ביצ'קראפט בוננזה

בוננזה

בוננזה A36 ממריא מנמל התעופה מוהאבי
בוננזה A36 ממריא מנמל התעופה מוהאבי
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס אזרחי קל. (בגרסותיו הצבאיות משמש במשימות ממסר, תצפית וניוד בכירים)
ארץ ייצור
יצרן	ביצ'קראפט
תקופת שירות	1947–הווה (כ־78 שנים)
צוות	1
נוסעים	3 (דגם 35), 5 (דגם 36)
יחידות שיוצרו	למעלה מ-17,000
משתמש ראשי	Lufthansa Flight Training
מחיר	כ-415,000 דולר אמריקני (דגם 36)
ממדים  אורך 7.67 מטר (דגם 35), 8.38 מטר (דגם 36) גובה 4.42 מטר, 2.62 מטר מוטת כנפיים 10.01 מטר, 10.21 מטר שטח כנפיים 16.5 מ"ר (דגם 35) משקל ריק 760 ק"ג, 1,148 ק"ג משקל המראה מרבי 1,236 ק"ג, 1,656 ק"ג
ביצועים  מהירות מרבית 306 קמ"ש, 326 קמ"ש קצב נסיקה 5.6 מטר/שנייה, 6.25 מטר/שנייה טווח טיסה מרבי 1,247 ק"מ, 1,711 ק"מ סייג רום 5,639 מטר (דגם 36)
הנעה  דגם 35 - מנוע אחד מדגם E-185-11 מתוצרת קונטיננטל מוטורס, המייצר הספק של 205 כוח-סוס (153 קילו-וואט) דגם 36 - מנוע אחד מדגם IO-550-B מתוצרת טלדיין קונטיננטל, המייצר הספק של 300 כוח-סוס (223 קילו-וואט)

בוננזה B35

בוננזה BE33 ממריא משדה קמבל שבאנגליה

בוננזה (באנגלית: Bonanza) הוא מטוס קל מתוצרת ביצ'קראפט שנכנס לשימוש ב-1947. במהלך השנים פותחו שלושה דגמים עיקריים של הבוננזה, ולמעלה מ-17,000 מטוסים יוצרו. זהו דגם המטוס הנמצא בייצור במשך הזמן הרב ביותר, אשר ממשיך גם כיום.

דגמים

דגם 35

הדגם הראשון של הבוננזה, דגם 35, תוכנן על ידי צוות בראשותו של המהנדס רלף הרמון (Ralph Harmon). הוא היה עשוי כולו ממתכת, ומהיר מאוד ביחס למרבית המטוסים הקלים באותה תקופה שנבנו עדיין מעץ ואריג. דגם 35 כלל כני נסע מתקפלים וזנב וי שהפך לסימן ההיכר שלו.

טיסת הבכורה של אב הטיפוס של דגם 35 נערכה ב-22 בדצמבר 1945.

המטוס הראשון יצא מפס הייצור ב-1947. ב-1982, לאחר שיוצרו 10,194 מטוסים מדגם 35, שזכה לשיפורים שונים במהלך השנים, הופסק הייצור שלו.

על בסיס דגם 35 פותח מטוס האימון הצבאי T-34 מנטור.

דגם 33

לדגם 33 היה זנב רגיל, בניגוד לדגם 35 בעל זנב הוי. המטוס הראשון מדגם 33 יצא מפס הייצור ב-1959. ב-1995, לאחר שיוצרו למעלה מ-2,500 מטוסים מדגם 33, שזכה לשיפורים שונים במהלך השנים, הופסק הייצור שלו.

איראן מייצרת גרסה צבאית של דגם זה תחת השם "פרסטו", מבלי שקיבלה רישיון לכך.

דגם 36

לדגם 36 יש זנב רגיל בדומה לדגם 33, אך גוף המטוס הוארך ב-25 ס"מ. המטוס הראשון מדגם 36 יצא מפס הייצור ב-1968. עד כה יוצרו למעלה מ-2,700 מטוסים מדגם 36, שזכה לשיפורים שונים במהלך השנים. דגם זה נמצא עדיין בייצור ומחירו עומד על כ-415,000 דולר אמריקני.

היסטוריה מבצעית

ארצות הברית

תחת הכינוי QU-22, הותאם דגם 36 לשימוש חיל האוויר האמריקני ככלי טיס בלתי מאויש למשימות ממסר, אף על פי ששימוש מבצעי במטוס נעשה תמיד כשהוא מאויש. השינויים העיקריים ב-QU-22 היו הוספתו של גנרטור גדול מעל המנוע להפעלת הציוד האלקטרוני והוספתם של שני מכלי דלק שהותקנו בקצה הכנפיים.

ה-QU-22 הופעל במלחמת וייטנאם בשנים 1970–1972 ושימש לממסר אותות של חיישני תנודה וקול שפוזרו באזור נתיב הו צ'י מין במסגרת מבצע איגלו וייט.

ישראל

הדמיה ממוחשבת של מטוס 'חופית' מספר 340 של טייסת 135 בחיל האוויר

מטוס 'חופית' מספר 333 של חיל האוויר

חיל האוויר הישראלי מפעיל את דגם A36 של המטוס, תחת הכינוי "חופית". המטוסים משרתים בבסיסי הטיסה השונים של החיל, ומשמשים לניוד מהיר של בכירי החיל וצה"ל. בנוסף, משרת המטוס גם בטייסת 100 ("הגמל המעופף") למשימות תצפית ואיסוף מודיעין חזותי. בעבר, המטוס שרת גם בטייסת 135 ("מלכי האוויר"). שלושת מטוסי ה"חופית" הראשונים נחתו בישראל ב-5 בדצמבר 2004 והתקבלו בטקס חגיגי בשדה דב במעמד מפקד חיל האוויר, האלוף אליעזר שקדי. המטוסים החליפו בהדרגה את מטוסי ה-TB-20 טרינדד ("פשוש") מתוצרת סוקטה.

בימיו הראשונים של חיל האוויר הישראלי, הופעלו שני מטוסי בוננזה 35 על ידי הטייסת הראשונה, טייסת 100. המטוסים נתרמו לחיל האוויר על ידי בוריס סניור, שהיה קצין יהודי בדרגת סגן בחיל האוויר הדרום-אפריקאי, וביקש לתרום לחיזוק חיל האוויר הישראלי. סניור רכש זוג מטוסים והטיס אותם לישראל ביחד עם טייס נוסף בשם כ"ץ, שנאלץ לנחות נחיתת חירום. במהלך חניית ביניים לצורך תיקון התקלה ברודזיה התרסק אחד המטוסים בהמראה, וסניור שבינתיים חלה בקדחת, שב לדרום אפריקה, ובעזרת אביו קנה אחר במקומו. התחנה האחרונה בדרכו לישראל היתה בלוקסור שבמצרים, שם נחת ב9 במאי 1948 במסווה של מטוס שעשועים, והודיע למנהלת שדה התעופה שהוא בדרך לביירות. המטוס של כ"ץ הגיע לישראל ב-5 במאי 1948, ואילו סניור נחת בניר עם ב10 במאי, ולמחרת המשיך לשדה דוב. המטוסים הותאמו לשמש כמטוסי תקיפה קלים, לאחר שחומשו בפצצות במשקל 50 ק"ג כל אחת. המטוסים שימשו את חיל האוויר במשימות תקיפה במלחמת העצמאות במשך תקופה קצרה, ולאחריה הם שימשו למשימות סיור וקישור בלבד. ב-1952 הוצאו משירות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ביצ'קראפט בוננזה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ביצ'קראפט בוננזה
• בוננזה G36, באתר הוקר ביצ'קראפט
• היסטורית הפיתוח של הבוננזה
• עמית דרנגר, ‏על הגבול, באתר חיל האוויר הישראלי
• בוננזה, בטאון חיל האוויר 63, נובמבר-דצמבר 1963, עמודים 42-41, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
• ניצן סדן, אמריקן פאי: המטוס שהרג את המוזיקה, באתר כלכליסט, 29 בספטמבר 2023