ארנולד פיק
.JPG) | |
| ארנולד פיק | |
| לידה |
20 ביולי 1851 ולקה מזיז'יצה (גרוס מזריץ), צ'כיה (בוהמיה), האימפריה האוסטרית |
|---|---|
| פטירה |
4 באפריל 1924 (בגיל 72) פראג, צ'כוסלובקיה (כיום צ'כיה) |
| ענף מדעי | פסיכיאטריה, נוירולוגיה, נוירופתולוגיה |
| מקום מגורים | צ'כיה (עד 1918 בחלק האוסטרי של האימפריה האוסטרו-הונגרית, גרמניה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת וינה  |
| מנחה לדוקטורט |
קארל וסטפאל |
| מוסדות |
אוניברסיטת קארל בפראג |
| הערות | פרופסור באוניברסיטה הגרמנית בפראג, חבר האקדמיה לאופולדינה בברלין |
| תרומות עיקריות | |
| חלוץ המחקר הרפואי בתחום הדמנציה | |
  | |
ארנולד פיק (בגרמנית: Arnold Pick, 20 ביולי 1851 ולקה מזז'יצ'י, מוראביה - 4 באפריל 1924 פראג) היה רופא פסיכיאטר ונוירולוג צ'כי, יהודי יליד מוראביה.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות וצעירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארנולד פיק נולד ב-1851 במשפחה יהודית בעיירה ולקה מזיז'יצ'י (בגרמנית - גרוס מזריץ') שעל נהר ייהלבה במוראביה, אז באימפריה האוסטרית. היה בנם היחיד של היינריך פיק ושל פרנציסקה פיק, בת למשפחת בר (Beer) מן הרובע היהודי של טשביץ'. בני פיק חיו כדיירי משנה בבית בפינת הרחובות זמייצקה והורנומייסטסקה בחלק "הנוצרי" של ולקה מזיז'יצ'י פיק גדל באווירה תרבותית דו-לשונית: דיבר גרמנית בבית ולמד בשפה הצ'כית בבתי הספר, כולל בגימנסיה של ייהלבה. סיים לימודי רפואה באוניברסיטת וינה והיה עוזרו של הנוירולוג תאודור מיינרט (1833-1892) עוד בעת לימודיו, קיבל פיק ממיינרט, שהיה גם מורם של פרויד ושל וורניקה, ידע סולידי בתחום האנטומיה של מערכת העצבים.
הקריירה הרפואית והאקדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי קבלת התואר דוקטור ברפואה 1875 היה פיק למשך כחצי שנה עוזרו של וסטפאל (1890-1833) בבית החולים "שאריטה" ברלין. באותה מחלקה התוודע גם לקארל ורניקה (1905-1848). שניים אלה השפיעו על מחקריו הראשונים בתחום האפזיה. בשנת 1875 עזב פיק את ברלין כדי לעבוד כרופא במוסד הממלכתי (הדוכסי) לחולי נפש בווהנן (Wehnen), בדוכסות אולדנבורג בצפון גרמניה (כיום בית החולים הממלכתי בווהנן). מוסד זה היה מעורב מאוחר יותר, בימי שלטון הנאצים, ביישום מדיניות "המתת החסד" והעיקור של אוכלוסיות שנחשבו ל"בנות גזע נחות" או "חסרות תועלת".
בהמשך נקרא פיק לעבוד במוסד הידוע כ"קתרינקה" במנזר קתרינה הקדושה בפראג. בשנת 1878 התמנה למרצה (דוצנט) בפסיכיאטריה ובשנת 1877 - לנוירולוגיה - באוניברסיטת פראג. בשנת 1880 מונה למנהל המוסד הממלכתי לחולי נפש בדובז'אן ובשנת 1886, בגיל 35, קודם לתפקיד פרופסור ומנהל קליניקה פסיכיאטרית של האוניברסיטה הגרמנית של פראג, תפקיד שבו כיהן עד שנת 1921 כשיצא לגמלאות. בעת פעילותו בפראג נאלץ להתמודד עם מלחמת השפות והמתחים הבין-אתניים בין הקהילות הצ'כית והגרמנית בעיר שהעיבו לעיתים על העבודה במוסדות האקדמיים ובבתי החולים. פיק זכה בכל זאת להערכה רבה. הוא גילה מיומנות יוצאת דופן בלתקשר עם חולים במצב פסיכוטי ושל קיהיון והצטיין בראיונותיו הקליניים. בשנת 1887 התקבל כחבר באקדמיה לאופולדינה. למרות שסבל בגלל ירוד ואבנים בדרכי השתן, המשיך להיות פעיל מקצועית גם אחרי פרישתו בשנת 1921.
פיק נפטר בגיל 73 בפראג בשנת 1924 מאלח דם כתוצאה מזיהום בדרכי השתן אחרי שעבר ניתוח שלפוחית השתן.
במהלך פעילותו התכתב פיק רבות עם חוקרים ידועים אחרים בתחום מדעי הנוירו-פסיכיאטריה, כגון ז'.ז'. דז'רין, פייר מארי, הנרי הד, ג'ון היולינגס ג'קסון, ארנסט פון שטרימפל ואחרים. כמו כן נמצא ביחסי ידידות עם הפילוסוף פרידריך יודל, הפיזיקאי ארנסט מאך, הפילולוג האוסטרי אוגוסט זאואר והמשפטן יוהאן גילשפך. ארנולד פיק היה חובב מוזיקה ובעל ספרייה גדולה, ונהנה במיוחד לקרוא ביצירות גתה וקרלייל.
פיק השאיר אשה, מריה לבית שטראסר, איתה התחתן בשנת 1881. אמו נפטרה לפני נישואיו. היו לו עוד שלושה אחים למחצה -ארנסט (ארנושט) אוגוסט, לודוויג ורוברט ואחות למחצה - קרולינה קרלה פוהרמן מנישואיו השניים של אביו עם לאונטינה פארנקל. לארנולד פיק נולדה בת, מריאנה (1943-1882), לימים נשואה ללוונשטאם. [1] בשנת 1942 היא נשלחה על ידי הנאצים למחנה טרזין, בו מתה בפברואר 1943. לפחות אחת משתי נכדותיו (אליזבת (ילידת 1908) ומריה), מריה לוונשטאם (1942-1910), נספתה בשואה בשנת 1942 במחנה ההשמדה מאלי טרוסטינץ. [2]
תרומותיו למדעי הרפואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיק ערך מחקרים קליניים ופאתולוגיים רבים אצל מטופלים במחלות נוירו-פסיכיאטריות, שזיכו אותו בהכרה בינלאומית. חלק ממחקריו הציג לא רק בגרמנית אלא גם בשפה אנגלית בכנסים ובכתבי עת מדעיים, דבר שפחות היה שכיח אז בקרב הרופאים כותבי גרמנית.
בפראג שיתף פעולה עם אוטו קאהלר, שהיה כמוהו בשנות ה-1880 פרופסור שלא מן המניין. בשנת 1880 הם תארו את סידור הסיבים במסלול הספינותאלאמי. הם הצביעו על כך שסיבי השורשים האחוריים של העצבים נכנסים אל העמודות האחוריות של מח השדרה בצורה כזאת שהסיבים מהרמות הגבוהות יותר מחליפים באזור המדיאלי את הסיבים הבאים מהרמות הנמוכות יותר. סדר זה של הסיבים האלה נקרא "החוק קאהלר-פיק".
פיק תרם על ידי תאורים קליניים לחקר ההזיות, המיקרוגרפיה, הפאלילליה והפאראמנזיה הדופליקטיבית.
חקר האפזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיק התעניין מאוד גם בחקר האפרקסיות והאפזיות, לרבות בתחום מיקומן במוח של ההפרעות בשפה. תיאר בין היתר מקרים של אגרמטיזם, הפרעה בבנייה בדקדוקית והתחבירית של השפה, במיוחד את הצורה שנקראה לימים "פארארגרמטיזם" או אגרמטיזם תחבירי, שהתאפיין בין היתר, ב"שפה טלגרפית".[3] . הוא תיאר אגרמטיזם מבודד - "הפרעה של התהליך הדקדוקי שבו נעדרות תבניות זמינות לבניית המשפטים" וכן את הפסאודו-אגרמטיזם.[4] פיק ניגש לנושא האפזיה מנוקדת מבט פסיכולוגית והדגיש שני שלבים ביצירת האפזיה: פסיכולוגי (הבנית החשיבה) ולשוני. הוא ראה באפזיה הפרעה בתהליכים של החשיבה הבאה לידי ביטוי בלשון. הוא דיבר על מנגנון פסיכולוגי של "כלכלת מילים" או "חיסכון במילים" והעיר שבשפה הטלגרפית מחיקת מילים אינה קריטית להעברת המסר. פיק הושפע במידה רבה על ידי ורניקה ועל ידי ג'קסון. ב-1892 פיק תיאר מקרה של אפזיה ראשונית מתקדמת עקב אטרופיה ממוקמת בהמיספרה השמאלית, כחלק מתהליך דמנטיבי. פיק הבחין תהליכי הסתגלות בעת האפזיה שאחד הביטויים שלו הוא התפתחות "שפת החירום" (Notsprache) שאחרי שבץ.[4] בשנת 1898 הוא פרסם ספר לימוד על הפתולוגיה של מערכת העצבים הנחשב לציון דרך בתולדות התחום.
מחלת פיק
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיק תיאר לראשונה אצל 6 מטופלים שנפטרו אחרי דמנציה בגיל מוקדם תת-סוג של דמנציה פרונטו-טמפורלית FTD, מחלה ניוונית פרנכימית של המוח, שנודעה כמחלת פיק. במקרים של מחלת פיק מבחינים אטרופיה בולטת של האונות המצחיות של מוח. התמונה הקלינית כללה שיבוש מוקדם של ההתנהגות, השפה והקשב. בלטו התנהגויות סטריאוטיפיות - חזרתיות של משפטים או של פעולות, ירידה ביכולת השיפוט וההפשטה, הפרעות התנהגות, בדרך כלל עם חוסר גבולות בהתנהגות המינית ובולמוסי אכילה. בהתחלת המחלה הזיכרון היה עדיין די שמור. בשנת 1911 אלויס אלצהיימר ושותפיו גילו כמה תכונות היסטולוגיות שנראו אפיוניות למקרים שתוארו על ידי פיק:נוירונים מנופחים ו בתוך התאים חלקיקים ארגירופילים שהם קראו להם "גופי פיק". בשנת 1926 החוקרים אונארי קימורה והוגו שפאץ כינו את הסוג הזה של דמנציה "מחלת פיק" (Morbus Pick, Picksche Krankheit ). מאוחר יותר נתגלו "גופי פיק" גם אצל בריאים בעוד הסתבר כי הם חסרים במקרים רבים של דמנציה פרנוטו-טמפורלית. לאחרונה נוטים להפסיק להשתמש במונח "מחלת פיק" שהיאע מקרה פרטי של הניוון הפרונטו-טמפורלי FTLD.
סכיזופרניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1891 פרסם פיק את מאמרו "דמנציה כרונית ראשונית בגיל הצעיר", שבו תיאר מקרים של פסיכוזה המתחילה בגיל 30-20 עם התנהגות ילדותית, הפרעות קשב, פיזור נפש, הפרעות בהמלך החשיבה, אינקוהקנטיות (Zerfahrenheit), עם פגם בסינתזה של המחשבות. מקרים אלה כללו לדעתו מקרים מתאימים למונחים האבחנתיים "הבפרניה" ו"קטטוניה", ללא תשתית של אפיונים אנטומו-פתולוגיים. הוא קרה להם "דמנציה מוקדמת". (dementia praecox), כינוי שהוחלף מאוחר יותר בסכיזופרניה. הכינוי "דמנציה מוקדמת" הופיע גם לפניו בכתבי הפסיכיאטר הצרפתי בנדיקט אוגיסטן מורל, ושימש בהמשך את אמיל קרפלין. [5]
פרסים ואותות כבוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חבר באקדמיה לאופולדינה בברלין
- בשנת 1922 הוקדש לו גיליון חגיגי של כתב העת Zeitschrift fur die gesamte Neurologie und Psychiatrie
ספרים ופרסומים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארנולד פיק פרסם לפחות 260 מאמרים ו1;6 ספרים בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה.
- Beiträge zur Pathologie und pathologischen Anatomie des Centralnervensystems, mit Bemerkungen zur normalen Anatomie desselben. Berlin, Karger, 1898.
- Studien zur Gehirnpathologie und Psychologie. Berlin, 1908.
- Über das Sprachverständnis. Leipzig, Barth, 1909.
- Die agrammatischen Sprachstörungen; Studien zur psychologischen Grundlegung der Aphasielehre. Berlin, Springer, 1913.
- Ueber primäre chronische Demenz (so. Dementia praecox) im jugendlichen Alter. Prager medicinische Wochenschrift, 16, 312—15, 1891
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Kertesz A, Kalvach P.: Arnold Pick and German neuropsychiatry in Prague. Arch Neurol. 1996 53: 935-938
- Onari K, Spatz H. Anatomische Beiträge zur Lehre von der Pickschen umschriebene Grobhirnrinden- Atrophie (‘Picksche Krankheit’). „Z Ges Neurol Psychiatrie”. 101 (1), s. 470-511, 1926.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארנולד פיק באתר Who named it
- M.Jantsch art.Arnold Pick in Österreichisches Biographisches Lexikon 1815-1950 Online-Edition 1983 Band 8 S.60
- ביוגרפיה קצרה
- J M S Pearce Pick Disease- J Neurol Neurosurg Psychiatry 2003 74: 169
- Frontotemporal Dementia FTLD Pathology
2012 The Regents of University of California
- [syntax.wmwikis. אתר על אפזיה https://web.archive.org/web/20160811095859/http://syntax.wmwikis.net/]
- Michał Harciarek and Andrew Kertesz Primary Progressive Aphasias and Their Contribution to the Contemporary Knowledge About the Brain-Language Relationship Neuropsychological Review, Springer september 2011 21
(3)
- P, Juergen Tesak, Chris Code Milestones in the History of Aphasia: Theories and Protagonists
Psychology Press, Taylor and Francis Group, Hove and New York 2008
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מריאנה לוונשטאם באתר Geni
- ^ מריה לוונשטאם באתר Geni
- ^ in Chris Code (ed) The Characteristics of Aphasia Taylor and Francis Philadelphia 1989 Marjorie Perlman Lorch ch 5 Agrammatism and Paragrammatism
- ^ 1 2 J.Tesak, C.Code 2008
- ^ [Haustgen T, Sinzelle J, Emil Kraepelin (1856-1926) - III. Les grandes entités cliniques, Annales médico-psychologiques (2010),doi:10.1016/j.amp.2010.09.015]