אשור-נדין-שומי
 | |
| לידה |
המאה ה־8 לפנה״ס  |
|---|---|
| פטירה |
694 לפנה״ס עילם |
| מדינה |
בבל |
  | |
אשור-נדין-שומי (פירוש שמו: (האל) אשור נתן לי שם) היה נסיך אשורי, בנו הבכור ויורש העצר של המלך סנחריב. הוא היה מלך בבל בין השנים 699–694 לפנה"ס.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אשור-נדין-שומי היה יורש העצר של אשור. הוא מונה להיות מלך בבל בשנת 699 לפנה"ס, לאחר סדרה של מרידות שאירעו בבבל כנגד אשור. לאחר מותו של סרגון השני בשנת 705 לפנה"ס, עלה לשלטון בנו סנחריב, ששימש גם בתפקיד מלך בבל. תחילת שלטונו של סנחריב התאפיינה במרידות ברחבי האימפריה. מרידות אלה נוצלו גם על ידי העיר בבל. בשנת 703 לפנה"ס, אציל בבלי בשם מרדוך-זכיר-שומי השני ניצל את המהומה ועלה לשלטון למספר חודשים. הוא הורד מהשלטון באותה שנה על ידי מרדוך-אפלה-אידינה השני, כשדי שמלך בבבל עד להדחתו על ידי סרגון השני. סנחריב דיכא את המרד, ובעקבותיו החליט למנות את בל-איבני, שהיה אציל בבלי, להיות מלך בבל, כדי שיהיה שליט בובה שלו. אבל גם מינוי זה לא צלח. בל-איבני כרת ברית עם הכשדים והעילמים למרד כנגד אשור. לאחר שסנחריב ניצח את קואליציית המורדים בשנת 700 לפנה"ס, הוא מינה במקומו את בנו אשור-נדין-שומי למלך בבל.
סנחריב המשיך את מאבקו בכשדים המורדים ובשנת 694 לפנה"ס הוא תקף אותם לתוך דרום עילם. במקביל, תקפו העילמים את ממלכת בבל וכבשו את העיר סיפר, שהייתה חלק מממלכת בבל. כיבוש סיפר עודד כוחות מורדים בתוך העיר בבל. הם שבו את אשור-נדין-שומי והסגירו אותו לעילמים. הוא נלקח לעילם וכנראה נהרג שם.[1] הוא נעלם מהרשימות ההיסטוריות. הכוחות המורדים המליכו במקומו את נרגל-אושזיב, שהיה אציל מקומי.[2]
המרידות נמשכו 5 שנים, ורק בשנת 689 לפנה"ס, כבש סנחריב מחדש את בבל. מותו של יורש העצר הביאו בהמשך את סנחריב לבחור בבנו הצעיר ביותר, אסרחדון, ליורש עצר, בהעדיפו אותו על פני הבן הבכור ארד-מוליסי. מאורעות אלה הביאו בהמשך לרציחתו של סנחריב על ידי אותו בן.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Handbook to Life in Ancient Mesopotamia מאת Stephen Bertman, עמ' 79
- ^ Babylonians מאת H. W. F. Sagg, עמ' 157
| הקודם: בל-איבני 703–700 לפנה"ס |
מלך ממלכי בבל בתקופת השושלת העשירית האשורית 694-699 לפנה"ס |
הבא: נרגל-אושזיב 694–693 לפנה"ס |