ארנסט לאנדין

ארנסט לאנדין
Ernest Lundeen

לידה	4 באוגוסט 1878 ברוקלין טאונשיפ, טריטוריית דקוטה, ארצות הברית
פטירה	31 באוגוסט 1940 (בגיל 62) לובטסוויל, וירג'יניה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Fort Snelling National Cemetery
השכלה	מכללת קרלטון בית הספר למשפטים של אוניברסיטת מינסוטה
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית מפלגת העבודה החקלאית של מינסוטה
חבר בית הנבחרים המדינתי של מינסוטה 1911–1914 (כ־3 שנים) חבר בית הנבחרים של ארצות הברית 4 במרץ 1917 – 3 במרץ 1919 (שנתיים) → George Ross Smith Walter Hughes Newton ← 4 במרץ 1933 – 3 במרץ 1935 (שנתיים) 4 במרץ 1935 – 3 במרץ 1937 (שנתיים) Henry Teigan ← סנאטור אמריקאי 3 בינואר 1937 – 3 בינואר 1939 (שנתיים) → גאי ו. הווארד 3 בינואר 1939 – 31 באוגוסט 1940 (שנה) ג'וזף ה. בול ←

ארנסט לאנדין (באנגלית: Ernest Lundeen‏; 4 באוגוסט 1878 – 31 באוגוסט 1940) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי שייצג את מינסוטה כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מ-1917 עד 1919 ומ-1933 עד 1937 וכחבר הסנאט של ארצות הברית מ-1937 ועד מותו ב-1940. הוא היה חבר המפלגה הרפובליקנית לפני שהצטרף למפלגת העבודה החקלאית של מינסוטה, והתנגד למעורבות אמריקאית במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה. הוא גם היה מזוהה עם המפלגה הנאצית של גרמניה.

כוותיק מלחמת ארצות הברית–ספרד, הוא החל את דרכו בפוליטיקה כששירת בבית הנבחרים של מינסוטה מטעם המחוז ה-42 בין השנים 1911 ל-1914. במקור נבחר כרפובליקני, וייצג את מחוז הקונגרס ה-5 של מינסוטה לתקופה אחת בין 1917 ל-1919. הוא הפסיד בניסיונו להיבחר מחדש בשנת 1918 בשל התנגדותו לכניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה.

הוא נהרג בהתרסקות מטוס סמוך לעיר לובטסוויל, וירג'יניה, אחר הצהריים של 31 באוגוסט 1940, יחד עם 24 אנשים נוספים. בזמן מותו, הוא היה נתון לחקירה של לשכת החקירות הפדרלית (FBI) בשל קשריו עם גרמניה הנאצית.

ביוגרפיה

ראשית חייו והשכלה

ארנסט לאנדין נולד ב-4 באוגוסט 1878, באחוזת אביו בברוקלין טאונשיפ ליד ברספורד, מחוז לינקולן, טריטוריית דקוטה. אביו, ק. ה. לאנדין, היה חלוץ מוקדם שזוכה לקרדיט על מתן השם ליישוב ברוקלין טאונשיפ ועל הקמת בית הספר ומוסדות מקומיים נוספים.

רוב אחיו של ארנסט לאנדין מתו במהלך מגפת דיפתריה במהלך שנות ה-80 של המאה ה-19. בשנת 1896, לאנדין ומשפחתו עברו מהבית שלהם בברוקלין להארקורט, איווה, ולאחר מכן למינסוטה. לאנדין שירת בצבא ארצות הברית ברגימנט המתנדבים ה-12 של מינסוטה במהלך מלחמת ארצות הברית–ספרד.

בשנת 1901, לאנדין סיים את לימודיו בקולג' קרלטון ולמד משפטים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מינסוטה. בשנת 1906, הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של מינסוטה.

קריירה פוליטית מוקדמת (1911–1936)

לאנדין כיהן כעצמאי בבית הנבחרים של מינסוטה מ-1911 עד 1914.

בית הנבחרים של ארצות הברית (1917–1919)

לאנדין התמודד לראשונה לקונגרס ב-1914 אך לא הצליח להיבחר.

בשנת 1916, לאנדין נבחר לייצג את מחוז הקונגרס החמישי של מינסוטה, שבסיסו במיניאפוליס, בקונגרס ה-65. הוא היה אחד מ-50 הנציגים שהצביעו נגד הכרזת המלחמה נגד גרמניה ב-6 באפריל 1917. הוא המשיך להתנגד למלחמה גם בזמן שהצבא נלחם באירופה. בגלל התנגדותו, הוא הפסיד את המינוי לפריימריז הרפובליקני ב-1918 לוולטר ניוטון שניצח בבחירות. פעם אחת, בזמן שנשא נאום על מדיניות חוץ, קהל באורטונוויל, מינסוטה, דחף אותו מעל בימת הנאומים והכריח אותו להיכנס לרכבת שעזבה את התחנה.

התמודדויות כושלות על תפקידים פוליטיים

בשנות ה-20, לאנדין לא הצליח שוב ושוב בריצותיו לתפקיד פוליטי:

• לאנדין התמודד שוב על אותו מושב ב-1920 אך לא הצליח לזכות במועמדות הרפובליקנית. הוא התמודד בבחירות הכלליות כמועמד עצמאי אך סיים במקום השלישי עם 10.0% מסך הקולות.
• ב-1922 קרא לונדין תיגר על חבר הסנאט של ארצות הברית המכהן פרנק ב. קלוג על המועמדות הרפובליקנית לסנאט. הוא קיבל 123,765 קולות בפריימריז הרפובליקני (33.54% מהסך הכל).
• ב-1923, לאנדין התמודד בבחירות המיוחדות לסנאט של ארצות הברית, אך סיים במקום השביעי מתוך תשעה מועמדים בפריימריז הרפובליקני, וזכה רק ב-5,851 קולות (3.40% מהסך הכל).
• בשנת 1924, לאנדין התמודד ללא הצלחה לתפקיד השופט הראשי של בית המשפט העליון של מינסוטה.
• עד 1926, לאנדין החליף את השתייכותו למפלגת העבודה החקלאית של מינסוטה והתמודד באותה שנה בבחירות למחוז הקונגרס העשירי של מינסוטה. כמועמד מטעם מפלגת העבודה החקלאית במחוז שהיה כפרי יותר ואזורי פרברים, סיים במקום השני הרחק מול הרפובליקני המכהן גודפרי ג. גודווין עם 34.5% מסך הקולות.
• בשנת 1930, לאנדין היה מועמד מפלגת העבודה החקלאית לסנאט של ארצות הברית, וקרא תיגר על הרפובליקני המכהן תומאס ד. שאל. הוא סיים במקום השלישי אחרי שאל והמועמד הדמוקרטי איינר הויידיל עם 22.89% מהקולות.

בית הנבחרים של ארצות הברית (1933–1937)

לאנדין נבחר שוב לבית הנבחרים של ארצות הברית בשנת 1932 וכיהן בקונגרסים ה-73 וה-74 .

בשנת 1934, במהלך הקונגרס ה-73, לאנדין יזם את חוק ביטוח האבטלה לעובדים. החוק כלל תוכנית ביטוח אבטלה וביטוח חברתי מקיפה שנוסחה על ידי המפלגה הקומוניסטית ב-1930 וקודמה באופן גלוי ונמרץ על ידי המפלגה בשנים שלאחר מכן. למרות מקורותיו הקומוניסטיים של החוק, המפלגה השיגה תמיכה משמעותית עבורו, כולל מתאגידים מקומיים של איגודי עובדים, איגודים בינלאומיים ופדרציות עבודה מדינתיות. החוק משך תמיכה מצד ליברלים שאינם מרוצים מהצעת החוק המתונה והפחות רדיקלית, חוק וגנר-לואיס (שהפך לחוק הביטוח הלאומי).

בעזרת לאנדין, ועדת משנה של ועדת העבודה שמעה עדויות מ-80 עדים על יתרונות החוק ועל הסבל של המובטלים. רבים מהעדים היו קומוניסטים, כולל יושב ראש המפלגה, ארל בראודר. החוק הועבר בקושי מתוך ועדת העבודה, אך הוכשל על ידי הנהגת בית הנבחרים, שלא רצתה תחרות עבור חוק וגנר-לואיס.

הסנאט של ארצות הברית (1937–1940)

בחירות 1936

בשנת 1936, מפלגת העבודה החקלאית של מינסוטה מינתה את פלויד ב. אולסון, מושל מינסוטה הפופולרי שכיהן אז, להתמודד על המושב הפנוי בסנאט של ארצות הברית, שהתפנה בעקבות מותו של תומאס שאל. עם זאת, אולסון נפטר מסרטן הקיבה בגיל 44 ב-22 באוגוסט. ועדת המרכז של מפלגת העבודה החקלאית בחרה בג'ון לאנדין להתמודד במקומו, והוא ניצח בבחירות בניצחון מוחץ על המושל הרפובליקני לשעבר תאודור כריסטיאנסון.

כהונה בתפקיד

הוא כיהן מ-3 בינואר 1937, בקונגרסים ה-75 וה-76 עד מותו. בתחילה, לאנדין שמר על אהדתו לקומוניסטים: בשנת 1936, בהיותו סנאטור נבחר, נאם באירוע של "ידידי ברית המועצות" במדיסון סקוור גארדן וכינה את הנוכחים "טובארישצ'י" ("חברים" ברוסית). עם זאת, הוא נותר בדעותיו הבדלניות (אידאולוגיה המתנגדת להתערבות במלחמות או עניינים בינלאומיים) ולימים הוקע על ידי הקבוצה כ"ריאקציונר" (שמרן המתנגד לשינוי).

דעותיו הבדלניות של לונדין הובילו אותו לגישה סימפתית כלפי גרמניה הנאצית. הוא היה קשור באופן הדוק לג'ורג' סילבסטר וירק, אחד מהסוכנים הנאצים הבולטים בארצות הברית. וירק, לאחר ששילם ללונדין מיליוני דולרים בשוחד, השתמש לעיתים קרובות במשרדו של הסנאטור, ולעיתים אף הכתיב לו נאומים, כשהוא משתמש בגלוי בטלפונים של לאנדין כדי להשיג חומרים מהנס תומסן, דיפלומט בשגרירות הגרמנית. חלק מהנאומים הללו היו פרו-גרמניים ופרו-בדלניים. לאחר מכן, צוות העובדים של לאנדין היה מדפיס אלפי, ולעיתים אף מיליוני עותקים של הנאומים, שהופצו לציבור. במהלך כהונתו הראשונה בבית הנבחרים, תרם לונדין גם לכתב העת של וירק, American Weekly.

הוא שימש כיושב ראש ומייסד ועדת "איים עבור חובות מלחמה" (Islands for War Debts Committee), שקראה לתפיסת שטחים בריטיים באיי הודו המערבית כדי לכסות את חובותיה של בריטניה לארצות הברית ממלחמת העולם הראשונה. יוזמה זו הייתה ככל הנראה טקטיקה פרסומית בדלנית, שנועדה להזכיר לאמריקאים כי אין זה ראוי להעניק סיוע נוסף למדינה שכבר חייבת להם כספים.

ב-14 ביוני 1939, לאנדין הצטרף למשלחת אזרחית ועיתונאית על סיפון האונייה USS Hammann במהלך ניסויי הים שלה ליד אי האש. האונייה הגיעה למהירות מרבית של 40 קשר, עצרה לחלוטין בתוך 58 שניות, ולאחר מכן הפליגה לאחור במהירות של 20 קשר. לאנדין תיאר את החוויה כ"מדהימה" וציין כי המבחן הוכיח שמעצבי האוניות האמריקאים "אינם צריכים להשתחוות בפני אף אחד."

בזמן כהונתו, הוא דרש מעוזריו לשלם לו חלק מתשלומי המשכורת שלהם, ואיים לפטר אותם אם לא יצייתו.

הוא התנגד בתוקף לחוק ההכשרה והשירות הסלקטיבי של 1940.

מותו וחקירת ה-FBI

אחר הצהריים של 31 באוגוסט 1940, לאנדין טס בטיסה 19 של חברת התעופה סנטרל איירליינס של פנסילבניה, שטסה מוושינגטון הבירה לדטרויט. המטוס התרסק ליד לובטסוויל, וירג'יניה, וכל 25 האנשים שהיו על סיפון המטוס נהרגו. על הסיפון היו גם "סוכן מיוחד של ה-FBI, עובד שני של ה-FBI ותובע מהמחלקה הפלילית של משרד המשפטים האמריקאי". מועצת האווירונאוטיקה האזרחית פתחה בחקירה בנוגע לסיבת ההתרסקות. החקירה נמשכה שבוע, ולא סיפקה תשובות חד משמעיות.

בשנת 2022, רייצ'ל מדאו הוציאה סדרת פודקאסט בשם Ultra, שחקרה את שותפותו של לאנדין לפעולות המודיעין והתעמולה של גרמניה הנאצית בארצות הברית במהלך 12 עד 18 החודשים שקדמו לכניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה. בזמן מותו, ה-FBI חקר את קשריו של לאנדין עם ג'ורג' סילבסטר וירק, מרגל נאצי בכיר שפעל בארצות הברית כדי להפיץ תעמולה פרו-היטלר ואנטישמית.

לאחר התרסקות המטוס, אשתו של לאנדין, נורמה לאנדין, ניסתה לטהר את שמו על ידי כיסוי המעורבות שלו עם המשטר הנאצי. בתוך יומיים לאחר ההתרסקות, היא נסעה למשרדו בקפיטול כדי לאחזר את "תיקי וירק". בתוך השנה שלאחר הטרגדיה, הסיפור לפיו נאומיו של לאנדין נכתבו על ידי וירק דווח על ידי מספר עיתונאים. נורמה לאנדין ניסתה למנוע את הנרטיב הזה בטענה ש"אף אחד לא כתב את הנאומים של בעלה" ואיימה לתבוע את אחד העיתונאים שדיווח על כך. ההגנה של וירק קראה לה כעדה במהלך משפטו. לאחר מכן העידה עדות שקר כי היא אכן לקחה את תיקי וירק, אך התיקים נעלמו עקב פריצה שהתרחשה למקום מגוריהם. מאוחר יותר התגלה כי הקבצים היו מאוחסנים בפועל בארכיון משפחת לאנדין.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארנסט לאנדין בוויקישיתוף

• ארנסט לאנדין, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)