לדלג לתוכן

בורג (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בורג
כרזת הסרט "בורג"
כרזת הסרט "בורג"
בימוי שירה גפן
הופק בידי דוד מנדיל
משה אדרי
לאון אדרי
תסריט שירה גפן
עריכה נילי פלר
שחקנים ראשיים שרה אדלר
סמירה סרייה
מוזיקה עמית פוזננסקי
צילום זיו ברקוביץ
מדינה ישראל
הקרנת בכורה 16 במאי 2014
משך הקרנה 89 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט עברית, ערבית
סוגה דרמה
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בורג הוא סרט ישראלי משנת 2014 בבימויה של שירה גפן, ובכיכובן של שרה אדלר וסמירה סרייה[1].

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מביא את סיפורן של שתי נשים, מיכל ונאדין. מיכל היא אמנית פלסטית מצליחה המתגוררת בירושלים. היא מזמינה מחברת ריהוט בשם "איתקה" (מעין פרודיה על "איקאה") מיטה זוגית חדשה, אך כאשר זו מובאת אל ביתה מתברר שאחד הברגים הנחוצים להרכבתה, חסר. בבוקר אחד היא נופלת ממיטתה, ומאבדת את הזיכרון. נאדין, פלשתינאית שחיה במחנה פליטים יחד עם אחיה הגדול, אמה נפטרה ואביה כלוא בישראל, לא נשואה למורת רוחה של החברה, אך כמהה לילד. את רוב זמנה היא מבלה במחסומים בדרכה לעבודה במפעל, שם היא מועסקת בהכנסת ברגים לשקיות. נאדין מפוטרת מעבודתה בעקבות תלונתה של מיכל על הבורג החסר. הכל משתנה כשחייל מתבלבל ביניהן במחסום ושולח את כל אחת לביתה של האחרת. בסדרת סצנות סוריאליסטיות, הן מתחילות להתחלף בזהויותיהן ובחייהן, משני צידיו של המחסום[2].

מהסרט נגנזו שלוש סצנות שהורדו בעריכה הסופית, בהן כיכבה שני פרידן, אשתו לשעבר של אחיה של הבמאית אביב גפן[3].

  • שרה אדלר - מיכל 
  • סמירה סרייה - נאדין
  • דוריד לידאווי
  • נעמה שוהם
  • זיאד בכרי

הפצה ופרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוקרן במגוון פסטיבלים, כולל פסטיבל הקולנוע בקאן, במסגרת שבוע המבקרים, שם נרכש להפצה בצרפת ובאוסטרליה[4], ופסטיבל הקולנוע ירושלים, שם ביקשה גפן מהקהל לעמוד דקת דומייה לזכר ארבעה ילדים פלסטינים שנהרגו באותו יום מתקיפת צה"ל[5].

הסרט גם הוקרן בערב הפתיחה של AICE פסטיבל סרטי ישראל במלבורן, אוסטרליה, ובפסטיבל סרטי נשים בהודו[6].

הסרט זכה בפרסי התסריט והעריכה בפסטיבל ירושלים, ובפרס הראשון של פסטיבל הסרטים של מכון הקולנוע האמריקאי (AFI) בלוס אנג'לס, במסגרת "אוטרים חדשים"[7].

בביקורת בהוליווד ריפורטר, המבקרת קלרנס צואי כתבה שהסרט מלא "הומור שחור" ושהוא משתמש ב"קטעים סוריאליסטיים כדי לדבר על נושאים שהם קשים במציאות". וגם, "מה שגפן מנסה להעביר הוא איך המראה של אדם הוא רק חזית", וסיימה במסקנה שהסרט מציג "מחשבה משעשעת ומהורהרת על המגבלות המוטלות על נשים, או אולי פשוט על כולם, גם."[8]

מבקר הקולנוע אורון שמיר כתב על הסרט:

סרטה השני של שירה גפן הוא מלאכת מחשבת של במאית מוכשרת שמנסה להביא תפיסת עולם שונה וחולמנית אל המסך בצורה שמתעתעת בצופה ללא הרף ומזכירה יצירת אמנות

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]