ארמיית הפרשים הראשונה
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה | רוסיה הסובייטית |
| שיוך | הצבא האדום |
| סוג | ארמיית פרשים |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 17 בנובמבר 1919 – מאי 1921 (כשנה) |
| מקים היחידה | הפיקוד העליון הסובייטי |
| מלחמות |
מלחמת האזרחים ברוסיה, המלחמה הפולנית-סובייטית |
| פיקוד | |
| מפקד נוכחי |
סמיון בודיוני  |
| מפקדים | סמיון בודיוני |
  | |
ארמיית הפרשים הראשונה הייתה ארמיית פרשים של הצבא האדום בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה. היא קיבלה פרסום רחב בתעמולה הסובייטית בעקבות התפקיד המכריע בניצחון על הצבא הלבן וקרבתו של מפקדהּ ליוסיף סטלין.
הקמה והרכב היחידה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארמייה הוקמה ב-17 בנובמבר 1919 לפי המלצת יוסיף סטלין בהתאם להחלטת הפיקוד העליון של הצבא האדום. היא הוקמה על בסיס קורפוס פרשים בפיקוד של סמיון בודיוני. בהמשך לארמייה סופחו יחידות נוספות שלא היו יחידות פרשים - יחידה אווירית, רכבות משוריינות. במהלך מבצעים לארמייה סופחו באופן זמני גם יחידות של חיל רגלים.
להלן הרכב הארמייה בשלבים השונים:
- דיוויזיית הפרשים ה-4 (נובמבר 1919 - אוגוסט 1923)
- דיוויזיית הפרשים ה-6 (נובמבר 1919 - אוקטובר 1923)
- דיוויזיית הפרשים ה-11 (נובמבר 1919 - מאי 1921)
- דיוויזיית הפרשים ה-14 (ינואר 1920-אוקטובר 1923)
- דיוויזיית הפרשים ה-1 (אפריל 1920)
- דיוויזיית הפרשים ה-2 (אפריל-מאי 1920)
- דיוויזיית הפרשים ה-9 (אפריל-מאי 1920)
- דיוויזיית על שם יקימוב (אפריל-מאי 1920)
- דיוויזיית הפרשים ה-8 (אוגוסט 1920)
- דיוויזיית הפרשים ה-19 (ינואר-אפריל 1921)
פעילות קרבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-6 במאי 1919 בהתאם להחלטת מפקד הארמייה ה-10 אלכסנדר יגורוב הוקם קורפוס הפרשים ה-1 בפיקודו של סמיון בודיוני. הוא כלל דיוויזיית פרשים בפיקוד של יוסיף אפנאסנקו ודיוויזיה שנייה בפיקודו של אוקה גורודוביקוב. בודיוני היה מפקד הקורפוס. במהלך קיץ-סתיו 1919 היחידה הייתה במרכז הקרבות נגד הצבא הלבן והצליחה לנצח את פרשיה במספר קרבות.
בדצמבר 1919 על הארמייה הוטלה משימה במהלך מתקפה נגד הצבא הלבן לחצות את שורותיה ולחלק אותה ל-2 חלקים שלא יהיו קשורים אחד עם השני. במהלך דצמבר 1919 המטרה הושגה וארמיית הפרשים הראשונה ביחד עם יתר היחידות של הצבא האדום הגיעה בינואר 1920 אל רוסטוב על דון. בפברואר 1920 הארמייה עברה לאזור צפון קווקז. בסוף פברואר היא השתתפה בקרב הפרשים הגדול במלחמת האזרחים ברוסיה בו נלחמו מעל ל-10 אלף פרשים מכול צד. לאחר ניצחון בקרב זה מצבו של הצבא הלבן באזור היה קשה ביותר.
באפריל 1920 ארמיית הפרשים הראשונה עברה לחזית של המלחמה הפולנית-סובייטית. תחילת המלחמה הייתה מוצלחת מאוד. יחידות הצבא האדום שחררו את קייב והתקדמו לכיוון אוקראינה המערבית, אך במהלך אוגוסט 1920 הארמייה הפסידה לצבא הפולני באזור לבוב ובקרבות נוספים. תקופה מסוימת היא אף כותרה אך בסופו של דבר הצליחה לפרוץ את המצור. ב-8 בספטמבר ארמיית הפרשים הראשונה הצליחה לחצות את נהר בוג המערבי ולבסס את הקו ההגנה על הגדה המזרחית של הנהר. בישיבת מטה שנערכה לצורך הערכת מצב התברר שמצבה קשה ביותר: קצינים רבים נהרגו, קיים בלאי גדול בציוד, נדרשת מנוחה לחיילים ולסוסים ויש צורך בתגבורות.
ב-26 בספטמבר 1920 הארמייה עברה לעתודה. בסוף ספטמבר 1920, באזור בו הייתה ממוקמת הדיוויזיה ה-6, החלו מעשי ביזה, עריקה ופוגרומים נגד אוכלוסייה יהודית באזור. ב-28 בספטמבר נהרג נציג המפלגה בדיוויזיה, שניסה להשליט בה סדר. בסופו של דבר סוכם לפרק את היחידות שהיו מעורבות בפרשה תוך שלילת כל העיטורים והדגלים. חלק מהמעורבים בפרשה נשפטו להוצאה להורג (בהמשך, לרגל חגיגות השנה השלישית למהפכה, הומר עונשם של חלק מהנשפטים בתקופת מאסר), וקצינים שלא התערבו הורדו בדרגה. מפקד הדיוויזיה, יוסיף אפנאסנקו, הודח מתפקידו.
בסוף 1920 ארמיית הפרשים הראשונה השתתפה במבצע פרקופ והיה לה חלק חשוב בניצחון. במהלך חורף 1921 הפרשים לחמו נגד תומכי נסטור מאכנו ולאחר סיום הקרבות עברו לצפון קווקז.
במאי 1921 החל פירוק הארמייה אך המטה שלה היה קיים עד לאוקטובר 1923.
מפקדים בכירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפיקוד ארמיית הפרשים הראשונה היו קצינים שבהמשך עשו קריירה מרשימה בצבא האדום:
- סמיון בודיוני, מפקד הארמייה. בהמשך מרשל ברית המועצות.
- קלימנט וורושילוב, חבר מועצת הפיקוד. בהמשך מרשל ברית המועצות ושר ההגנה .
- סמיון טימושנקו, מפקד דיוויזיה. בהמשך מרשל ברית המועצות ושר ההגנה.
- גריגורי קוליק, מפקד יחידות התותחים של הארמייה. בהמשך מרשל ברית המועצות.
- איוואן טיולנב, קצין מודיעין ראשי של הארמייה.
- אנדריי חרוליוב, נציג המפלגה בדיוויזה ה-11. במהלך מלחמת העולם השנייה היה ראש אגף ההספקה של הצבא האדום.
- אוקה גורודוביקוב, מפקד הדיוויזיה ה-6. מפקד בכיר בחיל הפרשים במהלך מלחמת העולם השנייה.
- אנדריי יריומנקו - היה קצין מטה באחת מחטיבות של הארמייה, בהמשך מרשל ברית המועצות.
- קיריל מרצקוב - היה ראש המטה באחת מחטיבות של הארמייה, בהמשך מרשל ברית המועצות.
- קיריל מוסקלנקו - שירת כטוראי בארמייה, במהלך מלחמת האזרחים. בהמשך מרשל ברית המועצות.
- פאבל ריבלקו - שירת כקצין פוליטי אחת החטיבות של הארמייה. בהמשך מרשל של חיל השריון, מעוזריו הקרובים של גאורגי ז'וקוב
- אנדריי גרצ'קו - שירת כטוראי בארמייה, במהלך מלחמת האזרחים. בהמשך מרשל ברית המועצות ושר ההגנה.
- דמיטרי לליושנקו - שירת כטוראי בארמייה, במהלך מלחמת האזרחים. בהמשך מרשל של חיל השריון הסובייטי, מפקד ארמיית הטנקים הרביעית.
- סמיון קריבושיין - היה קצין פוליטי פלוגתי, בהמשך גנרל בחיל השריון הסובייטי.
תיאור היחידה באמנות סובייטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיאור הקרבות של הארמייה היה חלק חשוב בתעמולה סובייטית לאחר סיום מלחמת האזרחים ברוסיה ועד לתחילת מלחמת העולם השנייה. לארמייה הוקדשו יצירות של איסאק בבל, ניקולאי אוסטרובסקי ווסבולוד וישנבסקי שהיו בין לוחמיה. כמו כן הוסרטו מספר סרטים. לכבוד מפקדי ופרשי הארמייה נכתב מארש ("מארש של בודיוני) שהיה להיט בברית המועצות בשנות ה-20 וה-30.
בשנת 1939 הוקם מוזיאון על הארמייה.
במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה נפגעה התהילה של הארמייה, בין היתר לאור אי-יכולת של מפקדיה סמיון בודיוני וקלימנט וורושילוב לתת מענה הולם לורמאכט.
