בגרטיונובסק
 סמל בגרטיונובסק | |
 | |
| מדינה |
 רוסיה |
|---|---|
| אובלסטי |
 מחוז קלינינגרד |
| תאריך ייסוד | 1325 |
| שטח | 10.7 קמ"ר |
| גובה | 70 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 6,379 (2023) |
| קואורדינטות | 54°24′0″N 20°38′0″E / 54.40000°N 20.63333°E |
| אזור זמן | UTC +3 |
| [1] | |
  | |
בגרטיונובסק (ברוסית: Багратионовск, עד שנת 1946 נקראה בשמה הגרמני "פרויסיש אילאו" Preußisch Eylau, בפולנית: Pruska Iława, בליטאית: Prūsų Ylava) היא עיר במובלעת הרוסית קלינינגרד, שמשמשת כמרכז המנהלי של ראיון בגרטיונובסקי. העיר שוכנת בחלק הדרומי של המובלעת, ליד הגבול עם פולין. בפאתי העיר נמצאת נקודת מעבר גבול בין רוסיה לפולין.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1325 הוקם במקום מבצר על ידי אנשי המסדר הטווטוני. כעבור כעשר שנים הוקם ליד המבצר כפר. במאה ה-15 המבצר החליף ידיים כמה פעמים. בשנת 1525, בעקבות מהפכה פרוטסטנטית, עבר המבצר לשליטת דוכסות פרוסיה. בשנת 1585 קיבלה פרויסיש אילאו זכויות של עיר. בשנים 1709 - 1711 מתו רבים מתושבי העיר במגפת דבר הבלוטות. בשנת 1758, במהלך מלחמת שבע השנים נכבשה פרוסיש אילאו על ידי צבא האימפריה הרוסית. הכיבוש הרוסי נמשך עד ל־1762. בפברואר 1807 נערך ליד העיר קרב אילאו, בין צבאו של נפוליאון לבין הכוח המאוחד של הצבא הרוסי והצבא הפרוסי. נפוליאון השתמש במבנה של בית המשפט של פרוסיש אילאו כמפקדה שלו.
בשנת 1819 הפכה העיר למרכז מנהלי. בשנת 1866 נבנתה בעיר תחנת רכבת וקו רכב חיבר בין לבין ערים אחרות בפרוסיה. בעיר נפתחה מכללה להכשרת מורים. במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר על ידי הצבא הרוסי ב־27 באוגוסט 1914, אך כבר ב-3 בספטמבר נסוג הצבא הרוסי מן העיר. בתקופת השלטון הנאצי הוקם בעיר בסיס הדרכה של ורמאכט להכשרת חיילים ליחידות תותחנים. בשנת 1939 התגוררו בעיר כ־7.5 אלף תושבים. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הוקם בקרבת העיר מחנה שבויים (שטאלאג 1A ). במחנה הוחזקו שבויים פולנים, בלגים וצרפתים. החל מיוני 1941 המחנה התחיל לקלוט גם את שבויים מהצבא האדום. פרויסיש אילאו נכבשה בידי הצבא האדום ב-10 בפברואר 1945. ביוני 1945 הועברה העיר לידי פולין, אך כעבור כמה חודשים היא עברה לידי ברית המועצות. בתום המלחמה גורשה כל האוכלוסייה הגרמנית ממנה ובמקומה הגיעו מתיישבים מכל רחבי ברית המועצות. ב-1946 הוחלף שמה בגרטיונובסק, על שמו של גנרל רוסי פיוטר בגרטיון (שהיה אחד ממפקדי הצבא הרוסי בקרב אילאו).
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסיית בגרטיונובסק מנתה כ־4400 איש בשנת 1959, בשנת 1989 התגוררו בה כמעט 6,700 תושבים. מהתפרקות ברית המועצות ועד היום (2023) אוכלוסיית העיר נשארה פחות או יותר ללא שינוי - היא נעה בתחום בין 6 ל 7 אלף תושבים.
לפי מרשם האוכלוסין שנערך בשנת 2020 הזדהו 89% מתושבי העיר כרוסים, 1.7% - אוקראינים, 1.2% - בלארוסים ו1% - ארמנים. (יש לציין כי כ-5.2% מתושבי העיר סירבו לרשום את הלאום שלהם בטפסי הרמשם).[1]
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לניימן שלוש ערים תאומות:
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בגרטיונובסק (ברוסית)- מידע כללי על העיר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | ||
|---|---|---|
| מרכז מנהלי: קלינינגרד ("קניגסברג") | ||
| ערים | בלטייסק ("פִּילָאוּ") • גברדייסק ("טָפִּיאָאוּ") • גוסב ("גוּמבִּינֶן") • גורייבסק ("נוֹיְהָאוּזֶן") • זלנוגרדסק ("קראנץ") • ניימן ("ראגניט") • סבטלוגורסק ("רָאוּשֶן") • סבטלי ("צימֶרבּוּדֶה") • סובטסק ("טילזיט") • פיונרסקי ("נוֹיְקוּהרֶן") • צ'רניאחובסק ("אינְסְטֶרבּוּרג") |  |
