אתבעל הראשון
| מדינה | פיניקיה (צור וצידון) | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | המאה ה־9 לפנה"ס | ||||
| שושלת מלכי צידון | |||||
| |||||
| |||||
|
| |||||
  | |||||
אתבעל הראשון (המוכר גם כאתבעל מלך צידונים; ביוונית: Ἰθώβαλος[1] או Εἰθώβαλος[2]) היה מלך דרום פיניקיה (צור וצידון) בשנים 887 לפנה"ס עד 856 לפנה"ס[3] וכהן עשתרת.
מלכותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוסף בן מתתיהו, בהתבסס על מנאנדרוס מאפסוס, כתב שחייו ארכו 48 שנה, ושהוא הרג את קודמו המלך פלט (ביוונית Φέλλητος) בהיותו כהן עשתרת, ולאחר מכן מלך 32 שנה.[4] אחרי מותו ירש אותו בנו בעליעזור (אנ').[4]
בקרב החוקרים מקובל ששלטון אתבעל מסמן את תחילת ההתפשטות הטריטוריאלית של צור באסיה.[3] התואר "מלך צידונים"[5] מסמן את שלטונו הן על צור והן על צידון;[1][6][7][8] ל"ממלכה המאוחדת של כנען" זאת ניתן למצוא רמזים גם במשא ישעיהו על צור (כ"ג, א'–י"ד) ובהיעדרות של צידון מכתובות אשוריות באותה תקופה.[3] אתבעל בנה (כלומר ביצר) את בתרון ואת העיר Auza ("Αὖζαν") בלוב.[1][7] אף שהמיקום של Auza לא ידוע, בתרון ידועה כעיר באזול גבל, מה שאולי מצביע על דומיננטיות צורית גם על העיר גבל.[9] נראה שהדומיננטיות המסחרית של צור באסיה הביאה את אתבעל לשלוט בשוק בשלוש חזיתות: ישראל, צפון הלבנט, והחוף הקפריסאי.[10] במסגרת חידוש מדיניות החוץ של חירם ודוד ושלמה, אתבעל כרת ברית עם אחאב, שנשא את בתו איזבל לאישה.[6] ברית זאת הייתה כה משמעותית וכה ארוכת־ימים, שהדיה עוד נשמעת בדברי עמוס, המכנה את יחסי ממלכת ישראל–צור ”בְּרִית אַחִים” (עמוס, א', ט').[11] יוסף בן מתתיהו, הסופר המונותאיסט, כתב שבימי אתבעל בנה אחאב מקדש לבעל אלוהי הצורים בשומרון, מינה לו נביאים ועבד אותו.[12] הממצא הארכאולוגי מאשר גם נוכחות של אדריכלים פיניקים במאה ה־9 לפנה"ס בערים שומרון, חצור ומגידו; ממצאים בארמון המלכותי בשומרון (כגון מכלול כלי החרס, ואולי גם שנהבי שומרון, אף שייתכן שמקורם בנוכחות פיניקית בארמון שומרון בתקופה שלאחר אתבעל) מצביעים על נוכחות בעלי מלאכה פיניקים נוספים שם.[10]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 8.13.1 (ראו גם במקור היווני)
- ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, פסקה 18 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
- ^ 1 2 3 Maria Eugenia Aubet, The Phoenicians and the West: Politics, Colonies and Trade, second edition, Cambridge University Press, 2001, עמ' 46
- ^ 1 2 יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, 1.18 (ראו במקור היווני) – לפי מנאנדרוס מאפסוס
- ^ ספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק ל"א
- ^ 1 2 ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 327
- ^ 1 2 משה אילת, תרשיש בישעיהו כג ובהיסטוריה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 23
- ^ לדעת מיעוט מנוגדת, ראו: Philip J. Boyes, “The King of the Sidonians”: Phoenician Ideologies and the Myth of the Kingdom of Tyre-Sidon, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 2012, עמ' 33–44 doi: 10.5615/bullamerschoorie.365.0033, JSTOR 10.5615/bullamerschoorie.365.0033
- ^ Maria Eugenia Aubet, The Phoenicians and the West: Politics, Colonies and Trade, second edition, Cambridge University Press, 2001, עמ' 46–47
- ^ 1 2 Maria Eugenia Aubet, The Phoenicians and the West: Politics, Colonies and Trade, second edition, Cambridge University Press, 2001, עמ' 47
- ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 382
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 9.6.6