בוסה נובה
.jpg)  | |
| שני יוצרי הז'אנר, ז'ואאו ז'ילברטו (שמאל) ואנטוניו קרלוס ז'ובים (ימין) | |
| מקורות סגנוניים | סמבה, ג'אז, שורו, מוזיקה קלאסית |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | סוף שנות ה-1950, זונא סול, ריו דה ז'ניירו, ברזיל |
| נגזרות | סמבה-ג'אז, סמבה-לנקו, סמבס |
בוסה נובה (בפורטוגזית: Bossa Nova) הוא סגנון מוזיקלי שגיבשו המלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים והזמר-גיטריסט ז'ואאו ז'ילברטו בברזיל בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-20. הסגנון הפך פופולרי מאוד ברחבי העולם בשנות ה-60 והשפיע רבות על התפתחות המוזיקה הפופולרית ומוזיקת הג'אז מסוף המאה ה-20 ועד היום.
מקורות והיסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משמעות השם "בוסה נובה" הוא "בוסה חדשה". המילה "בוסה" הייתה שגורה בפי מוזיקאים בברזיל גם טרם הופעת הבוסה נובה כסגנון מוזיקלי, והיא באה לציין ביצוע מלא חן וקסם.
מקורות הבוסה נובה במוזיקה העממית הברזילאית: סמבה אפרו-ברזילאית קצבית מצד אחד ובלאדות דייגים נוגות מאידך. אלו, יחד עם השפעות ג'אז אמריקני, הביאו לסגנון החדש: מעין סמבה רוגעת נטולת כלי הקשה רועשים ובעלת דגש מיוחד על הרמוניה מורכבת.
הבוסה נובה הוצגה לראשונה באוזני קהל ברזילאי בשנת 1958 על ידי ז'ואאו ז'ילברטו שביצע מלחניו של ז'ובים. שנה לאחר מכן, ב-1959, כאשר יצא לאקרנים הסרט "אורפאו נגרו" מלווה בלחניו של ז'ובים, זכה הסגנון החדש לפופולריות גם בשאר מדינות אמריקה הלטינית. ב-1962 כבש הסגנון את ארצות הברית עם אלבום שהקליטו נגני הג'אז הסקסופוניסט סטן גץ והגיטריסט צ'ארלי בירד, המוקדש לקטעי בוסה נובה של ז'ובים.
הפופולריות הבינלאומית הגדולה באה עם האלבום שיצא מיד אחר כך בשנת 1963, כולו לחני בוסה נובה של ז'ובים בביצוע גץ, ז'ואאו ז'ילברטו ואשתו אסטרוד. רוב שירי האלבום הפכו להיטים בינלאומיים (בהם "הנערה מאיפנימה" ו-"Desafinado").
הקלטות מאוחרות יותר של זמרי ג'אז ידועים כמו אלה פיצג'רלד ופרנק סינטרה המוקדשות לשירי בוסה נובה של ז'ובים, ביססו את מעמדה כאחד הסגנונות המשפיעים ביותר על המוזיקה הפופולרית ומוזיקת הג'אז עד היום. בשלהי שנות ה-60 פחתה הפופולריות של הבוסה נובה, אך היא היוותה בסיס לסגנונות חדשים במוזיקה הברזילאית, כמו הטרופיקליה וה-MPB.
כלי נגינה אופייניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בביצועם ה"קלאסי", קטעי בוסה נובה הם בעיקר שירה בליווי פריטה על מיתריה הגבוהים של גיטרה קלאסית (שלושת מיתרי הניילון), כפי שנהג ז'ילברטו חלוץ מבצעיה. גם בעיבודים להרכבי ג'אז גדולים יישמר לגיטרה כמעט תמיד תפקיד הקצב הבסיסי.
הפסנתר גם הוא כלי מקובל בביצוע בוסה נובה: ז'ובים כתב וביצע את קטעי הבוסה נובה שלו בעיקר בליווי פסנתר. האפשרויות המגוונות בפסנתר גם הקלו על הגישור וההפריה ההדדית בין סגנונות הבוסה נובה והג'אז.
תופים וכלי הקשה מהווים מרכיב חיוני בבוסה נובה. קיים סגנון תיפוף ייחודי לה המחקה מעט את תפקיד הטמבורין בסמבה, עם הקשות על מסגרת התוף בלבד.
ליווי תזמורתי עשיר ומצועצע יותר מקושר לעיבודים צפון-אמריקניים, המכונים לעיתים "מוזיקת מעליות" או "מוזיקת חתונות".
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המקצב הבסיסי של הבוסה נובה שאול ממקצב הסמבה, המשלב תבניות קצב שמקורן בקהילות עבדים מאפריקה עם אלמנטים הלקוחים ממוזיקת מארש אירופית. כמו הסמבה, כתובה הבוסה נובה במקצב 2/2 בדרך כלל, עם דגש על הפעמה הראשונה.
בליווי הגיטרה הטיפוסי, פורט האגודל על מיתר הבס (הצליל הנמוך) בפעמות 1 ו-3, בעוד שאר האצבעות פורטות בו-זמנית על המיתרים הגבוהים בפעמות 1, 2, ובהשהיה אחרי פעמה 3, כפי שמודגם באיור המצורף:
מבחינה הרמונית בסגנון הבוסה נובה ניכרת הרמוניית ג'אז: רב השימוש באקורדים מוגדלים, מוקטנים ומורכבים ("מלוכלכים") רוויים בשימוש בצלילי מתח, כדוגמת שלוש התשיעיות, שני סוגי האחת עשרה ושני סוגי השלוש עשרה, המעצימים את ההשהיה ההרמונית. אופייניים לבוסה נובה מהלכים הרמוניים כרומטיים: צעדים הרמוניים הדרגתיים.
שירי בוסה נובה טיפוסיים מורכבים בדרך כלל משני בתים ולרוב הם נטולי פזמון (בניגוד לרוב שירי המוזיקה הפופולרית). אורכו של שיר בוסה נובה נע בין 2 ל-4 דקות. הקלטותיהם הראשונות של ז'ובים וז'ילברטו כללו קטעים המורכבים אף מבית אחד בלבד שבוצע פעמיים, ואורכם היה לעיתים פחות מ-2 דקות.
רבים מקטעי הבוסה נובה כלולים בספר הסטנדרטים (ה-Real Book) המשמש את נגני הג'אז.
ממבצעי הבוסה נובה המרכזיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ז'ואאו ז'ילברטו
- אנטוניו קרלוס ז'ובים
- ויניסיוס דה מוראיס
- באדן פאוול
- אסטרוד ז'ילברטו
- סרז'יו מנדז
- צ'רלי בירד
- סטן גץ
קטעי בוסה נובה מוכרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Garota de Ipanema (The Girl from Ipanema)
- Samba de uma nota só (One Note Samba)
- Desafinado
- Águas de março
- A felicidade
- Corcovado (Quiet Nights of Quiet Stars)
- Chega de Saudade (No More Blues)
- Wave
שירים ישראליים בסגנון הבוסה נובה (רשימה חלקית)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "אל הגבים": אריק לביא
- "בואי לאילת": ליאור ייני
- "בתי את בוכה או צוחקת": חוה אלברשטיין
- "מות הפרפר": חוה אלברשטיין
- "שתיקת הים": יהודית רביץ
- "מי לאהבה" (מי שלמחול נועד): יהודית רביץ
- "מעיין" (כשצוחקת מכשפת היער): קורין אלאל
- "סוזי דולצינאה": מתי כספי
- "פגישה (בוסה-נובה)": איה כורם
- "Samba do sofrer": אליזט
- "לוארי קפה (ירח וקפה)": אליזט
- "אולי מחר": נורית גלרון (לחן: יעל גרמן)
- "כפרה שלי": נצ'י נצ'
תורגמו ובוצעו בעברית:
- "עזור לי" (מתוך "ארץ טרופית יפה")
- "אושר" (מתוך "ארץ טרופית יפה")
- "והגשם יבוא" (מתוך "לילה גוב", בביצוע גידי גוב ומיקה קרני)
בספטמבר 2008 הוציאה להקה ישראלית חדשה בשם "בוסה" דיסק ובו מבחר שירים ישראליים מוכרים בעיבוד בוסה נובה מחודש.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בוסה נובה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
