בית הקברות הצבאי באילת
 | |
| פרטי בית הקברות | |
|---|---|
| סוג | בית קברות צבאי |
| תאריך הקמה | 1956 |
| מספר קבורים | 49 |
| קואורדינטות | 29°34′09″N 34°56′51″E / 29.569304°N 34.947554°E |
 | |
  | |
בית הקברות הצבאי באילת ממוקם מצפון לעיר אילת. הוא אתר הקבורה הצבאי הדרומי ביותר בישראל ומהקטנים שבהם. נקברו בו חללים שנפלו משנת 1956 ואילך – 49 במספר.[1]
בית הקברות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הקברות ממוקם בצמוד לבית הקברות האזרחי של העיר. הוא מתחם מלבני המשתרע על המדרון המתון הגולש מהרי אילת אל חוף הים שלה. שטחו הוא כ-1.8 דונם, והוא מוקף חומה המצופה באבן מקומית אדמדמה. מעבר רחב חוצה את המתחם לאורכו מפתח הכניסה שלו הפונה אל העיר ומפרץ אילת ועד לעורפו, הפונה אל בית הקברות האזרחי. מימין למעבר הוקמו שלוש חלקות הקבורה, הממוקמות במפלסים מדורגים. משמאל למעבר ממוקמת רחבת הטקס של בית הקברות, שבה ניצב כותל הזיכרון הבנוי מאבנים מקומיות.
ראשיתו של בית הקברות בחלקה שבה נקברו 11 חללים של צה"ל שנפלו במלחמת סיני. מרביתם היו חיילי חטיבה 9, שנעה במלחמה מאילת לאורך חופו המזרחי של חצי האי סיני עד לשארם א-שייח'. כולם הועברו לימים לקבורת קבע באתרים אחרים, למעט אחד – הטייס בנימין כהנא, שעוטר בעיטור העוז. החלקה הראשונה בבית הקברות, שבה ניצבת מצבתו, היא החלקה הנמוכה ביותר באתר ומרוצפת באופן חריג באבן חול מקומית.
בית הקברות משופע בעצים, לרבות דקלים, ובערוגות צמחים אחרים, המתאימים לאקלים המקום.
בבית הקברות טמונים חלל אחד ממלחמת סיני (בנימין כהנא), ארבעה חללים ממלחמת יום הכיפורים, חלל אחד ממלחמת לבנון השנייה וארבעה חללים ממלחמת חרבות ברזל.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית הקברות, באתר יזכור
- רבקה גובר, אזכרה באילת, דבר, 26 בדצמבר 1956
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הנתון מעודכן לחודש ינואר 2025
| בתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל | ||
|---|---|---|
|
