספר בתים מודרניים ראשונים שנבנו מחוץ לחומות ירושלים בראשית שנות ה-50 של המאה ה-19. לדעת הגאוגרף יהושע בן אריה, מביניהם הוא "אולי, החשוב-ביותר".[2] חוקר ארץ ישראל פנחס גרייבסקי כתב שהבית היה "הראשון שנבנה מחוץ לחומות ירושלים בידי יהודים בשביל יהודים", בעת החדשה.[3][4]

כינויו של הבית ניתן לו על שם בעלי הקרקע עליה הוא נבנה - הקונסול הבריטי ג'יימס פין.

הקרקע שעליה נבנה הבית נרכשה על ידי הקונסול הבריטי ג'יימס פין ורעייתו בשנת 1852. הסכום ששולם עבורה 250 ליש"ט, הועבר בתשלומים במשך 5 שנים.

בשטח שבו נבנה הבית נמצא קולומבריום מהתקופה הרומית, מספר גתות עתיקות חצובות בסלע, ובורות מים, שנחצבו על ידי פועלים יהודים אנשי היישוב הישן. גרייבסקי כתב בספרו כי על הבורות נחקקו כתובות מיוחדות, כגון: "אסוף את העם ואתן להם מים". מעל משקוף הכניסה חקוקות היו המילים: "יראת אלהים מועלת (מועילה) לכל, בשנת 1852", ועל השנייה: "תן לנו היום לחם חוקנו, בשנת 1855"; ובשער של הבית היו חקוקות המילים: "כרם אברהם אבינו בשנת התרי"ב 1852", המנציחה את תאריך רכישת הקרקע.[4]

הבית נבנה על ידי כחמישים פועלים יהודים בשנת 1855, כחלק ממפעל התיישבות שיזם פין בשנות החמישים של המאה ה-19, מפעל שיהא, במילותיו, "מושבת החרושת להעסקתם של בני ירושלים". פין ורעייתו הקימו חווה חקלאית שנקראה "כרם אברהם" על שם אברהם אבינו, ובמרכזה בית מידות, ששתי קומותיו נבנו בהדרגה. סביב הבית זרעו מיני תבואות ונטעו עצי פרי; ובהם זית וגפן, ומהם הצליחו הפועלים לייצר מעט שמן ויין.[5]

בשנותיו הראשונות, שימש הבית כמעון קיץ למשפחת פין, ולאחר פטירת ג'יימס, כבית מגורים לרעייתו.

בתקופת המנדט הבריטי שימש הבית כמפעל סבון ובהמשך הוסב לבית סוהר לצעירים שנתפסו או הורשעו בפשיעה.[6]

לאחר הקמת המדינה היה הבית אכסניה ליחידות צה"ל: משמר הגבול והגדנ"ע, כסניף של מתחם המחנה הצבאי שנלר הסמוך.

המבנה הוכרז על ידי עיריית ירושלים כאתר לשימור.

בשנת 1980 מכר מינהל מקרקעי ישראל את הבית, שהיה בניהולו, למרכז מוסדות קרלין סטולין של חסידי קרלין. הקונים ובנו בניינים סביבו אך גם דאגו לשמר את רוב הבית וסביבתו בהתאם לאופי האדריכלי ההיסטורי, על פי הנחיות רשות העתיקות ועיריית ירושלים. על קירות הבית המקורי מוצגת גלריית תמונות על האתר וכן מספר פריטים בעלי עניין היסטורי המוצגים במקום.

במתחם הבית שוכנת קריית חינוך גדולה, הכוללת שני מוסדות לבנות, ובהם כ-1,000 תלמידות. האחד, "בית ברכה", בית חינוך לבנות של קהילת חסידי קרלין-סטולין. נוסד בשנת 1961 כמסגרת חינוכית ייחודית בהתאם למורשת החסידות. במסגרתו פועלים מעונות יום, גני ילדים, בית ספר יסודי ועל-יסודי. השפה המדוברת היא יידיש, אולם שפת ההוראה היא עברית.

השני, "בת ציון" נועד לקליטה וחינוך בנות עולות ממדינות חבר העמים. בית ספר הוא על-יסודי, במתכונת של ממלכתי דתי ובתנאי פנימייה באיכות גבוהה. נוסד בשנת 1996 על ידי מרכז מוסדות קרלין-סטולין, כהמשך למסגרות החינוך לנוער היהודי שהוקמו על ידם במדינות חבר העמים, מיד לאחר ה"פרסטרויקה", בשנת 1989.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • M. C. Finn, Byeways in Palestine, London 1868.
  • Elizabeth Anne Finn, Reminiscences of Mrs. Finn, member of the Royal Asiatic Society, London

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ כתובת זו נבחרה מהפסוק בתנ"ך בספר משלי (משלי יד כז); יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָה מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃
  2. ^ יהושע בן אריה, עיר בראי תקופה, ב, עמ' 95
  3. ^ מגרש כרם אברהם, דבר, 12 בדצמבר 1933
  4. ^ 1 2 פנחס גרייבסקי,ספר היישוב, היישוב העברי מחוץ לחומת העיר, ירושלים תרצ"ט-1939, עמ' 84.
  5. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 341-334.
  6. ^ ח.א. זוטא ו ל' סוקניק, ארצנו, ספר מורה דרך בארץ-ישראל ובארצות הגובלות בה, א, ירושלים תר"ף 1920, עמ' 135.