בית מקלנבורג
 | |
| מדינה | גרמניה, שוודיה ונורווגיה |
|---|---|
| תארים |
הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין הדוכס הגדול של מקלנבורג-שטרליץ מלך שוודיה מלכת הולנד |
| מייסד | פריביסלאב ממקלנבורג |
| השליט האחרון |
גוסטב אדולף (גיסטרו) פרידריך פרנץ הרביעי (שוורין) אדולף פרידריך השישי (שטרליץ) |
| ראש הבית הנוכחי | בורווין, דוכס מקלנבורג |
| תקופת השושלת | 1167 – 1918 – המהפכה הגרמנית |
| אתניות | גרמנית |
| ענפים |
מקלנבורג-שוורין מקלנבורג-שטרליץ |
בית מקלנבורג, הידוע גם בשם ניקלוטינג, הוא שושלת צפון גרמנית ממוצא סלאבי ששלטה עד 1918 באזור מקלנבורג, בהיותה בין המשפחות השולטות ביותר באירופה. יוליאנה, מלכת הולנד (1909-2004), מלכת הולנד לשעבר (1948-1980), הייתה חברה אגנטית בבית זה.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשפחה הוקמה על ידי פריביסלב, נסיך אובוטריטי (סלאבי) שהתנצר וקיבל את מרותו של הדוכס הסקסוני היינריך הארי (1142-1180), אויבו של אביו שנפל, והפך ללורד של מקלנבורג (שמקורו במיקלה בורג, "מבצר גדול", המבצר הראשי שלהם). האובוטריטים התגרמנו לאחר מכן. הענף הראשי של הבית הועלה בשנת 1347 לדרגה דוכסית.
שלט האצולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל שדה בסמל מסמל את אחת משבעת השלטונות הבכירים של מדינת מקלנבורג: רובע שמאל עליון: דוכסות מקלנבורג, רובע ימין עליון: הלורדות של רוסטוק, רובע אמצע-שמאל מחולק לשניים: נסיכות שוורין, שלט אמצעי: רוזנות שוורין, רובע ימין אמצע: נסיכות רצבורג, רבע שמאל תחתון: הלורדות של שטארגארד, ורובע ימין תחתון: נסיכות ונדן. [1]
-
מקלנבורג -
מקלנבורג-גיסטרו -
מקלנבורג-שוורין -
מקלנבורג-שטרליץ
תביעות לכס המלכות השוודי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדוכסים ממקלנבורג רדפו מהמאה ה-14 לתביעה לירושה בשוודיה. הדוכס ממקלנבורג היה צאצא ויורש של שתי נשים שאגדות קשרו לבתי המלוכה הסקנדינביים:
- סבתו של היינריך השני, הלורד של מקלנבורג מצד אביו, אשת אצולה סקנדינבית בשם כריסטינה, אשתו של היינריך בורווין השני, הלורד של מקלנבורג (נפטר בשנת 1226), הייתה בתו של סוורקר השני, מלך שוודיה מאשתו הראשונה. כריסטינה הייתה אמו של יוהאן הראשון, הלורד של מקלנבורג, שבנו היה היינריך הראשון, הלורד של מקלנבורג .
- סבתו של היינריך השני, הלורד של מקלנבורג מצד אמו, גברת בשם מריאנה, הייתה אשתו הראשונה של הדוכס ברנים הראשון מפומרניה (נפטר בשנת 1278), לורד וולגסט, וכן אחותו של מלך אריק האחד עשר, מלך שוודיה. מריאנה ילדה ילדה יחידה ששרדה, בת בשם אנסטסיה מפומרניה, שהפכה אז לאשתו של היינריך הראשון, הלורד של מקלנבורג (נפטר בשנת 1302) ולאמו של היינריך השני.
שושלת סוורקר נכחדה לאחר שאיבדה את כס המלכות בסופו של דבר לאריק האחד עשר. השושלת הגברית של אריק העשירי נכחדה, וסוגיית בנותיו האחרות נכחדה על ידי בירגר יארל, בעלה של בתו (היחידה שעדיין חיה בשנת 1250), אינגבורג אריקסדוטר משוודיה. בירגר הקפיד מאוד להבטיח את המלוכה לבניו שלו.
תביעתם של הדוכסים ממקלנבורג לכס המלכות השוודי הפכה למציאות במהלך שלטונו קצר: בנו של היינריך השני, אלברכט השני, דוכס מקלנבורג (1318-1379), נישא לקרובת משפחה, יורשת סקנדינבית בשם יופימיה משוודיה ונורווגיה (נולדה ב-1317 ומתה ב-1370). בנם השני של בני הזוג, הדוכס אלברכט השלישי, הדיח את דודו מהכס השוודי, ועלה כמלך.
מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק בחרה באריק מפומרניה כיורש שלה. אריק צאצא מאחיו הבכור של אלברכט השלישי. המלכים של איחוד קאלמאר היו כולם צאצאים קוגנטיים של בית מקלנבורג.
בית מקלנבורג, צאצא של בנה הצעיר של יופימיה, מגנוס הראשון, דוכס מקלנבורג, המשיך לשמור על תביעתם לכס המלכות, ומדי פעם עורר את המצב בסקנדינביה.
תביעות לנורווגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממלכת נורווגיה (872-1397) הייתה הממלכה הסקנדינבית היחידה מימי הביניים שמלכותה הייתה תורשתית, ולא נבחרת. כבר כשאולף הרביעי, מלך נורווגיה היה צעיר ואמו מרגרטה הייתה יורשת עצר, קידמו הדוכסים ממקלנבורג את טענותיהם.
תביעתם של הדוכסים ממקלנבורג לכס המלכות הנורווגי התבססה על מוצאם מיופימיה משוודיה, נכדתו של הוקון החמישי, מלך נורווגיה.
כשאולף הרביעי מת ב-1387, נורווגיה הייתה ללא מלוכה, אלא תחת השלטון של מרגרטה. עד מהרה היא בחרה ביורש, אריק מפומרניה, שאמו מריה ממקלנבורג הייתה נכדתה הבכורה של יופימיה.
כאשר אחיינו של אריק, המלך כריסטופר מת (לפני מותו של אריק השלישי המודח מנורווגיה), לאחר הפסקה מסוימת, כריסטיאן השמיני מאולדנבורג, שהיה צאצא דרך בנות של יופימיה ובית מקלנבורג (הנכד של בתה של יופימיה), נבחר למלך נורווגיה בשנת 1450, והפעם גבר על פני בן דודו ויריבו מהשורה הזכרית, היינריך השמן, דוכס מקלנבורג.
הדוכסים ממקלנבורג המשיכו להתייחס לעצמם כיורשים החוקיים לכס המלכות של נורווגיה אך הם לא הצליחו להשיג את הממלכה מהאולדנבורגים.
מדינות מודרניות במקלנבורג
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסביבות שנת 1711 נחתם הסכם בין הדוכסים ממקלנבורג לבין הנסיך הבוחר מברנדנבורג שבאמצעותו הוכר הנסיך הבוחר כיורש הבא של מקלנבורג לאחר השורות הגבריות של בית הגנאלוגיה של מקלנבורג. בכך ראו עצמם הנסיכים הבוחרים, לימים מלכי פרוסיה, כמי שהפכו לחברי בית מקלנבורג והחלו להשתמש בתארים שלו, למשל הדוכס ממקלנבורג, בין התארים שלהם.
החוקיות של אותו ויתור אמנה הייתה, ועדיין נמצאת בדיון, משום שלא כל חברי הבית דאז השתתפו במעשה, ולפחות אחד מהם היה אז קטין.
במאות ה-17 וה-18 חולקה הדוכסות מספר פעמים בין בני בית הדוכסות. מקלנבורג-שוורין, מקלנבורג-גיסטרו ומקלנבורג-שטרליץ היו נסיכויות חלוקה אופייניות. עד סוף המאה ה-18 חזרו רוב החלקים לענף הבכיר (שוורין), ולאחר מכן חולקה הנחלה לשתי מדינות עד סוף המונרכיה בגרמניה:
אלה הועלו לדוכסות גדולה על ידי הכרה בקונגרס וינה. ב-1918, פחות משנה לפני חיסול המלוכה, נכחד הקו הראשי של שטרליץ והדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין דאז נכנס לתפקיד העוצר, אך אי-בהירות הירושה (היה ענף זוטר של שטרליץ שהתגורר ברוסיה) לא נפתר עד שהמונרכיות הקטנות פורקו שתיהן לרפובליקות.
בית מקלנבורג היום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית מקלנבורג-שוורין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית מקלנבורג-שוורין נכחד בשורה הזכרית ב-31 ביולי 2001 עם מותו של פרידריך פרנץ, נסיך הכתר של מקלנבורג-שוורין, בנו הבכור ויורשו של הדוכס הגדול האחרון, פרידריך פרנץ הרביעי.
חברי בית מקלנבורג-שוורין הנותרים הם בנותיהם של הדוכס כריסטיאן לודוויג, בנם השני של פרידריך פרנץ הרביעי, הדוכסיות דונאטה (נולדה ב-1956) ואדווינה (ילידת 1960).
בית מקלנבורג-שטרליץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הכחדתה של שוורין, מקלנבורג-שטרליץ היא כעת הענף היחיד ששרד בבית הדוכס הגדול בשושלת הגברית. ראש הבית הנוכחי הוא בורווין, דוכס מקלנבורג. [2] סבו היה הרוזן גאורג מקארלו, בנו המורגנטי של גאורג אלכסנדר, דוכס מקלנבורג-שטרליץ (1859–1909). גאורג אומץ בשנת 1928 על ידי דודו קרל מיכאל, דוכס מקלנבורג, ראש בית מקלנבורג-שטרליץ. לאחר מכן הוא קיבל את התואר והסגנון של "הוד מעלתו הדוכס ממקלנבורג", אשר אושר על ידי ראש הבית הקיסרי של רוסיה, קיריל ולדימירוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה ב-18 ביולי 1929 והוכר ב-23 בדצמבר על ידי הדוכס הגדול פרידריך פרנץ הרביעי ממקלנבורג-שוורין.[3] הוא ירש את דודו כראש הבית ב-6 בדצמבר 1934 [4] וקיבל את התואר ב-18 בדצמבר 1950.[3]
בנוסף לדוכס בורווין, החברים הנוכחיים בבית מקלנבורג-שטרליץ הם אשתו הדוכסית אליס (לבית וגנר; ילידת 1959); ילדיהם הדוכסית אולגה (ילידת 1988), הדוכסים אלכסנדר (נולד ב-1991) ומיכאל (יליד 1994); ואחיותיו, הדוכסיות אליזבת כריסטינה (ילידת 1947), מריה קתרינה (ילידת 1949) ואירנה (ילידת 1952).
מדינות שנשלטו על ידי בית מקלנבורג
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מקלנבורג (1167-1918), עם:
- מקלנבורג-שטארגארד (1348-1471)
- מקלנבורג-שוורין (1352-1918, עם הפרעות)
- מקלנבורג-גיסטרו (1621-1701)
- מקלנבורג-שטרליץ (1701-1918)
- ורלה (1235-1436)
- שוודיה (1364-1389)
- הדוכסות הבלטית המאוחדת (נובמבר 1918)
- הולנד (1948-1980) – דרך יוליאנה, מלכת הולנד (לא רשמי)
