בדיחה אתנית
בדיחה אתנית היא הערה שמטרתה להצחיק, המתייחסת לקבוצה אתנית, גזעית או תרבותית. לרוב, בדיחות אלה מתבססות על סטריאוטיפים אתניים.
רבים מוצאים בדיחות אתניות גזעניות ופוגעניות. זאת, שכן במקרים רבים, הסיבה שהבדיחות האתניות מצחיקות אחדים ומעליבות אחרים היא אותה הסיבה – הסטריאוטיפים האתניים. עם זאת, עבור אנשים מסוימים, בדיחות אתניות בהן אנשים צוחקים על המוצא של עצמם נחשבות לגיטימיות[1]. לעיתים, בדיחות אתניות מחזקות סטריאוטיפים אתניים ומובילות לקריאות לאלימות[2]. לפעמים, הנזק של בדיחות אתניות מעורר דאגה בקרב גורמים פוליטיים. כך לדוגמה, בשנות השבעים, בדיחות על פולנים היו כה נפוצות בארצות הברית, עד שמשרד החוץ הפולני התלונן על הדבר למחלקת המדינה האמריקאית[3].
מחקר אקדמי על הומור אתני
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקרו של הסוציולוג הבריטי כריסטי דייוויס(אנ') מתחקה אחר ההקשר וההרגלים החברתיים שמאחורי הבדיחות האתניות. לדידו, הבדיחות האתניות מסייעות לתחום את הגבולות החברתיים, הגאוגרפיים והמוסריים של אומות וקבוצות אתניות. הן מאפיינות במיוחד את החברות המתועשות, שנשלטות בידי גופים בלתי אישיים כמו בירוקרטיה ושוק חופשי. זאת, שכן הבדיחות האתניות משקפות בעיות וחרדות, שנוצרות כאשר, בעקבות היעדרה של סמכות שתקבע מה מוסרי, מתרחשים קונפליקטים של נורמות.
דייוויס טוען שהתכונות הנפוצות ביותר שמיוחסות לקבוצות אתניות בבדיחות, הן טיפשות וערמומיות. בנוסף, בתקופות של מלחמות, מתוארות לעיתים קבוצות אתניות כפחדניות[4]. זאת, לצד בדיחות על התנהגות מינית בקרב קבוצות אתניות שונות. לפי דייוויס, האנשים שמתוארים כטיפשים יהיו בעיקר אלו שנמצאים בקצה האומה, ונחשבים "מעורפלים" מבחינת השתייכות תרבותית – כמו האירים ביחס לאנגליה, או הבלגים ביחס לצרפת – היינו, דווקא קבוצות שיחסית דומות, מבחינת רקע תרבותי ושפה, לקבוצה שלועגת עליהן. לעיתים, גם מהגרים מתוארים כטיפשים – בעיקר אלו שמחפשים עבודת כפיים שדורשת כישורים נמוכים.
לעיתים, בדיחות אתניות עוברות שינויים עם הזמן. לדוגמה, החוקר ל' פרי קרטיס, שבחן את הבדיחות על האירים באנגליה הוויקטוריאנית, טען שבתחילה, תוארו האירים כעם פרימיטיבי, כפרי וצר אופקים, אך עם הזמן, החלו לתאר אותם כאנשים אלימים ורצחניים[5].
לפי החוקר סמואל שמידט, בדיחות אתניות יכולות לשמש גם כסוג של התנגדות חברתית, כאשר מספרי הבדיחות מתבדחים על חשבון מי שהם סוברים שמדכא אותם. כך לדוגמה, במקסיקו נפוצות נפוצה ההשקפה, לפיה רבות מבעיותיה של מקסיקו קשורות במעורבות האמריקאית, ולכן, נפוצות גם בדיחות על אמריקאים[6].
בדיחות אתניות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי הבלשן רוביק רוזנטל, "הקו העובר כחוט שני בהומור הישראלי הוא הקו האתני"[7], שכן במדינת ישראל חיות עדות רבות של יהודים ממוצאים מגוונים, לצד מיעוט ערבי גדול. לפי החוקרת לימור שיפמן, הומור זה נוצר בתהליך מתמשך שבו בדיחות אתניות כוונו כלפי קבוצות מיעוט, וכאשר קבוצת המיעוט השתלבה בחברה והצטרפה לזרם המרכזי, היא החלה להתבדח על חשבון קבוצות מיעוט אחרות. לדידה, עליית ההומור האתני הישראלי לקדמת הבמה קשורה בתהליך שקיעתו של רעיון "כור ההיתוך", לצד "חיפוש שורשים" תרבותי ועדתי. הומור אתני אף נכח בטלוויזיה, באופן שהתגבר עם עליית הטלוויזיה המסחרית.
לעיתים, מתמקד ההומור האתני הישראלי בשסע שבין יהודים אשכנזים ליהודים יוצאי ארצות האסלאם, אך קיימות גם בדיחות על תתי קבוצות. כך, לדוגמה, נפוצות בדיחות לפיהן האמא הפולנייה קרה ואגואיסטית (באופן שמקביל לסטריאוטיפ ה-"אמא היהודייה" מחוץ לישראל), הרומנים גנבים, הפרסים והתימנים קמצנים, המרוקאים עצבניים, וכן בדיחות שאינן מעידות על תכונות אופי – כגון בדיחות על כך ששם משפחתם של כל היהודים הגאורגים מסתיים ב-"שווילי" וראשם מרובע, ועל כך שהעיראקים נוהגים ללבוש פיג'מות פסים[8].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לימור שיפמן, הערס, הפרחה והאמא הפולנייה – שסעים חברתיים והומור טלויזיוני בישראל 1968–2000, ירושלים: מאגנס, 2008
- Davies, Christie (1990). Ethnic Humor Around the World. Indiana University Press. ISBN 0-253-31655-3.
- Draitser, Emil (1998). Taking Penguins to the Movies: Ethnic Humor in Russia. Wayne State University Press. ISBN 0-8143-2327-8.
- Jaret, Charles (2002). "Book review: The Mirth of Nations". American Journal of Sociology. 108 (6): 1426. doi:10.1086/380540.
- Rappoport, Leon (2005). Punchlines: The Case for Racial, Ethnic, and Gender Humor. Greenwood Publishing Group. ISBN 9780275987640.
- Mitchell, Henry (24 ביוני 1991). "Did You Hear the One About ...". National Review.
{{cite journal}}: (עזרה) - Berger, Arthur Asa (1999). An Anatomy of Humor. Transaction Publishers. ISBN 0-765-80494-8.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Why do people find racist jokes funny?". BBC News. 2002-05-07. נבדק ב-2009-01-22.
- ^ Berger, Arthur Asa. An Anatomy of Humor. ISBN 9781412817158.
- ^ Dominic Pulera, "Sharing the Dream: White Males in Multicultural America". p 99.
- ^ Christie Davies, Ethnic Jokes, Moral Values and Social Boundaries, The British Journal of Sociology 33, 1982, עמ' 383–403 doi: 10.2307/589483
- ^ L Perry Curtis Jr "Apes and Angels the Irishman in Victorian Caricature" p xiii
- ^ Seriously Funny: Mexican Political Jokes as Social Resistance. University of Arizona Press. 2014-03-06. ISBN 9780816530779.
- ^ רוביק רוזנטל, בדיחות על יקים, הומור של יקים, ומהיכן הגיעה הצ'פחה, באתר הזירה הלשונית, 26 בפברואר 2021
- ^ אריה סובר, הומור – בדרכו של האדם הצוחק, ירושלים: כרמל, 2009, עמ' 205-206