לדלג לתוכן

אתי בן-זקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אתי בן-זקן
לידה 5 בדצמבר 1963 (בת 61)
חולון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת, אומנית רב-תחומית
פרסים והוקרה פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה (2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.benzaken-steinberg.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אתי (אסתר) בן-זקן - שטיינברג (נולדה ב-5 בדצמבר 1963) היא זמרת קונצרטים ואמנית-יוצרת ישראלית בתחומי המוזיקה, התיאטרון, הספרות והאמנות החזותית. זוכת פרס רוזנבלום לאמנים מצטיינים (2018).[1] "הניסיון למקמה בסגנון או בתחום מסוים, בטכניקה או בז'אנר כלשהו ולהגדירה במילה אחת – ואפילו ביותר – לא יצלח. אתי בן-זקן היא זמרת ומלחינה, במאית ושחקנית, אמנית קול וסופרת, חוקרת, מורה, נגנית, אמנית פלסטית והרבה יותר." [2]

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתי בן-זקן נולדה בחולון וגדלה בבת ים. היא למדה נגינה בפסנתר בקונסרבטוריון בבת ים ובתיכון "תלמה ילין". בשנים 86–1983 למדה זמרה באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים, אך לא סיימה את לימודיה שם אלא עברה לאימון אישי בזמרה בהנחיית הגב' לוצ'יה אהרון-וסילופולו.[3] כמו כן למדה בימוי ואמנות-המופע בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. היא בעלת תואר ראשון ותואר שני (שניהם בהצטיינות) מהחטיבה לפולקלור בחוג לספרות של אוניברסיטת חיפה. במשך 11 שנים (2015-2004) לימדה באוניברסיטת חיפה, בחוג לתיאטרון.

מקור השראה מרכזי עבורה הוא חקר הפולקלור, ובמיוחד הפולקלור המשפחתי היהודי-ספרדי אליו נחשפה כילדה, אשר כלל שירי-עם, סיפורי-עם ולחשים לריפוי.[4][5]

ב-1992 נישאה למלחין איתן שטיינברג, ושיתוף הפעולה ביניהם הוא מרכזי בפעילותה.[6] השניים משתפים פעולה הן כצוות של זמרת ומלחין, והן כיוצרים-שותפים של מופעי תיאטרון מוזיקה שהולחנו על ידי שטיינברג, ואשר נכתבו, עוצבו ובוימו על ידי בן-זקן.[7]

פעילות כזמרת קונצרטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתי בן-זקן במופע "סטאבט מאטר - תפילה אנושית" על רקע קולאז' הבדים שיצרה למופע
תקליטור שירי-לאדינו בביצוע בן-זקן, ציור העטיפה: אתי בן-זקן

מבחינת המנעד הקולי, בן-זקן היא זמרת אלט, אך מוגדרת בדרך כלל בהגדרה הרחבה "אמנית-קול".[8] במשך למעלה משלושה עשורים הופיעה עם תזמורות ואנסמבלים מובילים בישראל ובחו"ל, בעיקר בביצוע יצירות בנות זמננו שהולחנו במיוחד לקולה על ידי מלחינים ישראלים.[9][3] איתן שטיינברג הלחין לקולה מעל שלושים יצירות, רבות מהן בשילוב של עברית וערבית, זמרה ודיבור,[10][11] שימוש בטכניקה קולית מורחבת והזמנה ל"שותפות פרשנית".[12]

בקונצרטים שלה שילבה לעיתים קרובות ביצוע של יצירות עכשוויות לצד ביצוע שירי-עם מהקהילות האתניות בישראל במגוון שפות, ביניהן מלאיאלאם וג'והורי.[13] את שירי הלאדינו הכירה כילדה בחיק משפחתה, והרבתה לבצע אותם כחלק מפרויקט גדול של איתן שטיינברג (כמעבד) ושלה (כמבצעת). הפרויקט בוצע והתרחב במשך עשרים שנה.[14]

בשנת 2013 אתי בן-זקן ואיתן שטיינברג יסדו את אנסמבל "מודאליוס" – אנסמבל רב-סגנוני ובין-תרבותי של סולנים מתחומי המוזיקה הקלאסית והאתנית. האנסמבל הוקם מתוך גישתם של בן-זקן ושטיינברג שאין היררכיה בין מוזיקה מופשטת בת זמננו לבין מוזיקה עממית, וכי ניתן להגישן יחד באותו קונצרט.[15]

אתי בן-זקן פעילה גם כאמנית-קול יוצרת, ויצרה יצירות לקול ופסקול.[10] חלק מעבודותיה הן עבודות סאונד המלוות תערוכות של אמנים פלסטיים.[16] כמו כן שיתפה פעולה עם אמנית הקול ענת פיק: השתיים פעלו כדואו, יצרו וביצעו יצירות טקסט-סאונד.[5]

בדצמבר 2019 אתי בן-זקן הודיעה על פרישתה מהופעות כזמרת קונצרטים. קונצרט הפרישה שלה התקיים באולם צוקר של היכל התרבות תל אביב.[17]

בן-זקן הקליטה עשרה אלבומים כסולנית:[18][19][20]

  • 1999 "הכלה מתירה צמותיה, החתן מתעלף" – אתי בן-זקן ואנסמבל Yatan Atan בשירי-אהבה יהודים-ספרדים בעיבוד איתן שטיינברג (הוצאת New Albion Records);
  • I Love My Love – Folk Songs" 2010" – אתי בן-זקן והגיטריסט עודד שוב, בשירי-עם בעיבוד איתן שטיינברג (הוצאה עצמאית);
  • Etty BenZaken sings Steinberg and Bardanashvili" 2010" – אתי בן-זקן ביצירות מאת איתן שטיינברג ויוסף ברדנשווילי (הוצאה עצמאית);
  • 2013 "רישומי הקול" (אלבום כפול) – אתי בן-זקן ביצירות שהולחנו לקולה על ידי נעה בלאס, אלכס וסרמן, עודד זהבי, יוסי מר-חיים, ירח פישמן, ציפי פליישר, הגר קדימה, איתן שטיינברג ובן-זקן עצמה (הוצאה עצמאית).
  • 2016 "שמחה فرحة Joy" – אתי בן-זקן ואנסמבל מודאליוס בשירי-עם מהקהילות בישראל, מוזיקה עתיקה ועכשווית. עיבודים וניצוח: איתן שטיינברג. (הוצאה עצמאית).
  • 2018 "חירות אחרות אחריות" – אתי בן-זקן ואנסמבל מודאליוס ביצירות שהולחנו עבורם על ידי גיא בן טוב, אורי נתנאל, עדו עקוב, הגר קדימה, שירי רייזמן, שרה שהם, איתן שטיינברג, יובל שי אל. מנצח: איתן שטיינברג (הוצאת מכון למוסיקה ישראלית).
  • 2019 "לאדינו" (אלבום כפול) – אתי בן-זקן ואנסמבל מודאליוס בשירי לאדינו, לרגל 20 שנות פרויקט הלאדינו של איתן שטיינברג ואתי בן-זקן. עיבודים וניצוח: איתן שטיינברג (הוצאה עצמאית).
  • 2021 "עולם מלא" – אתי בן-זקן ואנסמבל מודאליוס ביצירות שהולחנו עבורם על ידי טליה אליאב, עמוס אלקנה, לירן יוזבגי, חגי קשת מטרסו, רוני רשף, איתן שטיינברג, יובל שי אל. מנצח: איתן שטיינברג (הוצאה עצמאית).
  • 2021 “Eitan Steinberg – Vocal Works” – אתי בן-זקן ביצירות שהולחנו לקולה על ידי איתן שטיינברג, עם אנסמבל מודאליוס ואמנית הקול ענת פיק. מנצח: איתן שטיינברג (הוצאה עצמאית).
  • 2021 "ברחובות ילדותנו" – אתי בן-זקן ואנסמבל מודאליוס בשירי ילדים עממיים מהעולם. עיבודים וניצוח: איתן שטיינברג (הוצאה עצמאית).

אתי בן-זקן היא זמרת אורחת באלבומים רבים נוספים. שירתה הוקלטה גם לסרטי תעודה[21] ולסרטי וידאו-ארט.[22][23]

יצירות ספרותיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרה השני של בן-זקן ב"ספרית פועלים", ציור העטיפה: אתי בן-זקן

שלושה ספרים מאת אתי בן-זקן ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים:[24]

  • 1998 "קלף הקיסרית" – רומן על שלוש נשים מתקופות ותרבויות שונות, הבנוי משלוש נובלות עצמאיות שמתחברות בדמיון הקורא לסאגה אפית אחת.[25]
  • 2004 "מה שכתוב למעלה" – רומן רב-רבדים המפגיש אלמנטים ביוגרפיים ובדיון, תוך שילוב בינתחומי של מישורי תרבות וטקסט – שירי-עם, אגדות ואירועים היסטוריים.[26]
  • 2018 "תיבת הקולות – מסות של אמנית רב-תחומית" – ספר עיון שבו בן-זקן משלבת כתיבה מחקרית על תחומי עיסוקה – הקול האנושי, פולקלור, מוזיקה חדשה, אמנות בין-תחומית – לצד כתיבה אישית, בין השאר על פחדי הבמה שלה, על שיתוף הפעולה האמנותי עם בן-זוגה, ועל האתגרים העומדים בפני אמנים בישראל.[27][28]

בשנת 2021 ראה אור בהוצאת כרמל ספר המאמרים "אבל הייתה שם אהבה – עיצוב זיכרון השואה" שבו אתי בן-זקן היא עורכת-שותפה לצד פרופ' מיכל גוברין וד"ר דנה פריבך-חפץ. הספר מאגד טקסטים מאת אמנים, היסטוריונים וחוקרים, סביב שאלת זיכרון השואה: איך לזכור בלי להיכנע לקורבניות? איך למזג את "האחריות לזכור" ב"לזכור באחריות"?[29]

מאמרים שכתבה בן-זקן כוללים את: "הקול הנוכח בכל" – על פרפורמנס קולי של נשים יהודיות-ספרדיות;[30] "בעלה של הדרבוקה נסע למכה" – על שירי ילדים עממיים כגשר בין-תרבותי;[31] "מסע אישי עם תיאטרון-מוזיקה" – מבט עיוני ביצירות תיאטרון המוזיקה שיצרה בשיתוף פעולה עם שטיינברג[32] ועוד.[33] בן-זקן היא גם מחברת הטקסט בכל היצירות הבימתיות שיצרה.

יצירות בימתיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימוקי פרס רוזנבלום נכתב על יצירותיה הבימתיות כך:

רבע מאה ויותר מהדהדת הנוכחות של אתי בן-זקן בתרבות הישראלית ובולטת בתחום הבימה. בפרויקטים שלה [...] שלל יצירות לבימה ובראשן תיאטרון מוזיקלי לזמרת-שחקנית-מעצבת-אמנית [...] בצבעוניות משגעת של בדים ושטיחים, אבזרים ומסיכות ובובות – והכל במקוריות הייחודית אך ורק לה."[34]

רשימת יצירותיה הבימתיות:
  • 1995 "נסיכת חמשת הפנים" (30 ד') – תיאטרון-מוזיקה לזמרת-שחקנית ואנסמבל נגנים. טקסט, בימוי, עיצוב חזותי: אתי בן-זקן. מוזיקה: איתן שטיינברג. בכורה: פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון, כפר בלום, 1995.[35][36]
  • 2002 "הסולטאן בהיריון" (30 ד') – תיאטרון-מוזיקה לזמרת-שחקנית ואנסמבל נגנים. טקסט, בימוי, עיצוב חזותי: אתי בן-זקן. מוזיקה: איתן שטיינברג. הזמנה ובכורה: פסטיבל קול המוזיקה בגליל העליון, כפר בלום, 2002.[37] הטקסט ראה אור בכתב העת תו+.[38]
  • 2004 "סטאבט מאטר – תפילה אנושית" (30 ד') – תיאטרון-מוזיקה לזמרת-שחקנית ורביעיית כלי קשת. טקסט, בימוי, עיצוב חזותי: אתי בן-זקן. מוזיקה: איתן שטיינברג. הזמנה ובכורה: פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון, כפר בלום, 2004.[39]
  • 2006 "השוטה שאהב לשיר" (30 ד') – תיאטרון-מוזיקה לזמרת-שחקנית, רקדנית, אמן-קול ואנסמבל נגנים. טקסט, בימוי, עיצוב חזותי: אתי בן-זקן. מוזיקה: איתן שטיינברג. הזמנה ובכורה: פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון, כפר בלום, 2006.[40] בן-זקן ושטיינברג יצרו גרסה נוספת ליצירה זו, “The Fool” – לשלושה משתתפים בלבד: קול, ויולה וכלי הקשה. בכורה: פסטיבל Musiktriennale, קלן, גרמניה, 2007.[41]
  • 2007 “Naturale” (20 ד') – תיאטרון-מוזיקה לשחקנית, במקביל לביצוע מוזיקלי של היצירה "Naturale" מאת לוצ'אנו בריו. בכורה: Musiktriennale, קלן, גרמניה, 6 במאי 2007.[42]
  • 2011 "סיפורי בדים" (60 ד') – יצירה בימתית רב-לשונית ל-16 שחקנים. טקסט, בימוי, עיצוב חזותי: אתי בן-זקן. ניהול מוזיקלי: איתן שטיינברג. הפקה ובכורה: החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה, 2011.[43] טקסט ההצגה נכתב על ידי בן-זקן בהשראת סיפורי-עם ושירי-עם שאספו תלמידיה באוניברסיטת חיפה – יהודים וערבים – מפי מבוגרים במשפחותיהם.[44]
  • 2012 "אי הדייגים המאושרים" (55 ד') – הצגת ילדים בעברית וערבית, בהשראת סיפורי-עם ושירי-עם. טקסט, בימוי, עיצוב חזותי: אתי בן-זקן. ניהול מוזיקלי: איתן שטיינברג. הפקה ובכורה: החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה, 2012.[45]
  • 2019 "משלחת חיפוש 220" (60 ד') אופרה קאמרית ל-6 זמרות ואנסמבל נגנים. טקסט, בימוי, עיצוב חזותי: אתי בן-זקן. מוזיקה: איתן שטיינברג. בכורה: חג המוזיקה הישראלית, מוזיאון תל אביב, 2019.[46][47]

יצירות אמנות חזותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתוך עבודותיה של אתי בן-זקן בתחום האמנות החזותית:
  • "לחש" – וידאו-ארט. בימוי ועיצוב: אתי בן-זקן, מוזיקה: איתן שטיינברג. הקרנת בכורה: "אפוס" – הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות, 2022.[23]
  • "סגולה להרחבת הלב" – מיצב. יצירות בד: אתי בן-זקן. פס-קול ומוזיקה מקורית: איתן שטיינברג. המיצב מורכב ממעשי טלאים גדולי ממדים עשויים משי, שעליהם כתובים בכתב-יד עשרות סיפורי זיכרון שבן-זקן ושטיינברג תיעדו מפי אנשים בני דורות ומוצאים שונים. המיצב הוצג בבכורה בתערוכה "מהו זיכרון - 70 שנה אחרי" במכון ון ליר בירושלים, 2015.[4][48]
  • יצירות-בד גדולות ממדים שלה נוצרו גם כחלק מהעיצוב ליצירותיה הבימתיות "סטאבט מאטר – תפילה אנושית", "סיפורי בדים"[32] ו"משלחת חיפוש 220".[46]
  • מיניאטורות מצוירות (אקריליק על קרטון) שציירה בן-זקן שימשו כציורי העטיפה לשניים מספריה ולחלק מהאלבומים שהקליטה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אתי בן-זקן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הוכרזו זוכי פרס רוזנבלום 2018, אתר הבמה, 11 בנובמבר 2018
  2. ^ חוברת פרס רוזנבלום, חלק מנימוקי הפרס מופיעים בחגיגה של מוזיקה עכשווית ומוזיקה אתנית, מדור לדור
  3. ^ 1 2 בארי דייוויס, בשביל אתי בן-זקן הכל הוא פשוט מוזיקה, ג'רוזלם פוסט, 12 בדצמבר 2019 (באנגלית)
  4. ^ 1 2 אתי בן-זקן, בשיחה עם פרופ' דנה אמיר, יום עיון של המחלקה לביבליותרפיה, הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה (35:07 דקות)
  5. ^ 1 2 מפגשים בסלון עם אתי בן-זקן, מראיינת - אביגיל ארנהיים, בערוץ היו טיוב של מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה, 23 ביוני 2020 (32:16 דקות)
  6. ^ ד״ר אמיר מנדל, מארח את הזמרת והאמנית הרב-תחומית אתי בן זקן, רדיו תל אביב, 20 ביוני 2022 (53:36 דקות)
  7. ^ טל גורדון, ריאיון: כשאסטוניה וישראל נפגשות, אתר הבמה, 15 בפברואר 2014
  8. ^ השעה המיוחדת עם אתי בן-זקן, מראיין: אסי זיגדון, רדיו מהות החיים, 20 במרץ 2014
  9. ^ אתר למנויים בלבד חגי חיטרון, האזנה ממכרת לשירי משוררים, באתר הארץ, 2 ביוני 2013
  10. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד נעם בן-זאב, "קולה של בן-זקן נושא על גבו כל יצירה כמו מרכבה", באתר הארץ, 4 באפריל 2014
  11. ^ דברה קאש, בוסטון מוזיקה ויוה מציינת את ראש השנה, ארט פיוז, 30 בספטמבר 2014 (באנגלית)
  12. ^ איתן שטיינברג, השותפות בין מלחין ומבצעים ביצירותיי, בתוך: פעימות, כתב עת, גיליון מס' 5, בספטמבר 2022, רסלינג, עמ' 128-113.
  13. ^ יוסי שיפמן, "המלצות לפסטיבל פליציה בלומנטל", באתר הבמה, 2014
  14. ^ אתר למנויים בלבד אמיר מנדל, המלצות קלאסיות: 29.11–6.12, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2018
  15. ^ אתר למנויים בלבד חגי חיטרון, אנסמבל "מודאליוס": להראות איך ג'ון קייג' נשמע ליד יהודי קוצ'ין, באתר הארץ, 5 ביוני 2017
  16. ^ ארכיון בנושא אתי בן-זקן, באתר מגזין פורטפוליו
  17. ^ אתר למנויים בלבד אמיר מנדל, המלצות קלאסיות 12.12 עד 19.12, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2019
  18. ^ איתן שטיינברג, דף אמן באתר ספוטיפיי.
  19. ^ אתי בן זקן, דף אמן באתר ספוטיפיי.
  20. ^ אתי בן-זקן, דף אמן באתר המכון למוסיקה ישראלית
  21. ^ מיכל הומינר הירש, "לבנה", ערוץ היוטיוב של מוזיאון אנו.
  22. ^ מרית בן ישראל, "8 דברים מגניבים עד מסעירים שקורים בשבוע הקרוב", בלוג עיר-האושר, 19 במרץ 2012.
  23. ^ 1 2 חגית פלג רותם, "פסטיבל אפוס – שש יצירות מצאו מחבר", מגזין פורטפוליו, 28 במרץ 2022.
  24. ^ אתי בן-זקן באתר הוצאת ספרית פועלים – הקיבוץ המאוחד.
  25. ^ ראובן מירן, "אהבוני, אהבוני", ידיעות אחרונות, מדור ספרות, 4 בדצמבר 1998, עמ' 24.
  26. ^ אלי שי, "שיגעון המוזיקה", ידיעות אחרונות, מדור ספרות, 28 במאי 2004, עמ' 26-27.
  27. ^ אתר למנויים בלבד חגי חיטרון, אתי בן-זקן מספרת בספר חדש על חייה כאמנית ועל הכוח שמפעיל אותה, באתר הארץ, 28 בינואר 2019
  28. ^ "טעימה מהספר תיבת הקולות" באתר הוצאת ספרית פועלים – הקיבוץ המאוחד
  29. ^ דף ספר "אבל הייתה שם אהבה" באתר הוצאת כרמל
  30. ^ אתי בן-זקן, "הקול הנוכח בכל: עיון בשלושה טקסטים על פרפורמנס קולי נשי" בתוך הספר: מסורת חיה - ל"ב עיונים ועיון לכבוד פרופסור חיה בר-יצחק (2020). עורכות: צפי זבה-אלרן, חיה מילוא, עידית פינטל-גינסברג. הוצאת פרדס ואוניברסיטת חיפה. עמ' 241-254.
  31. ^ אתי בן-זקן, "בעלה של הדרבוקה נסע למכה – שירי ילדים עממיים כגשר בין-תרבותי", בתוך: דפים למחקר בספרות. עורכת: ורד לב-כנען. כרך 20 תשע"ז, הוצאת אוניברסיטת חיפה, עמ' 278-292.
  32. ^ 1 2 אתי בן-זקן, "מסע אישי עם תיאטרון-מוזיקה" בתוך: פעימות, כתב-עת למוזיקה ותרבות. גיליון מס' 4 (2020). עמ' 187-212.
  33. ^ מאמרים מאת אתי בן-זקן באתר Academia.edu
  34. ^ חוברת פרס רוזנבלום, חלק מנימוקי הפרס מופיעים בחגיגה של מוזיקה עכשווית ומוזיקה אתנית, מדור לדור
  35. ^ חנוך רון, "עושים אהבה במוזיקה", ידיעות אחרונות, 31 ביולי 1995.
  36. ^ נעם בן זאב, "הרפתקאות והפתעות במוזיקה הישראלית", הארץ, 31 ביולי 1995.
  37. ^ נועם בן זאב, תזכורת לכוחה של יצירה, באתר הארץ, 26 ביולי 2002
  38. ^ אתי בן-זקן, "הסולטן בהיריון", בתוך: תו+ כתב-עת למוזיקה אמנויות וחברה, גיליון 3 "קול משלהן" אביב 2004. עמ' 87-90.
  39. ^ נעם בן זאב, סכר הדמעות נשבר, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2004
  40. ^ קול המוסיקה בגליל העליון", אתר הבמה, 17 בספטמבר 2006.
  41. ^ “The Fool – miniature opera” באתר Music4viola - מדריך אינטראקטיבי למכלול היצירות שהולחנו לוויולה.
  42. ^ פסטיבל MusikTriennale – ארכיון מופעים, 6 במאי 2007.
  43. ^ צבי גורן, "סיפורי בדים – הצגה מאלפת ומלאת חיים" אתר הבמה, 6 ביולי 2011.
  44. ^ הילה אהרון-בריק, "חמש המלצות של אתי בן-זקן" לקראת ההצגה "סיפורי בדים", אתר הבמה, 24 במאי 2011.
  45. ^ מידע על "אי הדייגים המאושרים" בהפקת החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה, אתר הבמה.
  46. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד חגי חיטרון, "משלחת חיפוש": יצירה מהממת מרוב רכות, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2019
  47. ^ .Yossi Schiffmann, Opera Magazine, volume 71 no.1, January 2020. pp 60-61
  48. ^ אתי בן-זקן, "פרפורמנס של העברת זיכרון: סיפורי משפחה כגשר בין-תרבותי" הרצאה בפתיחת התערוכה "מהו זיכרון – 70 שנה אחרי", מכון ון ליר, אפריל 2015. בערוץ יוטיוב של מכון ון ליר ירושלים.