באלמינה
 סמל באלמינה | |
 | |
| בניין העירייה | |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| אומה |
 צפון אירלנד |
| מחוז | אנטרים |
| שפה רשמית | אנגלית |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 29,782[1] (2008) |
| קואורדינטות | 54°52′N 6°17′W / 54.86°N 6.28°W |
| אזור זמן | UTC |
| אתר הבית | |
באלמינה (באנגלית: Ballymena, באירית: an Baile Meánach) היא עיר במחוז אנטרים שבצפון אירלנד. זוהי העיר השמינית בגודלה בצפון אירלנד.
באלמינה נבנתה על אדמה שניתנה ב-1626 למשפחת אדאיר על ידי צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה, על בסיס עריכתם של שני ירידים שנתיים ויום שוק חופשי בשבת שהעיירה תקיים לצמיתות. ימי השוק בשבת מתקיימים עד ימינו.
באלמינה היא עיר הולדתו של השחקן ליאם ניסן, שב-2013 הוענק לו תואר יקיר העיר. העיר היא אתר קניות פופולרי בצפון אירלנד והיא ביתה של קבוצת הכדורגל באלמינה יוניטד, המשחקת בליגת העל הצפון אירית.
בעבר הייתה העיר מארחת את התערוכה החקלאית הגדולה ביותר באירלנד. במרכז העיר שוכנים מבנים היסטוריים רבים. בניין העירייה נבנה ב-1924 במקום בו שכן בניין השוק הישן וב-2007 הוא שופץ בעלות של 20 מיליון ליש"ט.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היסטוריה קדומה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילתה של ההיסטוריה המתועדת של באלמינה מתחילה בתקופת הנצרות הקדומה בין המאות החמישית והשביעית לספירה. מצדים עגולים נתגלו בשטחים שברדיוס של שני ק"מ מסביב למרכז העיר.
שלושה ק"מ מצפון לעיר התגלו כנסייה ובית קברות המיוחסים לתקופת הנצרות הקדומה. ב-1868 מצא חופר קברים לוח אבן גדול שעליו חקוק צלב והכתובת "ord do degen". הכתובת מיוחסת לבישוף דיגאן, שחי באירלנד במהלך המאה השביעית. אבן זו משמשת כיום כחלק מהמבואה של הכנסייה המקומית על שם פטריק הקדוש.
בסוף המאה החמישית, נמצאה כנסייה בקונור, שלושה ק"מ מדרום לבאלמינה. לאחר מכן נבנה במקום מנזר. ב-831 פלשו הנורדים לבאלמינה והעלו את הכנסייה באש.
במאה ה-12 כבשו הנורמנים את רוב שטחם של מחוז אנטרים ומחוז דאון, לאחר שהשתלטו על אנגליה במאה ה-11, הם יצרו את הגרעין של רוזנות אלסטר. במהלך מסעם, הם בנו תלוליות עפר גדולות שבראשן ניצבו מגדלי עץ הקרויים mottes.
ב-1315 פלש אדוארד ברוס, אחיו של רוברט הראשון, מלך סקוטלנד, לאירלנד. ב-10 בספטמבר אותה שנה, הוא ניצח את בקרב במקום הנמצא שמונה ק"מ מדרום לבאלמינה, את צבאו של ריצ'רד דה בורגו, הרוזן הנורמני של אלסטר.
לאחר ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1576 העניקה המלכה אליזבת הראשונה לסר תומאס סמית', קרקעות שכללו את באלמינה. הקרקעות חולטו לטובת הכתר לאחר מרידתו של שון אוניל בשנות השישים של המאה ה-16. סמית' הביא מתיישבים אנגליים לאזור, אחת הקבוצות הראשונות של מתיישבים אנגליים וסקוטים שהגיעו לאירלנד. ב-1581 היה ברור שהתיישבותו של סמית' כשלה והאדמות הוחזרו לכתר.
ב-10 במאי 1607 העניק המלך ג'יימס הראשון למנהיג האירי המקומי, רואירי אוג מק'קילן את הנחלה שבה נמצאת באלמינה. הנחלה עברה כמה בעלים ובסופו של דבר עברה לבעלותו של ויליאם אדאיר, בעל אחוזה מקינהילת שבדרום-מערב סקוטלנד. שמה של הנחלה שונה באופן זמני ל"קינהילסטאון" על שמו של בעליה. טירת באלמינה המקורית נבנתה בראשית במאה ה-17 במקום בו היה מעבר עתיק של הנהר ברייד. ב-1626 אישר המלך צ'ארלס הראשון את בעלותו של ויליאם אדאיר על באלמינה ונתן לו את הזכות לקיים ימי שוק בעיר בימי שבת. אדאיר שכר את שירותיהם של אירים מקומיים לעבוד באחוזתו והם שירתו כאריסים במשך יותר ממאתיים השנים הבאות.
ב-1641 הובס חיל המצב של באלמינה על ידי מורדים אירים בקרב. ב-1684 הוקם בניין השוק הראשון של העיר (כיום מקומו של בניין העירייה). ב-1690, השתמש הדוכס מוירטמברג, ממצביאיו של המלך ויליאם השלישי, בטירת באלמינה כמפקדתו. סיר רוברט אדאיר גייס רגימנט רגלים לטובתו של המלך ונלחם בקרב בוין.
ב-1704 הגיע מספר תושביה של באלמינה ל-800. ב-1707 נבנתה הכנסייה הפרוטסטנטית הראשונה של הכנסייה של אירלנד. ב-1740 חרבה טירת באלמינה המקורית בשריפה. ב-1765 הוקם הכפר גרייסהיל על ידי מתיישבים ממוראביה. במהלך המרד האירי של 1798 נכבשה העיר במשך שלושה ימים על ידי כוח של כ-10,000 אנשי החברה לאירלנד המאוחדת. הם הסתערו על בניין השוק (כיום בניין העירייה) והרגו שלושה ממגיניו.
הכנסייה הקתולית המודרנית הראשונה נחנכה ב-1827. ב-1834 מנתה אוכלוסייתה של באלמינה כ-4,000 תושבים. ב-1848 נסללה מסילת הברזל בין באלמינה לבין בלפסט. ב-1865 החל רוברט אדאיר לבנות את טירת באלמינה. עבודות הבנייה הושלמו ב-1887. ב-1870 נפתח הפארק של באלמינה (The People's Park), הפעיל עד היום.
המאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1900 הוענק לבאלמינה מעמד של עיר. על פי חוק הקרקעות האיריות מ-1903 העבירה משפחת אדאיר את רוב נחלותיה בבאלמינה לאריסים שישבו עליהן ב-1904. ב-1919 נשרף בניין העירייה הישן שבו שכן גם משרד הדואר. ב-24 ביולי 1924 הניח הנסיך אלברט, דוכס יורק (לימים המלך ג'ורג' השישי), את אבן הפינה לבניין העירייה החדש שנפתח רשמית ב-20 בנובמבר 1928. ב-1939 מנתה אוכלוסיית באלמינה 13,000 תושבים. בשנות החמישים נהרסה טירת באלמינה. בשנות מלחמת העולם השנייה קלטה באלמינה מספר גדול של מפונים מגיברלטר שהתארחו אצל משפחות מקומיות.
בשנות החמישים שימש מחנה פטריק הקדוש בבאלמינה כמתקן האימונים של הרובאים המלכותיים של אלסטר. רבים מהמתגייסים לצבא הבריטי ביצעו את הכשרתם הבסיסית בבאלמינה, לפני שהוצבו ביחידותיהם הקבועות. רבים מחיילים אלה שירתו במלחמת קוריאה בקפריסין ובארמיית הריין הבריטית.
כמו ערים רבות בצפון אירלנד, גם באלמינה סבלה במהלך הסכסוך בצפון אירלנד ("הצרות"). משנות השישים ועד 1998 היו בעיר מתחים דתיים ופוליטיים. במהלך השנים הללו נהרגו בעיר ובסביבתה 11 אנשים, רובם חברי קבוצות יוניוניסטיות.
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, חוותה באלמינה, כמו מרכזים תעשייתיים משגשגים לשעבר בצפון אירלנד, שינוי בכלכלתה ובתעשייתה. רבים מבתי החרושת שלה נסגרו. החל מראשית המאה ה-21 מהווה באלמינה מרכז חשוב לתקשורת ולמסחר. עם זאת, עדיין קיים בה מגזר תעשייתי משגשג שהמעסיקים העיקריים הם מישלן, חברת הסיגריות JTI וחברת ייצור האוטובוסים Wrightbus.
במרץ 2000 הוצע לשחקן ליאם ניסן, יליד באלמינה, לקבל אזרחות כבוד של העיר. המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית התנגדה לבחירה על רקע הערות שהשמיע ניסן בריאיון עיתונאי שנה קודם לכן על כך שכקתולי שגדל בעיר הוא חש תמיד שהוא "אזרח סוג ב'". על רקע ביקורת זו סירב ניסן לקבל את התואר והוא ציין שהוא תמיד היה גאה בקשר שלו לעיר.[2] תחת זאת הוענק התואר בדצמבר 2004 לפוליטיקאי איאן פייזלי.[3] ניסן קיבל את התואר בסופו של דבר ב-2013.[4]
באלמינה מתוארת על ידי כמה פרשנים כעיר שיושבת בליבה של חגורת התנ"ך של צפון אירלנד.[5] בעיר יש רוב פרוטסטנטי גדול. בראשית שנות התשעים, המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית, שהייתה המפלגה השלטת במועצת העיר, אסרה את קיום הופעתה של הלהקה Electric Light Orchestra בטענה שהלהקה תגרום לתופעות פסולות כמו צריכת אלכוהול וסמים.[6] המועצה גם אסרה ב-2005 את הקרנתו של הסרט הר ברוקבק על רקע היחסים ההומוסקסואליים שהוצגו בו ואת הופעתו של הסטנד-אפיסט רוי "צאבי" בראון. גישתה השמרנית של המועצה לא שיקפה בהכרח את דעת הקהל המקומית.
האוכלוסייה הקתולית של באלמינה מרוכזת בשניים מפרברי העיר. בשנים האחרונות נוצרו מתחים באזור דונקלג שרוב תושביו קתולים. מתחים אלו היו קשורים לאירועים של הצתת מדורות והנפת דגלים רפובליקניים. רשויות העיר עמלו להפיג את המתחים הללו.[7] עקב בעיית סמים קשה בעיר, מכונה באלמינה "בירת הסמים של הצפון". צעדים משמעותיים נעשים לפתרון הבעיה.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ http://www.citypopulation.de/php/uk-northernireland.php?adm2id=04
- ^ Xan Brooks, 'Did you ever do the dead man's shuffle?', 11 February 2005, Film Guardian website.
- ^ Dr Paisley Given The Freedom Of Ballymena, Ian Paisley's website.
- ^ Liam Neeson arrives in Ballymena to receive award". BBC. Retrieved 28 January 2013
- ^ Rosie Cowan, Drugs secret lurks in Ulster's Bible belt, 17 February 2001, The Guardian website.
- ^ "Where drugs cross the religious divide". Irish Independent. 20 February 2000.
- ^ Flags and tensions lowered ahead of Dunclug bonfire, 06 August 2007, Ballymena Times
