לדלג לתוכן

ביטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביטן
Быцень
רחוב בביטן בתמונה משנת 1916
רחוב בביטן בתמונה משנת 1916
רחוב בביטן בתמונה משנת 1916
מדינה בלארוסבלארוס בלארוס
וובלסט ברסט (מחוז)ברסט (מחוז) ברסט
ראיון איווצביצקי (Івацэвіцкі)
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 1,639 (2019)
קואורדינטות 52°52′N 25°30′E / 52.867°N 25.500°E / 52.867; 25.500
אזור זמן UTC+3

ביטןבלארוסית: Быцень; בפולנית: Byteń; ביידיש: ביטען) היא עיירה במחוז ברסט שבמערב בלארוס, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

תולדות היישוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטן נזכרת לראשונה במאה ה-16, ובראשית המאה ה-17 הוקם בה מנזר. במהלך פשיטת האימפריה השוודית נהרסה העיירה.

בחלוקת פולין השלישית, בשנת 1795, נכללה העיירה בתחום נפת סלונים של האימפריה הרוסית. במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית נערך בסביבת העיירה קרב, והעיירה נכללה בשטחי הרפובליקה הפולנית השנייה.

יהודי ביטן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרידי בית העלמין היהודי בביטן

בין מלחמות העולם נמנו בביטן כ-1,200 יהודים, כשני שלישים מתושביה. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, לצד מוסדות חינוך דתיים. עם כניסת הצבא האדום לאזור בספטמבר 1939, הולאמו העסקים הפרטיים בה.

ב-28 ביוני 1941 נכבשה ביטן בידי הגרמנים, ומונה בה יודנרט. בתחילת אוגוסט 1941 הובאו לעיירה מגורשים יהודים מעיירות הסביבה, ובתקופה זו נרצחו בה שתי משפחות יהודיות. בהמשך החודש צוו יהודי העיירה לענוד טלאי צהוב.

בפברואר 1942 שולחו כ-180 יהודים מהעיירה לעבודות כפייה במחנה העבודה פוז'וויצ'ה. בתחילת יוני 1942 הועברו יהודי העיירה לגטו, בו שוכנו בצפיפות רבה. בתקופה זו פעל בגטו ארגון מחתרתי, אשר סייע ליהודים להימלט ממנו.

ב-25 ביולי 1942 בוצעה בגטו אקציה, בה נרצחו 840 מיושביו ליד הכפר זפולה (Zapole). בעקבות זאת, נמלטו מהגטו ליערות כ-500 יהודים, וחלקם הצטרפו לקבוצות פרטיזנים.

באוגוסט 1942 חוסל גטו ביטן, תוך רצח כל יושביו, למעט מספר בעלי מקצוע, אשר נרצחו כחודש לאחר מכן.

רבני העיירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין רבני העיירה נודעו:

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ד' אברמוביץ', ו"מ ברנשטיין (עורכים), פנקס ביטען, בואנוס איירס, תשי"ד-1954.
  • רחל גרוסבאום-פסטרנק, "בִּיטֶן", בתוך: שמואל ספקטור וברכה פרוינדליך (עורכים), פנקס הקהילות: (4) פולין, כרך ח: מחוזות וילנה–ביאליסטוק–נובוגרודק, ירושלים: יד ושם, תשס"ו 2005, עמ' 164–168.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ביטן בוויקישיתוף